משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

הלכות ביכורים פרק ז

א  שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה, ואין באחת מהן כשיעור, שנגעו זו בזו, ונשכו זו את זו--אם היו של שניים--אפילו הן ממין אחד, פטורין מן החלה:  שסתם שניים מקפידין.  ואם ידוע שאינן מקפידין על עירוב העיסות, הרי אלו מצטרפות.

ב  היו שתיהן של איש אחד--אם היו ממין אחד, מצטרפין וחייבות בחלה; ואם היו שני מינין, אין מצטרפין:  שסתם אחד שאינו מקפיד.  ואם היה מקפיד שלא תיגע עיסה זו בזו, ולא תתערב עימה--אפילו היו מין אחד, אין מצטרפות.

ג  וכיצד מצטרפות אם היו של אחד ממין אחד:  עיסת החיטים שנגעה בעיסת הכוסמין, מצטרפות; נגעה בשאר המינין, אין מצטרפות.  וכן עיסת שעורין שנגעה בעיסת הכוסמין, או שיבולת שועל, או שיפון, וכן עיסת כוסמין ושל שיבולת שועל ושל שיפון שנגעה כל אחת משלושתן בחברתה--הרי אלו מצטרפות.

ד  עיסת חדש אינה מצטרפת לשל ישן, אף על פי שהן ממין אחד--כדי שלא יאמרו, תורמין מן החדש על הישן; ולא יתרום מאמצע שתיהן--אלא יביא עיסה אחרת חדש או ישן, ויצרף להם להשלים השיעור.

ה  במה דברים אמורים, בעיסה שנגעה בעיסה אחרת; אבל הבולל קמח חמשת המינין, ועשה מהם עיסה אחת--הרי חמשתן מצטרפין לשיעור עיסת חלה כמו שביארנו.

ו  [ה] עיסה שהיא פחותה מכשיעור מכאן, ועיסה פחותה מכשיעור מכאן, ועיסה שאינה חייבת בחלה באמצע, כגון עיסת אורז או עיסת תרומה או מדומע או עיסת גוי--אף על פי שנוגעות זו בזו--אינן מצטרפות, שהרי דבר הפטור מן החלה מבדיל באמצע.

ז  [ו] היה באמצע עיסה שהורמה חלתה--מצטרפות, שהעיסה שביניהן כבר הייתה מחוייבת בחלה; וכן אם היה ביניהן עיסת הקדש--מצטרפות, מפני שראויה לפדותה ותתחייב בחלה.  וכן אם היה ביניהן עיסת מין אחר, או עיסת איש אחר, או עיסת חדש--הרי שתי העיסות שבצדדין מצטרפות לחלה.

ח  [ז] שתי עיסות שכל אחת מהן פחותה מכשיעור, שהפריש מזו חלה ומזו חלה, וחזרו ונגעו זו בזו, והרי בשתיהם כשיעור--חייבין להפריש מהן חלה, שהחלות הראשונות אינן כלום.

ט  [ח] שני גויים שעשו עיסה כשיעור, וחלקו אותה, ואחר כך נתגיירו, והוסיף כל אחד על חלקו אחר שנתגייר עד שהשלימו לשיעור--הרי זו חייבת:  שלא הייתה לה שעת חובה כשהיו גויים, שהרי פחות מכשיעור היה ביד כל אחד מהן.

י  [ט] אבל שני ישראליים שעשו כן, וחזר כל אחד אחר שחלק והוסיף על חלקו עד שהשלימו לשיעור--הרי זו פטורה:  שכבר הייתה לה שעת חובה; והיו פטורין באותה שעה, מפני שעשו אותה לחלוק.

יא  [י] הייתה העיסה בין הגוי והישראלי בשותפות, וחלקו, ואחר כך נתגייר הגוי, והוסיף הגר על שלו והישראלי על שלו עד שהשלים כל אחד עיסתו לשיעור--של ישראל חייבת, ושל גוי פטורה.

יב  [יא] הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה, ונתנו לתוך עיסה שהורמה חלתה--הרי זה מביא עיסה שנייה שיהיה בה עם שאור זה שיעור עיסה שחייבת בחלה, ונותן אותה בצד העיסה שהורמה חלתה, ומפריש מן העיסה השנייה שיעור חלה עליה ועל השאור:  כדי שייטול מן המוקף.  ואם אין לו עיסה שנייה--נעשת זו כולה טבל, ומפריש חלה על הכול:  שהטבל במינו אוסר בכל שהוא.

יג  [יב] עיסה הטבולה לחלה אינה כחלה, והרי היא כחולין לעניין טומאה--שאין השני עושה שלישי בחולין, כמו שיתבאר במקומו; ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל.  לפיכך שתי עיסות, אחת טהורה ואחת טמאה--נוטל כדי חלת שתיהם מעיסה שלא הורמה חלתה, ונותנו באמצע סמוך לעיסה הטהורה, ומושך מן הטמאה לטהורה כדי ביצה, כדי לתרום מן המוקף.

יד  [יג] עושה אדם עיסה טהורה, ואינו מפריש חלתה, ומניחה או מניח מקצתה להיות מפריש עליה והולך חלות של עיסות אחרות, ואפילו נטמאו העיסות--עד שתיעשה העיסה שהניח כולה חלה, וייתננה לכוהן:  והוא, שלא תיפסל מאוכל אדם; אבל משתסרח, אינו מפריש עליה.

טו  במה דברים אמורים, בשהיו אותן העיסות שמפריש עליהן ספק אם הורמה מהן חלה או לא הורמה--שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא לכתחילה, ושלא מן המוקף.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך