משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין

הלכות ביכורים פרק א

א  ארבע ועשרים מתנות כהונה ניתנו לכוהנים, וכולן מפורשין בתורה; ועל כולן נכרתה ברית לאהרון.  וכל כוהן שאינו מודה בהן--אין לו חלק בכהונה, ואין נותנין לו מתנה מהן.  [ב] וכל האוכל מתנה שיש בה קדושה מהן, מברך אשר קידשנו בקדושתו של אהרון, וציוונו לאכול כך וכך.

ב  [ג] שמונה מתנות מהם--אין אוכלין אותן הכוהנים, אלא במקדש לפנים מחומת העזרה; וחמש מתנות--אין אוכלין אותן, אלא בירושלים לפנים מחומת העיר; וחמש מתנות--אין זוכין בהן מן התורה, אלא בארץ ישראל בלבד; וחמש מתנות--זוכין בהן, בין בארץ בין בחוצה לארץ; ומתנה אחת--זוכין בה מן המקדש.

ג  [ד] מה הן השמונה שאין נאכלין אלא במקדש--בשר החטאת, אחד חטאת העוף ואחד חטאת הבהמה; ובשר האשם, בין תלוי בין ודאי; וזבחי שלמי ציבור; ומותר העומר; ושיירי מנחות ישראל; ושתי הלחם; ולחם הפנים; ולוג שמן של מצורע:  אלו אין נאכלין אלא במקדש.

ד  [ה] ומה הן החמש שאין נאכלין אלא בירושלים--חזה ושוק של שלמים, והמורם מן התודה, והמורם מאיל נזיר, ובכור בהמה טהורה, והביכורים:  אלו אין נאכלין אלא בירושלים.

ה  [ו] ומה הן החמש שבארץ ישראל--התרומה ותרומת מעשר והחלה, ושלושתן קודש; וראשית הגז ושדה אחוזה, ושניהן חולין:  אלו אין זוכין בהן מן התורה אלא בארץ ישראל.  ואין אוכלין תרומות וחלות של ארץ ישראל, אלא בארץ ישראל.

ו  [ז] ומה הן החמש שזוכין בהן הכוהנים בכל מקום--המתנות, ופדיון הבן, ופטר חמור, וגזל הגר, והחרמים; וחמשתן חולין לכל דבר.

ז  [ח] והמתנה שזוכין בה מן המקדש, היא עורות העולות; והוא הדין, לשאר עורות קודשי קודשים--כולן לכוהנים.

ח  [ט] השמונה מתנות שאין נאכלין אלא במקדש--כולן קודשי קודשים הן, ואין נאכלין אלא לזכרי כהונה כמו שיתבאר במקומו; ובהן נאמר "כל זכר יאכל אותו" (במדבר יח,י).

ט  [י] החמש שבירושלים--קודשים קלים הן, ונאכלין לזכרים ולנקבות; ובהן נאמר "לך נתתים ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק עולם" (במדבר יח,יא).  ואף על פי כן אין ניתנין אלא לזכרי כהונה, שהרי לאנשי משמר הן; והבכור מקריבין חלבו ודמו, ואין מקריב אלא איש.

י  וכן עורות קודשי קודשים, ושדה אחוזה, והחרמים, וגזל הגר--אין זוכין בהן אלא אנשי משמר, כמו שיתבאר; וכן פדיון הבן לזכרי כהונה, שכן נאמר בו "ונתת הכסף, לאהרון ולבניו" (במדבר ג,מח).  ופטר חמור, לזכרי כהונה--שדין הבכורות כולן שווה, לזכרים ולא לנקבות.

יא  הנה למדת שהמתנות שניתנין לנקבות כזכרים, חמש מתנות--תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ומתנות בהמה, וראשית הגז.

יב  ומניין אני אומר שראשית הגז ניתנת לכוהנת:  שהרי נאמר "ראשית דגנך תירושך ויצהרך, וראשית גז צאנך--תיתן לו" (דברים יח,ד)--מה ראשית דגן ניתנת לנקבות כזכרים, אף ראשית הגז ניתנת לנקבות כזכרים.

יג  [יב] מנו חכמים מתנות אלו על דרך אחרת ואמרו, עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרון; ואלו הן--עשר במקדש, ארבע בירושלים, ועשר בגבולין:

יד  [יג] עשר במקדש--חטאת, וחטאת העוף, אשם, ואשם תלוי, זבחי שלמי ציבור, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, שיירי מנחות, ומותר העומר.  [יד] ארבע בירושלים--הבכורה, והביכורים, ומורם מתודה ואיל נזיר, ועורות הקודשים.

טו  עשר בגבולין--תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, וראשית הגז, והמתנות, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, שדה חרמים, ושדה אחוזה, וגזל הגר.  ולפי חשבון זה, חשב כל המורם מקודשים קלים מתנה אחת--והן חזה ושוק המורם מכל זבח שלמים, עם הלחם המורם עימהם אם היה תודה, עם הזרוע המורמת מאיל נזיר, עם הלחם המורם עימה, עם חזה ושוק:  הואיל ושלושתן שלמים הן, חשב המורם מהם מתנה אחת.

טז  כל המתנות שהן תלויות בקרבנות, תתבאר כל אחת ואחת מהן במקומה מהלכות הקרבנות; וכן גזל הגר יתבאר בהלכות גזילה.  וכבר ביארנו דין שדה אחוזה ודין החרמים בהלכות ערכים, ודין תרומה ותרומת מעשר בהלכות תרומות.

יז  ובהלכות אלו, אבאר משפטי המתנות שאינן תלויין בקרבנות; והן--הביכורים, והחלה, והמתנות, וראשית הגז, ופדיון הבן, ופטר חמור.