משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות איסורי מזבח

פרק א ב ג ד ה ו ז

הלכות איסורי מזבח פרק ה

א  שאור ודבש אסורין לגבי המזבח, ואוסרין בכל שהן--שנאמר "כי כל שאור וכל דבש, לא תקטירו . . ." (ויקרא ב,יא); ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן, או לשם קרבן.  ואחד המקטירן עצמן, או המקטיר תערובת שלהן--לוקה על כל אחד מהן בפני עצמו; ואם הקטיר שניהן כאחד--אינו לוקה אלא אחת, לפי ששניהם נאמרו בלאו אחד.

ב  נפל מהם כל שהוא בקטורת, נפסלה; ואם הקטיר ממנה בהיכל, לוקה.  ואין הקטרה פחותה מכזית.  [ג] העלה שאור או דבש בפני עצמן למזבח, פטור:  שנאמר "ואל המזבח לא יעלו, לריח ניחוח" (ויקרא ב,יב)--לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים.

ג  אפילו הקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה בדבש או בשאור--הואיל והוא מן הקרבן, לוקה.  [ד] כיצד:  המעלה מבשר חטאת ואשם, או מבשר קודשים קלים, או משיירי המנחות, או ממותר העומר, או מחטאת העוף, או מלחם הפנים ושתי הלחם, או מלוג שמן של מצורע--המעלה כזית מאחד מאלו בחמץ או בדבש, בין למזבח בין לכבש--לוקה:  אף על פי שאין כל אלו ראויין להקטרה, הואיל והן קרויין קרבן, חייב עליהן, שנאמר "קרבן ראשית תקריבו אותם, לה' . . ." (ויקרא ב,יב).

ד  [ה] וכן אסור להקטיר על המזבח דבר מכל דברים אלו שאינן ראויין להקטרה--כגון בשר חטאות ואשמות, ושיירי מנחות, וכיוצא בהן:  מפי השמועה למדו שכל דבר שמקצתו לאישים, הרי שאריתו בבל תקטירו.

ה  [ו] המקטיר אברי בהמה טמאה על גבי המזבח--לוקה, ואף על פי שאיסור הקרבתה מכלל עשה:  שהרי נאמר מן הטהורה אכול ומן הטהורה הקרב, הא טמאה לא תאכל ולא תקריב--כשם שלוקה על אכילת הטמאה הבא מכלל עשה כמו שביארנו במקומו, כך לוקה על הקרבתה.

ו  אבל המקריב אברי חיה טהורה--עובר בעשה, ואינו לוקה.  ומניין שהוא בעשה:  שנאמר "מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, תקריבו" (ויקרא א,ב), הא מן החיה לא תקריבו; ולאו הבא מכלל עשה, עשה.

ז  הגונב או הגוזל, והקריב--הקרבן פסול; והקדוש ברוך הוא קראו שונאו, שנאמר "שונא גזל בעולה" (ישעיהו סא,ח).  ואין צריך לומר, שאינו מתקבל.  ואם נתייאשו הבעלים--הקרבן כשר, ואפילו היה חטאת שהכוהנים אוכלין את בשרה.  ומפני תקנת מזבח אמרו שהחטאת הגזולה--אם נודעה לרבים--אינה מכפרת, אף על פי שנתייאשו הבעלים:  כדי שלא יאמרו, מזבח אוכל גזילות.  וכן העולה.  [ח] הגונב עולת חברו, והקריבה סתם--נתכפרו בה הבעלים הראשונים.

ח  [ט] אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל, ולא מן החדש קודם לעומר, ולא מן המדומע, ואין צריך לומר מעורלה וכלאי הכרם--מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה, שהקדוש ברוך הוא שונאה.  ואם הביא, לא נתקדשו להיותן ראויין לקרבן; אבל נתקדשו להיפסל, ויהיו כקודשים שנפסלו.

ט  [י] כל המנחות--אין מביאין אותן מן החדש קודם שתי הלחם לכתחילה, שהרי נאמר בהן "ביכורים, לה'" (ויקרא ב,יד; ויקרא כג,יז); ואם הביא, כשר.  ומביאין נסכים מן המוקצה, ביום טוב.

י  [יא] מצות עשה למלוח כל הקרבנות, קודם שיעלו למזבח--שנאמר "על כל קרבנך, תקריב מלח" (ויקרא ב,יג).  ואין לך דבר שקרב למזבח בלא מלח--חוץ מן יין הנסכים, והדם, והעצים; ודבר זה קבלה, ואין לו מקרא לסמוך עליו.

יא  ומצוה למלוח הבשר יפה יפה, כמולח בשר לצלי--שמהפך את האבר, ומולח; ואם מלח כל שהוא, אפילו בגרגר מלח אחד--כשר.  [יב] הקריב בלא מלח כלל--לוקה, שנאמר "ולא תשבית מלח ברית אלוהיך" (ויקרא ב,יג).  ואף על פי שלוקה, הקרבן כשר והורצה:  חוץ מן המנחה--שהמלח מעכב בקמיצה כמו שיתבאר, שנאמר "ולא תשבית מלח ברית אלוהיך, מעל מנחתך" (שם).

יב  [יג] המלח שמולחין בו כל הקרבנות--משל ציבור, כמו העצים; ואין היחיד מביא מלח או עצים לקרבנו, מביתו.  ובשלושה מקומות היו נותנין המלח--בלשכת המלח, ועל גבי הכבש, ובראשו של מזבח:  בלשכת המלח, היו מולחין עורות הקודשים; ועל גבי הכבש, מולחין האברים; ובראשו של מזבח, מולחין הקומץ והלבונה ומנחות הנשרפות ועולת העוף.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך