משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות שמיטה ויובל

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הלכות שמיטה ויובל פרק ג

א  עבודת הארץ בשנה שישית, שלושים יום סמוך לשביעית--אסורה הלכה למשה מסיניי, מפני שהוא מתקנה לשביעית; ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים, הוא שנאסר מפי השמועה.  וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש, אלא עד העצרת; ושדה הלבן, עד הפסח.  ובזמן שאין המקדש קיים, מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה.

ב  איזו היא שדה האילן, כל שלושה אילנות לבית סאה.  אחד אילן סרק, ואחד אילן מאכל, ואפילו הן של שלושה אנשים--רואין אותן כאילו הם תאנים:  אם ראויין לעשות כיכר דבילה של שישים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילם--והוא שיהיה ריחוק בין כל אחד ואחד, כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו.

ג  היו פחות משלושה לבית סאה, או שהיו שלושה ואחד ראוי לעשות שישים מנה או יתר, והשניים אינן ראויין לעשות, או שניים ראויין לעשות אפילו מאה מנה, ואחד אינו עושה--אין חורשין להן אלא צורכן, והוא מלוא האורה וסלו חוצה לו.

ד  היו משלושה ועד תשעה, וראויין לעשות שישים מנה--חורשין כל בית סאה בשבילן, ואף על פי שיש בהם מה שאינו ראוי לעשות.  [ה] היו עשרה אילנות לתוך בית סאה או יתר, בין עושין בין שאינן עושין--חורשין כל בית סאה בשבילן.

ה  עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה; ודבר זה, הלכה למשה מסיניי.  [ו] היו עשויות שורה אחת, או מוקפות עטרה--אין חורשין להן אלא צורכן לכל אחת ואחת.  והדלועין עם הנטיעות, מצטרפין לעשרה.

ו  [ז] איזו היא נטיעה--זה האילן הקטן, כל זמן שקוראין לו נטיעה.  [ח] אילן שנקצץ והוציא חליפין--אם נקצץ מטפח ולמעלה, הרי הוא כאילן; מטפח ולמטה, הרי הוא כנטיעה.  [ט] וכל הדברים האלו בזמן המקדש, כמו שאמרנו; אבל בזמן הזה, מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה.

ז  אף בזמן המקדש, מותר לסקל השדות, ולזבל ולעדור המקשאות והמדלעות ובית השלהין--עד ראש השנה.  ומזבלין ומפרקין ומאבקין ומעשנין ומקרסמין ומזרדין ומפסלין ומזהמין את הנטיעות, וכורכין אותן וקוטמין אותן, ועושין להם בתים, ומשקין אותן, וסכין את הפגין, ומנקבין אותן:  כל עבודות אלו מותרות בערב שביעית עד ראש השנה של שביעית, ואפילו בזמן המקדש.

ח  [י] פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית--לא סכין ולא מנקבין.  ובזמן המקדש, אין בונין מדרגות על פי הגיאיות ערב שביעית, משיפסקו הגשמים--מפני שהוא מתקנן לשביעית.

ט  [יא] אף בזמן הזה, אין נוטעין אילנות, ואין מרכיבין, ואין מבריכין ערב שביעית--אלא כדי שתקלוט הנטיעה, ותשהה אחר הקליטה שלושים יום קודם ראש השנה של שביעית; וסתם קליטה שתי שבתות.  ודבר זה אסור לעולם, מפני מראית העין--שמא יאמר הרואה, בשביעית נטעו.

י  נמצאת אומר, שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ראש השנה בארבעה וארבעים יום, יקיים; פחות מכאן, יעקור.  ואם לא עקר, הפירות מותרין.  ואם מת קודם שיעקור, מחייבין את היורש לעקור.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך