משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות ביאת המקדש

הלכות ביאת המקדש פרק ו

א  כל כוהן שיש בו מום, בין מום קבוע בין מום עובר--לא ייכנס למקדש מן המזבח ולפנים, שנאמר "אל הפרוכת לא יבוא, ואל המזבח לא ייגש" (ויקרא כא,כג); ואם עבר ונכנס--לוקה, אף על פי שלא עבד.  ואם עבד במקדש--פסל וחילל עבודתו, ולוקה אף על העבודה:  שנאמר "אשר יהיה בו מום--לא יקרב" (ויקרא כא,יז)--מפי השמועה למדו שאזהרה זו, שלא יקרב לעבודה.

ב  וכן בעל מום עובר--פסל ולוקה, שנאמר "כל איש אשר בו מום, לא יקרב" (ויקרא כא,יח):  מפי השמועה למדו שזו אזהרה, לבעל מום עובר.  ואין בעלי מומין שעבדו במיתה, אלא במלקות בלבד.

ג  כל המומין כולן--אחד שהיו בו מתחילת ברייתו, ואחד שנולדו בו אחר כן, בין שאינן עוברין, בין עוברין--הרי זה פסול, עד שיעבורו.

ד  מום קבוע--כגון שבר רגל, או שבר יד; ומום עובר--כגון גרב, או ילפת והיא החזזית.  ולא המומין הכתובין בתורה בלבד, הן שפוסלין בכוהנים; אלא כל המומין הנראין בגוף--שנאמר "כל . . . אשר בו מום" (ויקרא כא,יח; ויקרא כא,כא), מכל מקום.  ואלו הכתובים בתורה, דוגמה הן.

ה  שלושה מיני מומין הם--יש מומין שהן פוסלין הכוהן מלעבוד והבהמה מליקרב, ויש מומין שפוסלין האדם בלבד מלעבוד; ויש מומין שאין פוסלין, אבל מפני מראית העין אמרו שכל כוהן שיש בו אחד מהן אינו עובד.

ו  כל מי שיש בו מום שפוסל באדם ובבהמה, ועבד--בין בשוגג, בין במזיד--עבודתו פסולה; ואם היה מזיד, לוקה.  וכל מי שיש בו מום מן המומין המיוחדין לאדם, ועבד--אף על פי שהוא לוקה, לא חילל עבודתו.  ואם היה בו דבר מדברים שהם מפני מראית העין--אינו לוקה, ועבודתו כשרה.

ז  אין פוסל באדם, אלא מומין שבגלוי; אבל מומין שבחלל הגוף--כגון שניטל כליתו של אדם, או טחול שלו, או שניקבו מעיו--אף על פי שנעשה טריפה, עבודתו כשרה:  שנאמר "שבר רגל, או, שבר יד" (ויקרא כא,יט)--מה אלו בגלוי, אף כול בגלוי.

ח  הערל--הרי הוא כבן נכר, שנאמר "כל בן נכר ערל לב וערל בשר" (יחזקאל מד,ט).  לפיכך ערל שעבד--חילל עבודתו ולוקה, כזר שעבד; אבל אינו חייב מיתה.

ט  כוהן שהיה נושא נשים בעבירה--אינו עובד, עד שידירוהו בית דין על דעת רבים כדי שלא תהיה לו הפרה, שלא יוסיף לחטוא; ועובד, ויורד ומגרש.  וכן אם היה מיטמא למתים--פסול, עד שיקבל עליו בבית דין שלא ייטמא.  ואם עבר ועבד, קודם שידיר או שיקבל--אף על פי שהוא נשוי בעבירה, לא חילל עבודה.

י  כוהן שעבד, ונבדק ונמצא חלל--עבודתו כשרה לשעבר, ואינו עובד להבא.  ואם עבד, לא חילל--שנאמר "ברך ה' חילו, ופועל ידיו תרצה" (דברים לג,יא), אפילו חולין שבו תרצה.

יא  בית דין הגדול, היו יושבין בלשכת הגזית; ועיקר מעשיהם התדיר, שהן יושבין ודנין את הכהונה ובודקין את הכוהנים בייחוסין ובמומין.  כל כוהן שנמצא פסול בייחוסו--לובש שחורים ומתעטף שחורים, ויוצא מן העזרה; וכל מי שנמצא שלם וכשר--לובש לבנים, ונכנס ומשמש עם אחיו הכוהנים.

יב  מי שנמצא כשר בייחוסו, ונמצא בו מום--יושב בלשכת העצים, מתלע עצים למערכה; וחולק בקודשים עם אנשי בית אב שלו, ואוכל--שנאמר "לחם אלוהיו, מקודשי הקודשים, ומן הקודשים, יאכל" (ויקרא כא,כב).