משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות מעשר שני ונטע רבעי

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט

א  נטע רבעי--הרי הוא קודש, שנאמר "ובשנה, הרביעית, יהיה, כל פרייו--קודש הילולים, לה'" (ויקרא יט,כד); ודינו להיאכל לבעליו בירושלים, כמעשר שני.  וכשם שאין מעשר שני בסוריה, כך אין נטע רבעי בסוריה.  ובנטע רבעי הוא אומר "ואיש את קודשיו, לו יהיו" (במדבר ה,י)--שאין לך קודש שלא נתפרש דינו בתורה למי הוא, חוץ מנטע רבעי.

ב  הרוצה לפדות נטע רבעי, פודה כמעשר שני; ואם פדהו לעצמו, מוסיף חומש.  ואין פודין אותו, עד שיגיע לעונת המעשרות--שנאמר "להוסיף לכם, תבואתו" (ויקרא יט,כה), עד שיעשה תבואתו; ואין פודין אותו במחובר, כמעשר שני.  והרי הוא ממון גבוה, כמעשר; לפיכך אינו נקנה במתנה, אלא אם נתנו בוסר.  ודינו בשאר הדברים, לעניין אכילה ופדייה--כמעשר.  [ג] והפודה כרם רבעי--רצה, פודהו ענבים, רצה, פודהו יין; וכן הזיתים.  אבל שאר פירות, אין משנין אותן מברייתן.

ג  [ד] כרם רבעי--אין לו שכחה, ולא פיאה, ולא פרט, ולא עוללות; ואין מפרישין ממנו תרומה ומעשרות, כשם שאין מפרישין ממעשר שני:  אלא כולו עולה לירושלים, או נפדה ויעלו הדמים וייאכלו בירושלים--כמעשר.

ד  [ה] ענבים של כרם רבעי--התקינו בית דין שיהיו עולין לירושלים מהלך יום לכל צד, כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות; ומשחרב בית המקדש, נפדה אפילו סמוך לחומה.  ושאר כל הפירות, אפילו בזמן המקדש נפדין סמוך לחומה.

ה  [ו] כיצד פדיון נטע רבעי:  מניח את הסל על פי שלושה, ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת שיוציא יציאות השומרים מביתו, והחמרים והפועלים מביתו; ואחר שקוצבין את השער, מניח את המעות, ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו, משער כך וכך סלים בסלע.

ו  ובשביעית, פודהו בשווייו:  שאין שם לא שומרים, ולא פועלים; ואם היה הפקר, אין לו אלא שכר לקיטה בלבד.

ז  מי שהיה לו נטע רבעי בשנת השמיטה, שיד הכול שווה--צריך לציינו בקוזזות אדמה, כדי שיכירו בו, ולא יאכלו ממנו, עד שיפדו.  ואם היה בתוך שני עורלה--מציינין אותו בחרסית, כדי שיפרשו ממנו:  שאם ציינו בקוזזות אדמה שמא יתפרדו--שאיסור עורלה חמור הוא, שהיא אסורה בהניה.  והצנועין היו מניחין את המעות בשנת השמיטה ואומרין, כל הנלקט מפירות רבעי אלו מחולל על המעות האלו--שהרי אי אפשר לפדותו במחובר, כמו שביארנו.

ח  באחד בתשרי, ראש השנה לעורלה ולרבעי; ומאימתיי מונין לעורלה ורבעי, משעת נטיעה.  ואינו מונה מראש השנה לראש השנה, אלא שלושים יום בשנה חשובין שנה--והוא שתקלוט הנטיעה, קודם השלושים יום; וכמה הוא סתם קליטה, לכל האילנות שתי שבתות.

ט  נמצאת למד, שהנוטע ארבעה וארבעים יום קודם ראש השנה, עלתה לו שנה; ואף על פי כן אין פירות הנטיעה הזאת מותרין בעורלה או ברבעי, עד חמישה עשר יום בשבט--שהוא ראש השנה לאילן.

י  כיצד:  הנוטע אילן מאכל בחמישה עשר באב משנה עשירית ביובל--הרי הוא בתוך שני עורלה, עד חמישה עשר בשבט משנת שלוש עשרה; וכל מה שיוציא האילן בתוך זמן זה--הרי הוא עורלה, אף על פי שנגמרו לאחר כמה ימים.

יא  ומחמישה עשר בשבט משנת שלוש עשרה ביובל, עד חמישה עשר בשבט משנת ארבע עשרה--הוא נטע רבעי; וכל מה שיוציא בתוך זמן זה--הרי הוא רבעי, וצריך פדיון.  ואם נתעברה השנה, נתעברה לרבעי או לעורלה.

יב  [יא] נטעו בשישה עשר באב משנת עשר--לא עלתה לו שנת עשר, אלא הרי הוא עורלה שנת אחת עשרה ושנת שתים עשרה ושנת שלוש עשרה כולה; והרי הוא נטע רבעי מראש השנה של שנת ארבע עשרה, עד סופה.

יג  [יב] נטע הנטיעה מראש חודש עד חמישה עשר יום בשבט--מונה לה שלוש שנים מיום ליום לעורלה, ומיום ליום לרבעי.  וראיתי לגאונים דברים בחשבון עורלה ורבעי--אין ראוי להאריך ולהשיב עליהן, וודאי טעות סופרים הם; והאמת כבר ביארנו דרכה.

יד  [יג] העלין, והלולבין, ומי גפנים, והסמדר--מותרין בעורלה, וברבעי.  והענבים ששדפן הקדים והפסידן, והחרצנים והזוגין והתמד שלהן, וקליפי רימון והנץ שלו, וקליפי אגוזים, והגרעינים--אסורין בעורלה, ומותרין ברבעי; והנובלות, כולן אסורות.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך