משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

הלכות ביכורים פרק ח

א  המפריש חלתו קמח--אינה חלה, וגזל ביד כוהן, ושאר העיסה חייבת בחלה; ואותו הקמח שהפריש לשם חלה--אם יש בו עומר, ועשהו עיסה--הרי זה מפריש ממנו חלה, כשאר כל קמח חולין.

ב  אימתיי מפרישין החלה:  כשייתן המים, ויתערב הקמח במים--מפריש ממנו החלה מתחילת דבר שנילוש, שנאמר "ראשית, עריסותיכם" (במדבר טו,כ).  והוא שלא יישאר שם קמח בעריבה שלא נתערב במים, שיעור עומר; ואם אמר הרי זו חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר, ולכשתיעשה כולה עיסה אחת תתקדש זו שבידו לשם חלה--הרי זה מותר.

ג  הניח העיסה עד שלש הכול ועירבה, ואחר כך הפריש--אין בכך כלום; ואם לא הפריש החלה בצק, אלא אפה הכול--הרי זה מפריש מן הפת, כמו שביארנו.

ד  מאימתיי תתחייב העיסה בחלה:  משתתגלגל בחיטים ויתערב הקמח במים, או שתיטמטם בשעורים ותיעשה כולה גוף אחד; ואוכלין עראי מן העיסה, עד שתתגלגל בחיטים ותיטמטם בשעורים.  והכוסמין כחיטים, ושיבולת שועל והשיפון כשעורים.

ה  נתגלגלה בחיטים וניטמטמה בשעורים--האוכל ממנה קודם הפרשת חלה חייב מיתה, מפני שהיא טבל.  לפיכך אם הייתה העיסה חייבת בחלה מן התורה, האוכל ממנה לוקה ככל אוכל טבל; ואם הייתה חייבת בחלה מדבריהם, מכין אותו מכת מרדות.

ו  עיסה שנדמעה עד שלא תתגלגל, פטורה; ומשנתגלגלה, חייבת.  וכן המקדיש עיסתו או המפקיר אותה קודם שתתגלגל, ופדיה וזכה בה, ואחר כך גילגלה, או שהקדישה או הפקיר אותה אחר שנתגלגלה, ופדיה וזכה בה--הרי זו חייבת בחלה.

ז  הקדישה קודם שתתגלגל, ונתגלגלה ביד ההקדש, ואחר כך פדיה--פטורה:  שבשעת חובתה, הייתה פטורה.

ח  וכן נוכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה, ונתנה לו במתנה עד שלא גילגלה--חייבת; ואם נתנה לו אחר שנתגלגלה, פטורה.  [ט] גר שנתגייר והייתה לו עיסה--נתגלגלה עד שלא נתגייר, פטורה; ומשנתגייר, חייבת.  ואם ספק--חייבת בחלה, לפי שהוא עוון מיתה; וזר שאכל חלת ספק זו וכיוצא בה, אין חייב עליה חומש.

ט  [י] עיסה שנולד בה ספק טומאה קודם שתתגלגל--יעשנה בטומאה, לפי שמותר לטמא חולין שבארץ ישראל; ותישרף חלתה.  נולד לה אחר שנתגלגלה ספק טומאה, שוודאה מטמא את החולין מן התורה--יגמרנה בטהרה:  שכל שוודיו מטמא את החולין--גזרו על ספקו בחולין הטבולים לחלה, שלא יטמאו אותן הואיל ונטבלו לחלה.  ותהיה החלה הזאת תלויה, לא נאכלת ולא נשרפת.

י  [יא] לא יעשה אדם עיסתו בטומאה לכתחילה, אלא ייזהר וישתדל; וייטהר הוא וכליו, כדי להפריש חלה בטהרה.  היה בינו ובין המים יתר מארבעת מילין--יעשנה בטומאה, ויפריש חלה טמאה.

יא  [יב] אין עושים חלת עם הארץ בטהרה, אבל עושים עיסת חולין בטהרה.  כיצד:  מגבל העיסה זה החבר, ומפריש ממנה כדי חלתה; ומניחה בכלי גללים או כלי אבנים או כלי אדמה, שאין מקבלין טומאה.  וכשיבוא עם הארץ--נוטל את שתיהן, את העיסה ואת החלה; ואומרים לו היזהר שמא תיגע בחלה, שלא תחזור לטבלה.  ומפני מה התירו לו זה, משום כדי חייו של מגבל.

יב  [יג] אשת חבר, מרקדת ובוררת עם אשת עם הארץ; אבל משתטיל מים לעיסה--לא תסייע אותה, מפני שהיא עושה עיסתה בטומאה.  וכן הנחתום שהוא עושה בטומאה--לא לשין ולא עורכין עימו, שאין מחזקין ידי עוברי עבירה; אבל מוליכין עימו פת לפלטר.

יג  [יד] הלוקח מנחתום עם הארץ בסוריה, ואמר לו הפרשתי חלה--אינו צריך להפריש חלה מספק:  כשם שלא נחשדו כל ישראל בארץ על תרומה גדולה, כך לא נחשדו בסוריה על החלה.  [טו] אבל הלוקח בחוצה לארץ מן הנחתום, צריך להפריש חלה מספק; אבל הלוקח מבעל הבית, ואין צריך לומר המתארח אצלו--אינו צריך להפריש מספק.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך