משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות שמיטה ויובל

הלכות שמיטה ויובל פרק יג

א  שבט לוי--אף על פי שאין להם חלק בארץ, כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם:  והערים הם שש ערי המקלט, ועליהן ארבעים ושתיים עיר; וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימות המשיח, הכול ללויים.

ב  מגרשי הערים, כבר נתפרשו בתורה שהם שלושת אלפים אמה סביב--שנאמר "מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב" (במדבר לה,ד), ולהלן הוא אומר "ומדותם מחוץ לעיר, את פאת קדמה אלפיים באמה . . ." (במדבר לה,ה):  אלף הראשונות מגרש, ואלפיים שמודדין חוץ למגרש לשדות וכרמים.

ג  ונותנין לכל עיר, בית קברות חוץ לתחום זה--שאין קוברין מתיהם בתחום עריהם:  שנאמר "ומגרשיהם, יהיו לבהמתם ולרכושם, ולכול, חיתם" (במדבר לה,ג)--לחיים ניתנו, לא לקבורה.

ד  אין עושין בערי הלויים עיר מגרש, ולא מגרש עיר, ולא מגרש שדה, ולא שדה מגרש--שנאמר "ושדה מגרש עריהם, לא יימכר" (ויקרא כה,לד); [ה] ומפי השמועה למדו שזה שנאמר "לא יימכר", לא ישונה--אלא השדה והמגרש והעיר, כל אחד משלושתן כמות שהוא לעולם.

ה  וכן בשאר ערי ישראל--אין עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה, ולא מגרש עיר, ולא עיר מגרש; [ו] ולא יסתור אדם את ביתו לעשותו גינה, ולא ייטע את חורבתו גינה:  שלא יחריבו ארץ ישראל.

ו  [ז] כוהנים ולויים שמכרו שדה משדות עריהם, או בית מבתי ערי חומה שלהן--אינן גואלין כסדר הזה:  אלא מוכרין השדות ואפילו סמוך ליובל, וגואלין מיד; ואם הקדישו שדה, גואלין מיד ההקדש לאחר היובל; וגואלין בתי ערי חומה כל זמן שירצו, אפילו אחר כמה שנים--שנאמר "גאולת עולם, תהיה ללויים" (ויקרא כה,לב).

ז  [ח] ישראל שירש את אבי אימו לוי--הרי זה גואל כלויים, אף על פי שאינו לוי, הואיל והערים או השדות הן של לויים, גואל לעולם:  שדין זה תלוי במקומות אלו, לא בבעלים.  [ט] ולוי שירש את אבי אימו ישראל--אינו גואל כלויים, אלא כישראל:  שלא נאמר "גאולת עולם, תהיה ללויים" (ויקרא כה,לב), אלא בערי הלויים.

ח  [י] כל שבט לוי, מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הן מוזהרין שלא ייטלו חלק בביזה, בשעה שכובשין את הערים--שנאמר "לא יהיה לכוהנים הלויים כל שבט לוי, חלק ונחלה--עם ישראל" (דברים יח,א), "חלק" בביזה ו"נחלה" בארץ; וכן הוא אומר "בארצם לא תנחל, וחלק, לא יהיה לך בתוכם" (במדבר יח,כ), בביזה.  ובן לוי או כוהן שנטל חלק בביזה, לוקה; ואם נטל נחלה בארץ, מעבירין אותה ממנו.

ט  [יא] ייראה לי, שאין הדברים אמורים, אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקוב, וירשוה בניהם ונתחלקה להם; אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל--הרי הכוהנים והלויים באותן הארצות ובביזתן, ככל ישראל.

י  [יב] ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו:  מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים--שנאמר "יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל" (דברים לג,י).  לפיכך הובדלו מדרכי העולם--לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן; אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג,יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח,כ).

יא  [יג] ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם--הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים וללויים.  הרי דויד אומר "ה', מנת חלקי וכוסי--אתה, תומיך גורלי" (תהילים טז,ה).
 

בריך רחמנא דסייען.  נגמר ספר שביעי, בעזרת שדיי.  ומניין פרקים של ספר זה, חמישה ושמונים:  הלכות כלאיים, עשרה פרקים; הלכות מתנות עניים, עשרה פרקים; הלכות תרומות, חמישה עשר פרקים; הלכות מעשר, ארבעה עשר פרקים; הלכות מעשר שני ונטע רבעי, אחד עשר פרקים; הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין, שנים עשר פרקים; הלכות שמיטה ויובל, שלושה עשר פרקים.