משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

הלכות ביכורים פרק ב

א  מצות עשה להביא ביכורים למקדש; ואין הביכורים נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד, שנאמר "ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית ה' אלוהיך" (שמות כג,יט; שמות לד,כו).  ומביאין ביכורים מדבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריה, שהקונה בסוריה כקונה בירושלים.

ב  אבל עמון ומואב, ומצריים ובבל--אף על פי שהן חייבין בתרומה ומעשרות מדבריהם, אין מביאין מהן ביכורים; ואם הביא ביכורים מחוצה לארץ, אינן ביכורים.

ג  [ב] אין מביאין ביכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ, והם החיטים והשעורים והענבים והתאנים והרימונים והזיתים והתמרים; ואם הביא חוץ משבעת המינין, לא נתקדשו.

ד  [ג] אין מביאין לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר; אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים, לפי שהן מן המובחר.  ואם הביא שלא מן המובחר--כגון תמרים שבהרים, ותאנים סוכות ומרוקבות, וענבים מאובקות ומעושנות--לא נתקדשו.

ה  [ד] אין מביאין ביכורים משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד, שנאמר "פרי האדמה" (דברים כו,ב; דברים כו,י); ואם הביא משקה, אין מקבלין ממנו.  [ה] הקרובים לירושלים, מביאין תאנים וענבים לחים; והרחוקין, מביאין אותן גרוגרות וצימוקין.

ו  אין מביאין ביכורים קודם עצרת, שנאמר "וחג הקציר ביכורי מעשיך" (שמות כג,טז).  ואם הביא, אין מקבלין ממנו; אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת, ויקרא עליהן.  וכן אין מביאין ביכורים אחר חנוכה--שהביכורים שביכרו אחר חנוכה, הרי הן חשובין משנה הבאה; ויניח אותן עד אחר העצרת.

ז  אין מביאין ביכורים לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש.  כיצד--לא יביא מפירות שחנטו קודם חמישה עשר בשבט, על פירות שחנטו אחר חמישה עשר בו.

ח  אחד הנוטע ואחד העולה מאליו, שנאמר "ביכורי כל אשר בארצם" (במדבר יח,יג).  [ח] ופירות של שותפין חייבים בביכורים, שנאמר "כל אשר בארצם".  [ט] הגדל בעציץ, אף על פי שהוא נקוב, והגדל בספינה--אינו מביא ממנו כל עיקר, שנאמר "בארצם"; אבל מביא מן הגדל בגג ובחורבה.

ט  [י] הנוטע אילן בתוך שדהו, והבריכו לתוך שדה חברו או לרשות הרבים, או שהיה נטוע בשדה חברו או ברשות הרבים, והבריכו בתוך שדהו, או שהיה עיקרו בתוך שדהו והבריך קצתו בתוך שדהו, ודרך הרבים או דרך היחיד מפסקת באמצע בין העיקר והצד המוברך--אינו מביא ביכורים לא ממה שהוציא ברשות זו, ולא מן הצד שברשות האחרת:  שנאמר "ביכורי אדמתך" (שמות כג,יט; שמות לד,כו), עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך.

י  [יא] נתן לו חברו רשות להבריך בתוך שלו, אפילו לשעה--הרי זה מביא.  ואם היה האילן סמוך למצר חברו, או נוטה לשדה חברו--אף על פי שחייב להרחיק, הרי זה מביא ממנו וקורא:  שעל מנת כן, הנחיל יהושוע את הארץ.

יא  [יב] האריסין, והחוכרין, ובעלי זרוע שאונסין את הבעלים ולוקחין ארצותם מהן בפחות, והגזלנין--אינן מביאין ביכורים, ואפילו נתייאשו הבעלים:  שנאמר "ביכורי אדמתך" (שמות כג,יט; שמות לד,כו).

יב  [יג] הקונה אילן אחד בתוך שדה חברו--אינו מביא, לפי שאין לו קרקע.  והקונה שלוש אילנות, יש לו קרקע; ואף על פי שאין לו אלא האילנות בלבד, הרי הוא כמי שקנה קרקע.  קנה אילן אחד וקרקעו, הרי זה מביא.

יג  [יד] הלוקח פירות תלושין, ולקח הקרקע--הרי זה מביא ביכורים, שהרי יש לו קרקע ופירותיה.  מכר לו פירות חוץ מן הקרקע, אפילו מחוברים--מוכר אינו מביא, שהרי אין לו פירות; ולוקח אינו מביא, שהרי אין לו קרקע.  חזר המוכר ולקח הפירות מן הלוקח--הרי זה מביא, שהרי יש לו קרקע ופירותיה.

יד  [טו] המוכר שדהו לגוי, וחזר ולקחה ממנו--הרי זה מביא ממנה ביכורים מן התורה:  שאינה נפקעת מן המצוות בקניין הגוי, כמו שביארנו.  [טז] אשרה שבטלה--אין מביאין ממנה ביכורים, שהביכורים כקודשי מקדש הן.

טו  [יז] הביכורים--אין להם שיעור מן התורה, אבל מדבריהם צריך להפריש אחד משישים; והרוצה לעשות כל שדהו ביכורים, עושה.  [יח] הפריש ביכוריו, וחזר והוסיף עליהן, או עיטרן--הרי התוספת כביכורים.

טז  במה דברים אמורים, בשהביא מארץ ישראל; אבל אם הביא מעבר הירדן, או מסוריה--אין תוספת הביכורים כביכורים.  ואף על פי שאינה כביכורים, אינה נאכלת אלא בטהרה.  ואין מעטרין את הביכורים בכל מקום, אלא משבעת המינים.

יז  [יט] כיצד מפרישין הביכורים:  יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר--קושרן בגמי, ואומר הרי אלו ביכורים; והן נעשים ביכורים במחובר, משקרא להם שם, ואף על פי שעדיין לא בשלו כל צורכן.  ומשייגמרו ויתלוש אותן מן הקרקע, אינו צריך לחזור ולקרות להם שם.

יח  לא הפרישן במחובר, ולא קרא להם שם, ותלש את הפירות--הרי זה מפריש אחר שנתלשו.  ואם נטמאו הפירות כולן, אינו מפריש ביכורים בטומאה; אלא מפריש מן הטהור על הטמא, לכתחילה.  ואם אין לו פירות אחרות להפריש מהן--ייראה לי שאינו מפריש בטומאה, שאין מפרישין לאבד.  וכן ייראה לי שהביכורים שנטמאו--אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה, מפני שהן כקודשי מקדש.

יט  [כ] המפריש ביכוריו, ונמקו או נבזזו או אבדו או שנגנבו או שנטמאו--חייב להפריש אחרים תחתיהם:  שנאמר "תביא, בית ה' אלוהיך" (שמות כג,יט; שמות לד,כו)--מלמד שהוא חייב באחריותן, עד שיביאם להר הבית.

כ  [כא] המפריש ביכוריו להעלותן בידו לירושלים, לא ישלחם ביד שליח; ואם לקטן מכתחילה על מנת לשלחם ביד שליח, הרי זה מותר לשלחם.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך