משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות בית הבחירה

הלכות בית הבחירה פרק ג

א  המנורה, מפורשת צורתה בתורה.  וארבעה גביעים ושני כפתורים ושני פרחים היו בקנה המנורה, שנאמר "ובמנורה, ארבעה גביעים:  משוקדים--כפתוריה, ופרחיה" (שמות כה,לד; שמות לז,כ); ועוד פרח שלישי היה סמוך לירכה של מנורה, שנאמר "עד ירכה עד פרחה" (במדבר ח,ד).  [ב] ושלוש רגליים היו לה.

ב  ושלושה כפתורים אחרות היו בקנה המנורה, שמהן יוצאין ששת הקנים, שלושה מצד זה, ושלושה מצד זה; ובכל קנה וקנה מהן, שלושה גביעים וכפתור ופרח, והכול משוקדים כמו שקדים שקדים בעשייתן.

ג  נמצאו כל הגביעים שניים ועשרים, והפרחים תשעה, והכפתורים אחד עשר.  וכולן מעכבין זה את זה; אפילו אחד מן השניים וארבעים, מעכב את כולן.

ד  במה דברים אמורים, בשעשוה זהב; אבל של שאר מיני מתכות, אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים.  וכן מנורה הבאה זהב, תהיה כולה כיכר עם נרותיה; ותהיה כולה, מקשה מן העשתות.  ושל שאר מיני מתכות, אין מקפידין על משקלה; ואם הייתה חלולה, כשרה.  [ה] ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות--בין שהייתה של זהב, בין שהייתה של שאר מיני מתכות.

ה  [ו] המלקחיים והמחתות וכלי השמן, אינן מכלל הכיכר:  שהרי נאמר במנורה "זהב טהור" (שמות כה,לא; שמות לז,יז), וחזר ואמר "ומלקחיה ומחתותיה, זהב טהור" (שמות כה,לח; שמות לז,כג); ולא נאמר נרותיה זהב טהור, מפני שהנרות קבועין במנורה והם מכלל הכיכר.

ו  [ז] שבעת קני המנורה, מעכבין זה את זה; ושבעה נרותיה, מעכבין זה את זה:  בין שהייתה של זהב, בין שהייתה של שאר מיני מתכות.  וכל הנרות קבועים בקנים.

ז  [ח] שישה הנרות הקבועים בששת הקנים היוצאים מן המנורה, כולן פניהם לנר האמצעי שעל קנה המנורה.  וזה האמצעי, פניו כנגד קודש הקודשים; והוא הנקרא נר מערבי.

ח  [ט] הגביעים דומין לכוסות אלכסנדרייה, שפיהן רחב ושוליהן קצר; והכפתורים כמין תפוחים בירותיים, שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין; והפרחים כמו פרחי העמודים, שהן כמו קערה ושפתה כפולה לחוץ.

ט  [י] גובה המנורה, היה שמונה עשר טפח:  הרגליים והפרח שלושה טפחים, ושני טפחים חלק, וטפח שבו גביע כפתור ופרח, וטפחיים חלק; וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו--אחד הילך ואחד הילך, ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה; וטפח חלק; וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו--אחד הילך ואחד הילך, ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה; וטפח חלק; וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו--אחד הילך ואחד הילך, ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה; וטפחיים חלק; נשתיירו שם שלושה טפחים, שבהן שלושה גביעים כפתור ופרח.  וזו היא צורתה [איור הושמט כאן].

י  [יא] ואבן הייתה לפני המנורה; ובה שלוש מעלות, שעליה כוהן עומד ומטיב את הנרות, ומניח עליה כלי שמנה ומלקחיה ומחתותיה, בשעת הטבה.

יא  [יב] השולחן--היה אורכו שנים עשר טפח, ורוחבו שישה טפחים; והיה מונח אורכו לאורך הבית, ורוחבו לרוחב הבית.  וכן שאר כל הכלים שבמקדש, אורכן לאורכו של בית:  חוץ מן הארון, שהיה אורכו לרוחב הבית; וכן נרות המנורה היו כנגד רוחב הבית, בין הצפון והדרום.

יב  [יג] ארבעה צניפין של זהב היו לשולחן, מפוצלין מראשיהן, שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים, שניים מסדר זה ושניים מסדר זה; והם הנאמרים בתורה "וקשותיו" (שמות כה,כט).  [יד] ועשרים ושמונה קנים של זהב, כל אחד מהן כחצי קנה חלול, היו לו--ארבעה עשר לסדר זה, וארבעה עשר לסדר זה; והן הנקראין "מנקייותיו" (שמות כה,כט; שמות לז,טז).  ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה, על השולחן בצד המערכות; הן הנקראין "כפותיו" (שם).  והדפוסין שעושין בהן לחם הפנים, הן הנקראין "קערותיו" (שם).

יג  [טו] אלו הארבעה עשר קנים--נותן החלה הראשונה על עצמו של שולחן, ונותן בין ראשונה ושנייה שלושה קנים; וכן בין כל חלה וחלה שלושה קנים--ובין שישית וחמישית שני קנים בלבד, לפי שאין על השישית אחרת:  נמצאו ארבעה עשר בכל מערכה.

יד  [טז] ושתי שולחנות היו באולם מבפנים, על פתח הבית--אחד של שיש, נותנין עליו לחם הפנים בכניסתו; ואחד של זהב, שנותנין עליו הלחם ביציאתו:  שמעלין בקודש, ולא מורידין.

טו  [יז] מזבח הקטורת היה מרובע, אמה על אמה; והוא נתון בהיכל מכוון בין הצפון לדרום, משוך מבין השולחן והמנורה לחוץ.  ושלושתן היו מונחין משליש ההיכל ולפנים, כנגד הפרוכת המבדלת בין הקודש ובין קודש הקודשים.

טז  [יח] הכיור--היו לו שנים עשר דד, כדי שיהיו כל הכוהנים העוסקים בתמיד מקדשים ממנו כאחד.  ומוכני עשו לו, שיהיו בה המים תמיד; והיא חול, כדי שלא יהיו המים שבה נפסלין בלינה:  שהכיור מכלי הקודש, ומקדש; וכל דבר שיתקדש בכלי קודש--אם לן, נפסל.