משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות כלי המקדש והעובדים בו

הלכות כלי המקדש פרק ח

א  בגדי כהונה, שלושה מינים--בגדי כוהן הדיוט, ובגדי זהב, ובגדי לבן.  בגדי כוהן הדיוט--הם ארבעה כלים, כותונת ומכנסיים ואבנט ומגבעת:  וארבעתן של פשתן, לבנים, וחוטן כפול שישה; והאבנט לבדו, רקום בצמר.

ב  בגדי זהב--הן בגדי כוהן גדול, והם שמונה כלים:  הארבעה של כל כוהן, ומעיל ואיפוד וחושן וציץ.  ואבנטו של כוהן גדול--מעשה רוקם הוא, ואינו דומה במעשיו לאבנט כוהן הדיוט.  ומצנפת האמורה באהרון, היא המגבעת האמורה בבניו, אלא שכוהן גדול צונף בה כמו שלופף על השבר, ובניו צונפין בה ככובע; ולפיכך נקראת מגבעת.

ג  בגדי לבן--הם ארבעה כלים שמשמש בהן כוהן גדול ביום הכיפורים, כותונת ומכנסיים ואבנט ומצנפת.  וארבעתן לבנים; וחוטן כפול שישה, ומן הפשתן לבדו הם.  ושתי כותונות אחרות היו לו לכוהן גדול ביום הכיפורים--אחת לובשה בשחר, ואחת בין הערביים.  ושתיהם בשלושים מנה משל הקדש.  ואם רצה להוסיף--מוסיף משלו, ומקדיש התוספת; ואחר כך עושה בה הכותונת.

ד  בגדי כהונה--מצוותן שיהיו חדשים נאים ומשולשלים, כדרך בגדי הגדולים:  שנאמר "לכבוד, ולתפארת" (שמות כח,ב; שמות כח,מ).  היו מטושטשים, או מקורעים, או ארוכים יתר על מידתו, או קצרים פחות ממידתו, או שסילקן באבנט, ועבד--עבודתו פסולה; היו משוחקין, או שהיו ארוכים וסילקן באבנט עד שנעשו כמידתו, ועבד--עבודתו כשרה.

ה  כל בגד מבגדי כהונה שנעשה צואי--אין מלבנין אותו, ולא מכבסין אותו; אלא מניחו לפתילות, ולובש חדשים.  ובגדי כוהן גדול שבלו, גונזין אותן.  ובגדי לבן שעובד בהם ביום הצום, אינו עובד בהם פעם שנייה לעולם, אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם, שנאמר "והניחם, שם" (ויקרא טז,כג); והם אסורין בהניה.

ו  מכנסי כוהנים הדיוטים שבלו, ואבנטיהם--היו עושין מהן פתילות, ומדליקין בהן במקדש בשמחת בית השאובה; וכותנות כוהנים הדיוטים שבלו, היו עושין מהן פתילות למנורה תמיד.

ז  כל בגדי כוהנים, אינן באים אלא משל ציבור; ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה--מוסר אותו לציבור, ומותר.  וכן כל כלי השרת ועצי המערכה שמסרן יחיד לציבור, הרי הן כשרים; אף כל קרבנות הציבור שהתנדב אותן יחיד משלו, כשרים--ובלבד, שימסרם לציבור.

ח  בגדי כוהנים הדיוטות, היו עושין מהן מחלצות רבות.  ושישה ותשעים חלון היו במקדש להניח בהן הבגדים, ארבעה חלונות לכל משמר; ושם כל משמר כתוב על חלונותיו, וכולן סתומות.  וכשייכנסו אנשי משמר לעבודה בשבת שלהן, פותחין חלונותיהן כל ימי שבתן ונוטלין הכלים; וכשייצאו, מחזירין הבגדים לחלונותם וסותמין.

ט  ולמה עשו ארבעה חלונות לכל משמר, לפי שלא היו הכלים מעורבבין--אלא כל המכנסיים בחלון אחד, וכתוב עליו מכנסיים; כל האבנטים בחלון אחד, וכתוב עליו אבנט; וכן המצנפות כולן בחלון אחד, והכותונות כולן בחלון אחד.  [י] כוהן גדול מניח בגדי זהב בלשכה שלו בלילה, או בעת שייצא מן המקדש.

י  [יא] בגדי כהונה, מותר ליהנות בהן; לפיכך לובש אותן ביום עבודתו, אפילו שלא בשעת עבודה:  חוץ מן האבנט--מפני שהוא שעטנז, [יב] אסור לכוהן הדיוט ללובשו אלא בשעת העבודה.

יא  אין הכוהנים לובשין לעבודה, אלא צמר ופשתים בלבד.  [יג] וכל מקום שנאמר בתורה שש או בד, הוא הפשתים והוא הבוץ.  ותכלת האמורה בכל מקום, הוא הצמר הצבוע כעצם השמיים שהוא פתוך מן הכוחל; והארגמן, הוא הצמר הצבוע אדום; ותולעת שני, הוא הצמר הצבוע בתולעת.

יב  [יד] כל מקום שנאמר בתורה שש או שש מושזר, צריך שיהיה החוט כפול שישה.  ומקום שנאמר בד--אם היה חוט אחד לבדו, כשר; ומצוה מן המובחר, שיהיה כפול שישה.  ומקום שנאמר בו מושזר בלבד, צריך שיהיה חוטן כפול שמונה.

יג  [טו] כל מקום שנאמר בתורה מעשה רוקם, הוא שתהיה הצורות הנעשות באריג נראין מצד אחד בפני האריג בלבד; ומעשה חושב--הוא שתהיה הצורה נראית משני צדדין, פנים ואחור.

יד  [טז] וכיצד מעשה הבגדים:  הכותונת, בין של כוהן הדיוט בין של כוהן גדול--משובצת הייתה, שהיא בתים בתים באריגתה, כמו בית הכוסות, כדרך שעושין האורגין בבגדים הקשים.  ובית יד שלה נארג בפני עצמו, ומחברין אותו עם גוף הכותונת בתפירה.  [יז] אורך הכותונת, עד למעלה מן העקב.  ואורך בית יד שלה, עד פס ידו; ורוחבו, כרוחב היד.

טו  [יח] המכנסיים, בין של כוהן גדול בין של כוהן הדיוט--הם ממותניים עד ירכיים:  שהוא למעלה מן הטבור קרוב מן הלב, עד סוף הירך שהיא הארכובה.  ושנצים יש להם; ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערווה, אלא מוקפין כמין כיס.

טז  [יט] המצנפת של כוהן גדול, או הדיוט--אורכה שש עשרה אמה.  והאבנט--רוחבו כמו שלוש אצבעות, ואורכו שתיים ושלושים אמה; מקיפו ומחזירו, כרך על גבי כרך.  ובגדי כהונה כולן--אין עושין אותן מעשה מחט, אלא מעשה אורג, שנאמר "מעשה אורג" (שמות כח,לב; שמות לט,כב; שמות לט,כז).