משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות שמיטה ויובל

הלכות שמיטה ויובל פרק יב

א  המוכר בית בתוך עיר המוקפת חומה--הרי זה גואל אותה כל שנים עשר חודש מיום שמכר בכל עת שירצה, ואפילו ביום שמכר; וכשרוצה לפדות--נותן כל הדמים שלקח, ואינו גורע ללוקח כלום.  [ב] ואין הקרובים פודין אותה, אלא המוכר עצמו אם השיגה ידו.  ויש לו למכור מנכסיו ולפדות; אבל לא ילווה ויגאל, ולא יגאל לחציין.

ב  [ג] מת הלוקח, יפדה מיד בנו; וכן אם מת המוכר, יש לבנו לפדותה כל שנים עשר חודש.  [ד] מכר לראשון, ומכר ראשון לשני בתוך השנה--מונין לראשון:  כיון ששלמה שנה לראשון, הוחלט הבית ביד השני--שהמוכר מכר לשני, כל זכות שתבוא לידו.

ג  הגיע שנים עשר חודש ולא גאלה, הרי זו נחלטה ביד הלוקח; וכן אם נתן הבית מתנה ולא גאלו כל שנים עשר חודש, הרי זה נחלט ביד זה שניתן לו מתנה.

ד  [ה] הייתה שנה מעוברת, אינו נחלט עד סופה--שנאמר "עד מלאות לו שנה תמימה" (ויקרא כה,ל), להביא חודש העיבור.  [ו] מכר שני בתים, אחד בחצי אדר ראשון ואחד בראש אדר שני--זה שמכר בראש אדר שני, כיון שהגיע אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה; וזה שמכר בחצי אדר ראשון, לא עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה--מפני שירד הלוקח בחודש העיבור.

ה  [ז] הגיע יום שנים עשר חודש, ולא נמצא הלוקח לפדות ממנו--הרי זה מניח מעותיו בבית דין, ושובר את הדלת ונכנס לביתו; ואימתיי שיבוא הלוקח, יבוא וייטול את מעותיו.

ו  [ח] המקדיש בית עיר חומה, וגאלו אחר מיד ההקדש--כיון שעלתה לו שנה משעה שנגאל מיד ההקדש ולא גאלו בעליו, נחלט ביד הגואל:  שאין ההקדש חולט אלא הלקח, שנאמר "לקונה אותו, לדורותיו" (ויקרא כה,ל).

ז  [ט] מכר בית עיר חומה, והגיע יובל בתוך שנת המכר--אינו חוזר ביובל:  אלא יהיה ביד הלוקח, עד שירצה המוכר לגאול כל שנת המכר; או תימלא שנה, ויחלוט.

ח  [י] המוכר בית בבתי החצרים, או בעיר שאינה מוקפת חומה כראוי--הרי זה נגאל בכוח יפה שבדין השדות ושבדין הבתים המוקפין חומה.  כיצד:  אם רצה לגאול מיד--גואל, כדין הבתים.  הגיע שנים עשר חודש ולא גאל--הרי זה גואל עד שנת היובל, כדין השדות; ובעת שגואל מחשב עם המוכר, וגורע לו מה שאכל.  הגיע יובל ולא גאל--חוזר הבית בלא דמים, כדין השדות.

ט  [יא] כל שהוא לפנים מן החומה, כגון הגינות והמרחצאות והשובכות--הרי הוא כבתים, שנאמר "אשר בעיר" (ויקרא כה,ל).  אבל השדות שבתוך העיר, נגאלין כדין השדות שחוץ לעיר:  שנאמר "וקם הבית אשר בעיר" (שם)--"הבית" וכל הדומה לבית, לא השדות.

י  [יב] בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, אינו נחלט בבתי ערי חומה; וירושלים, אין הבית נחלט בה; ובית הבנוי בחומה, אינו כבתי ערי חומה.  [יג] עיר שגגותיה חומתה, או שהים חומתה--אינה כמוקפת חומה.

יא  [יד] אין המקום נקרא "עיר חומה" (ויקרא כה,כט)--עד שיהיה בו שלוש חצרות או יתר, ובכל חצר מהן שני בתים או יתר, ויקיפו אותן חומה תחילה, ואחר כך יבנו החצרות בתוכו; אבל מקום שיושב ואחר כך הוקף, או שלא היו בו שלוש חצרות של שני שני בתים--אינו "עיר חומה", אלא בתים שבו כבתי החצרים.

יב  [טו] אין סומכין אלא על חומה המוקפת, בשעת כיבוש הארץ.  כיצד:  עיר שלא הייתה מוקפת חומה בשעה שכבש יהושוע את הארץ--אף על פי שהיא מוקפת עתה, הרי היא כבתי החצרים; ועיר שהייתה מוקפת חומה בימי יהושוע--אף על פי שאינה מוקפת עתה, הרי היא כמוקפת.  וכיון שגלו בחורבן ראשון, בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושוע.

יג  כיון שעלה עזרא בביאה שנייה, נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותה העת--מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה, כביאתן בימי יהושוע:  מה ביאתן בימי יהושוע, מנו שמיטין ויובלות, וקידשו בתי ערי חומה, ונתחייבו במעשר--אף ביאתן בימי עזרא, מנו שמיטין ויובלות, וקידשו בתי ערי חומה, ונתחייבו במעשר.

יד  [טז] וכן לעתיד לבוא בביאה שלישית, בעת שייכנסו לארץ--יתחילו למנות שמיטין ויובלות, ויקדשו בתי ערי חומה, ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות:  שנאמר "והביאך ה' אלוהיך, אל הארץ אשר ירשו אבותיך--וירשתה" (דברים ל,ה), מקיש ירושתך לירושת אבותיך--מה ירושת אבותיך, אתה נוהג בחידוש כל הדברים האלו; אף ירושתך, אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו.