משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות שמיטה ויובל

הלכות שמיטה ויובל פרק ג

א  עבודת הארץ בשנה שישית, שלושים יום סמוך לשביעית--אסורה הלכה למשה מסיניי, מפני שהוא מתקנה לשביעית; ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים, הוא שנאסר מפי השמועה.  וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש, אלא עד העצרת; ושדה הלבן, עד הפסח.  ובזמן שאין המקדש קיים, מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה.

ב  איזו היא שדה האילן, כל שלושה אילנות לבית סאה.  אחד אילן סרק, ואחד אילן מאכל, ואפילו הן של שלושה אנשים--רואין אותן כאילו הם תאנים:  אם ראויין לעשות כיכר דבילה של שישים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילם--והוא שיהיה ריחוק בין כל אחד ואחד, כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו.

ג  היו פחות משלושה לבית סאה, או שהיו שלושה ואחד ראוי לעשות שישים מנה או יתר, והשניים אינן ראויין לעשות, או שניים ראויין לעשות אפילו מאה מנה, ואחד אינו עושה--אין חורשין להן אלא צורכן, והוא מלוא האורה וסלו חוצה לו.

ד  היו משלושה ועד תשעה, וראויין לעשות שישים מנה--חורשין כל בית סאה בשבילן, ואף על פי שיש בהם מה שאינו ראוי לעשות.  [ה] היו עשרה אילנות לתוך בית סאה או יתר, בין עושין בין שאינן עושין--חורשין כל בית סאה בשבילן.

ה  עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה; ודבר זה, הלכה למשה מסיניי.  [ו] היו עשויות שורה אחת, או מוקפות עטרה--אין חורשין להן אלא צורכן לכל אחת ואחת.  והדלועין עם הנטיעות, מצטרפין לעשרה.

ו  [ז] איזו היא נטיעה--זה האילן הקטן, כל זמן שקוראין לו נטיעה.  [ח] אילן שנקצץ והוציא חליפין--אם נקצץ מטפח ולמעלה, הרי הוא כאילן; מטפח ולמטה, הרי הוא כנטיעה.  [ט] וכל הדברים האלו בזמן המקדש, כמו שאמרנו; אבל בזמן הזה, מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה.

ז  אף בזמן המקדש, מותר לסקל השדות, ולזבל ולעדור המקשאות והמדלעות ובית השלהין--עד ראש השנה.  ומזבלין ומפרקין ומאבקין ומעשנין ומקרסמין ומזרדין ומפסלין ומזהמין את הנטיעות, וכורכין אותן וקוטמין אותן, ועושין להם בתים, ומשקין אותן, וסכין את הפגין, ומנקבין אותן:  כל עבודות אלו מותרות בערב שביעית עד ראש השנה של שביעית, ואפילו בזמן המקדש.

ח  [י] פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית--לא סכין ולא מנקבין.  ובזמן המקדש, אין בונין מדרגות על פי הגיאיות ערב שביעית, משיפסקו הגשמים--מפני שהוא מתקנן לשביעית.

ט  [יא] אף בזמן הזה, אין נוטעין אילנות, ואין מרכיבין, ואין מבריכין ערב שביעית--אלא כדי שתקלוט הנטיעה, ותשהה אחר הקליטה שלושים יום קודם ראש השנה של שביעית; וסתם קליטה שתי שבתות.  ודבר זה אסור לעולם, מפני מראית העין--שמא יאמר הרואה, בשביעית נטעו.

י  נמצאת אומר, שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ראש השנה בארבעה וארבעים יום, יקיים; פחות מכאן, יעקור.  ואם לא עקר, הפירות מותרין.  ואם מת קודם שיעקור, מחייבין את היורש לעקור.