משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות בית הבחירה

הלכות בית הבחירה פרק ו

א  המקדש כולו לא היה במישור, אלא במעלה ההר:  כשאדם נכנס משער מזרחי של הר הבית, מהלך עד סוף החיל בשווה; ועולה מן החיל לעזרת הנשים בשתים עשרה מעלות, רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה.

ב  ומהלך כל עזרת נשים בשווה; ועולה ממנה לעזרת ישראל, שהיא תחילת העזרה, בחמש עשרה מעלות, רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה.

ג  ומהלך כל עזרת ישראל בשווה; ועולה ממנה לעזרת הכוהנים במעלה גבוהה אמה, ועליה דוכן יש בו שלוש מעלות, רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה.  נמצאת עזרת הכוהנים, גבוהה על של ישראל שתי אמות ומחצה.

ד  ומהלך כל עזרת כוהנים והמזבח ובין האולם ולמזבח בשווה; ועולה משם לאולם בשתים עשרה מעלות, רום כל מעלה חצי אמה ושלחה אמה.  והאולם וההיכל, כולו בשווה.

ה  נמצא גובה קרקע ההיכל על קרקע שער המזרח של הר הבית, עשרים ושתיים אמות; וגובה שער הר הבית עשרים אמה.  לפיכך העומד כנגד שער המזרח, אינו רואה פתח ההיכל; ומפני זה, עשו כותל שעל גבי שער זה נמוך, כדי שיהא העומד בהר המשחה רואה פתח ההיכל, בשעה שמזה מדם הפרה נוכח ההיכל.

ו  ולשכות היו שם תחת עזרת ישראל פתוחות לעזרת הנשים, ששם הלויים נותנין הכינורות והנבלים והמצלתיים וכל כלי השיר; ועל הדוכן העולה מעזרת ישראל לעזרת הכוהנים, היו הלויים עומדים בשעה שאומרים שירה על הקרבן.

ז  הלשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול--אם היו גגותיהן שווין עם קרקע העזרה--תוכן חול, וגגותיהן קודש; ואם אינן שווין--אף גגותיהן חול, שהגגות והעלייות לא נתקדשו.  לפיכך גגים אלו--אין אוכלין שם קודשי קודשים, ולא שוחטין קודשים קלים.

ח  היו בנויות בחול ופתוחות לקודש--תוכן קודש לאכילת קודשי קודשים, אבל אין שוחטין שם קודשים קלים; והנכנס לשם בטומאה, פטור; וגגותיהן, חול לכל דבר.  [ט] המחילות הפתוחות לעזרה, קודש; והפתוחות להר הבית, חול.  החלונות ועובי החומה כלפנים--בין לאכילת קודשי קודשים, בין לטומאה.

ט  [י] בית דין שרצו להוסיף על ירושלים, או להוסיף על העזרות--מוסיפין; ויש להם למשוך העזרה עד מקום שירצו מהר הבית, ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו.

י  [יא] אין מוסיפין על העיר, או על העזרות--אלא על פי מלך, ועל פי נביא, ובאורים ותומים, ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים:  שנאמר "ככול, אשר אני מראה אותך . . . וכן, תעשו" (שמות כה,ט), לדורות; ומשה רבנו, מלך היה.

יא  [יב] וכיצד מוסיפין על העיר:  עושין בית דין שתי תודות, ולוקחין לחם חמץ שבהם, והולכים בית דין אחר שתי התודות, ושתי התודות זו אחר זו; ועומדין בכינורות ובנבלים ובצלצל, על כל פינה ופינה ועל כל אבן ואבן שבירושלים, ואומרין "ארוממך ה', כי דיליתני . . ." (תהילים ל,ב), עד שמגיעין לסוף המקום שמקדשין אותו ועומדין שם.  ואוכלין שם לחם תודה אחת משתי התודות, והשנייה נשרפת.  ועל פי הנביא--שורפין את זו, ואוכלין את זו.

יב  [יג] וכן אם הוסיפו על העזרה, מקדשין אותה בשיירי המנחה:  מה ירושלים, התודה שנאכלת בה מקדשתה--אף העזרה, שיירי המנחות שאין נאכלין אלא בה הן שמקדשין אותה בהן; ואוכלין אותן בסוף המקום שקידשו.

יג  [יד] כל מקום שלא נעשה בכל אלו, וכסדר הזה--לא נתקדש קידוש גמור.  וזה שעשה עזרא שתי תודות, זכר הוא שעשה; ולא במעשיו נתקדש המקום, שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים.  ובמה נתקדשה:  בקדושה ראשונה שקידשה שלמה--שהוא קידשה העזרה וירושלים לשעתה, וקידשה אותן לעתיד לבוא.

יד  [טו] לפיכך מקריבין הקרבנות כולן, אף על פי שאין שם בית בנוי; ואוכלין קודשי קודשים בכל העזרה, אף על פי שהיא חרבה ואינה מוקפת במחיצה; ואוכלין קודשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומה:  שקדושה הראשונה קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא.

טו  [טז] ולמה אני אומר במקדש וירושלים, שקדושה ראשונה קידשתן לעתיד לבוא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לעניין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן, לא קידשה לעתיד לבוא:  לפי שקדושת המקדש וירושלים--מפני השכינה, ושכינה אינה בטילה.  והרי הוא אומר "והשימותי את מקדשיכם" (ויקרא כו,לא); ואמרו חכמים, אף על פי ששוממין, בקדושתן הן עומדים.

טז  אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות, אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים; וכיון שנלקחה הארץ מידיהם--בטל הכיבוש ונפטרה מן התורה מן המעשרות ומן השביעית, שהרי אינה ארץ ישראל.  וכיון שעלה עזרא וקידשה, לא קידשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה; ולפיכך כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל, ונתקדש בקדושת עזרא השנייה--הרי הוא מקודש היום, ואף על פי שנלקחה הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות, על הדרך שביארנו בהלכות תרומה.