משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות שמיטה ויובל

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הלכות שמיטה ויובל פרק ב

א  לא יוציא אדם זבלים מחצרו, וייתן בתוך שדהו בשביעית--מפני שנראה כמזבל, כדי שתהיה יפה לזריעה; ואם הוציא והעמיד ממנו אשפה, מותר.  ולא יעשה אשפה בתוך שדהו, עד שיעבור הזמן שמזבלין בו לעבודת הארץ--והוא משיקשור המתיק.

ב  ולא יעשה אשפה פחותה ממאה וחמישים סאה של זבל, כדי שתהיה ניכרת שהיא אשפה; ואם ירצה להוסיף, מוסיף.  היה לו דבר מועט, מוסיף עליו והולך.  ולא יעשה בכל בית סאה, יתר משלוש אשפתות.  [ב] והרוצה לעשות כל שדהו שלוש שלוש אשפתות לתוך בית סאה, עושה; והרוצה לעשות זבלו אוצר, עושה.

ג  היה מעמיד הזבל על הסלע, או שהעמיק בארץ שלושה טפחים והערים הזבל, או שבנה על הארץ גובה שלושה והעמיד עליו הזבל--אינו צריך שיעור.  אפילו עשה כן כמה אשפתות לתוך בית סאה, בין גדולות בין קטנות--מותר:  שהרי הדבר ניכר שאינן לעבודת הארץ, אלא לכניסת הזבל.

ד  מותר לאדם להוציא זבל מן הסהר של צאן, ונותן לתוך שדהו כדרך כל מכניסי זבל.  והעושה דיר בתוך שדהו בשביעית, לא יעשהו יתר על בית סאתיים; ויכניס הצאן לתוכו.  וכשיזבלו את כל הדיר--מניח דופן אחד מדופני הדיר, ועושה דיר אחר בצידו:  נמצא מזבל בתוך שדהו, בית ארבעת סאין.

ה  הייתה כל שדהו בית ארבעת סאין--משייר ממנה מקצת, מפני מראית העין:  כדי שיידעו הכול, שהצאן הטילו בה ונידיירה; ולא יאמרו, זיבל זה כל שדהו בשביעית.

ו  לא יפתח אדם מחצב כתחילה לתוך שדהו בשביעית--שמא יאמרו לתקן שדהו נתכוון, שיסיר ממנה הסלע; ואם התחיל מקודם שביעית, ופיצל ממנו שבע ועשרים אבנים בריבוע שלוש על שלוש על רום שלוש, כל אבן מהן אמה על אמה ברום אמה או גדולות מזו--הרי זה מותר לנקר ממנו בשביעית, כל שירצה.

ז  גדר של אבנים שיש בגובהו עשרה טפחים או יתר, ורצה ליטול כל אבניו--אם היו בו עשר אבנים או יתר, כל אחת מהן משאוי שניים או גדולות מזו--הרי זה נוטל, שהרואה יודע שלצורך האבנים הוא נוטל.  היה פחות מעשרה, או שהיו בו פחות מעשר אבנים, או שהיו אבניו קטנות ממשאוי שניים שניים--נוטל עד שיניח טפח סמוך לארץ.

ח  במה דברים אמורים, בשנתכוון לתקן שדהו, והתחיל ליטול בשביעית; אבל אם לא נתכוון לתקן שדהו, או שהתחיל מקודם שביעית--נוטל בשביעית כל מה שירצה מכל מקום, וגורד עד לארץ.  וכן אם היה נוטל משדה חברו--אף על פי שהוא קבלן, גורד עד לארץ.

ט  אבנים שראויין שתזעזע אותן המחרשה, או שהיו מכוסות ונתגלו--אם יש בהן שתיים של משאוי שניים שניים, הרי זה מותר ליטול אותן; היו קטנות מזה, לא יינטלו.

י  המסקל שדהו בשביעית, מפני שהוא צריך לאבנים--נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ; וכן אם היה לו בשדהו גרגש של צרורות, או גל של אבנים--נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ:  ואם יש תחתיהן סלע, או קש--ייטול את כולן.

יא  לא ימלא אדם גיא עפר, או יתקנו בעפר--מפני שהוא מתקן את הארץ.  אבל עושה הוא חיץ על פי הגיא; וכל אבן שיכול לפשוט את ידו וליטלה, והוא עומד על שפת הגיא--הרי זו תינטל.

יב  אבני כתף, והם הניטלות שתיים שלוש על הכתף--מותר להביאן מכל מקום, בין משדה חברו בין משדהו; וכן הקבלן מביא מכל מקום, ואפילו אבנים קטנות, בין משדה שקיבלה, בין משדה שלא קיבלה.

יג  פרצה שהיא סוגה בעפר--אם אינה מכשלת את הרבים, אסור לבנותה; ואם הייתה מכשלת את הרבים, או שלא הייתה סוגה בעפר אלא פתוחה לרשות הרבים--הרי זה מותר לבנותה.

יד  אסור לו לבנות גדר בשביעית, בין שדהו לשדה חברו; אבל בונה גדר, בינו לבין רשות הרבים.  ומותר להעמיק עד הסלע; ומוציא את העפר, וצוברו בתוך שדהו כדרך כל מעמידי זבל.  וכן אם חפר בור ושיח ומערה בשביעית, צובר העפר בתוך שדהו כדרך כל החופרים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך