משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות מעשר שני ונטע רבעי

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ו

א  מעות חולין ומעות מעשר שנתפזרו, וליקט מכאן ומכאן--מה שליקט, ליקט למעשר עד שישלים; והשאר חולין.  ואם בלל וחפן, או שליקט מצד אחד, ומצא חסר--הרי זה לפי חשבון.

ב  כיצד:  היו מאתיים מעשר שני, ומאה חולין, נתפזרו ובללן וחפן הכול, נמצאו מאתיים ושבעים--הרי מאה ושמונים מהן מעשר, ותשעים חולין.  זה הכלל--המתלקטין, למעשר שני; והנבללין, לפי חשבון.  ומתנה ואומר:  אם אלו שבידי הן המעשר, השאר חולין; ואם הן חולין, הרי מעות המעשר בכל מקום שהן מחוללין עליהם.

ג  [ב] סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו--מביא בסלע מעות, ואפילו מעות נחושת, ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא, מחוללת על המעות האלו; ואחר כך בורר את היפה שבשתיהן ומחלל המעות של נחושת עליה, ותחזור הסלע היפה למעשר.

ד  [ג] האומר לבנו מעשר שני בזווית זו, ונמצאת בזווית אחרת--הרי אלו חולין; אמר לו הרי שם מנה, ומצא מאתיים--השאר חולין; הרי שם מאתיים, ומצא מנה--הרי היא חולין.  הניח מנה מעשר ומצא מאתיים, מאתיים ומצא מנה--אפילו היו בשני כיסין, הכול חולין.

ה  [ד] אמר לו אביו, כיס מעשר שני לי בבית, הלך ומצא שם שלושה כיסים--הגדול שבכולן מעשר, והשאר חולין; ואף על פי כן לא יאכל מן הקטנים, עד שיחללם על הגדול.

ו  [ה] מי שנשתתק ואמרו לו, מעשר שני שלך במקום פלוני, והרכין בראשו--בודקין אותו שלושה פעמים כדרך שבודקין לגיטין, ויהיו דבריו קיימין.

ז  [ו] אמרו לו בחלום, מעשר שני של אביך שאתה מבקש, הרי הוא במקום פלוני--אף על פי שמצא שם מה שנאמר לו, אינו מעשר:  דברי חלומות, לא מעלין ולא מורידין.

ח  [ז] האומר לבניו, אפילו אתם מתים, אל תיגעו בזווית זו, ומצאו שם מעות--הרי אלו חולין; טמן מעות בפניהם, ואמר להם של פלוני הן, או של מעשר שני הן--אם כמערים, אין חוששין לדבריו; ואם כמתכוון, דבריו קיימין.

ט  [ח] המוצא כלי, וכתוב עליו מם--הרי מה שבתוכו מעשר שני; דלת, דמאי; טית, טבל; תיו, תרומה; קוף, קרבן; ואם היה של מתכת, הוא ומה שבתוכו קרבן:  שכן היו כותבין אות אחת מן השם, בשעת הסכנה.

י  [ט] מעות הנמצאות בירושלים--אפילו דינרי זהב עם הכסף ועם המעות--הרי אלו חולין, הואיל ושוקי ירושלים מתכבדין בכל יום.  מצא בתוכן חרס, וכתוב בו מעשר--הרי אלו מעשר שני.  במה דברים אמורים, בשאר ימות השנה; אבל בשעת הרגל, הכול מעשר.

יא  [י] מעות הנמצאות לפני סוחרי בהמה בירושלים, לעולם מעשר--שחזקת רוב העם מביאין מעות מעשר שני, וקונין בו בהמות; והנמצאות בהר הבית, לעולם חולין--שחזקתן מתרומת הלשכה, שחיללום הגזברין על הבהמה.

יב  [יא] תיבה שנשתמש בה חולין ומעשר שני, ומצא בתוכה מעות--אם רוב מניחי מעשר, הרי המעות מעשר; ואם רוב מניחי חולין, חולין; מחצה למחצה, חולין.  [יב] מצא פירות בין פירות מעשר לפירות תרומה, ייפלו לקרוב.  מחצה למחצה, ייאכלו כחומרי שניהן--אסורין לזרים וטעונין רחיצת ידיים והערב שמש, כתרומה; ואסורים לאונן וטעונים הבאת מקום, כמעשר.  וכן במעות הנמצאות בין חולין למעשר.

יג  מעשר שני של דמאי ושל ודאי שנתערבו, ייאכלו כחומר שלהן.  [יד] פירות מעשר שנתערבו בפירות חולין--ייאכל הכול בטהרה במקום, או יפדה את המעשר.  לפיכך אם נתערבו בירושלים, אוסרין בכל שהן במינן--הואיל והוא בירושלים, הרי הוא כדבר שיש לו מתירין; וייאכל הכול בטהרה.

יד  [טו] הזורע מעשר שני אחר שנכנס לירושלים, הגידולין מעשר שני.  אבל אם זרעו קודם שייכנס--הגידולין חולין, ואפילו בדבר שאין זרעו כולה; ופודין אותו בשעת זריעתו.

טו  [טז] מעשר שני, בטיל ברוב.  באיזה מעשר אמרו:  במעשר שנכנס לירושלים ויצא, ונפלו מחיצות--שהרי אין שם מחיצות להחזירו לשם, ואי אפשר לפדותו מאחר שנכנס, ואף על פי שאין בו שווה פרוטה; ונמצא דבר שאין לו מתירין, ובטיל ברוב כמו שביארנו בהלכות איסורי מאכלות.