משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות תרומות

הלכות תרומות פרק ט

א  האישה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה, או ליד שלוחה שעשת לקבלה; וכל שהיא ספק גרושה, הרי זו לא תאכל.

ב  האישה שעשת שליח לקבל לה גיטה, אסורה לאכול בתרומה מיד; ואם אמרה לו, קבל לי גיטי במקום פלוני--אינה אסורה עד שיגיע שליח לאותו מקום.  שלחה שליח להבאת גיטה, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה.  האומר לאשתו, הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתו--אסורה לאכול בתרומה מיד.

ג  [ב] עיר שהקיפה כרקום, וספינה המיטרפת בים, והיוצא לידון--הרי אלו בחזקת קיימין; ואין צריך לומר מפרש, ויוצא בשיירה.  אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג מבתי דיני גויים, ומי שגררתו חיה, או נפלה עליו מפולת, או שטפו נהר--נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים; לפיכך אם היו נשותיהן בת כוהן לישראל, או בת ישראל לכוהן--הרי אלו לא יאכלו.  אבל מי שנגמר דינו בבית דין, והניחוהו בבית הסקילה ליהרג--הרי זה בחזקת מת, ולא תאכל אשתו.

ד  [ג] הניחו בעלה גוסס במדינה אחרת, בין שהייתה כוהנת אשת ישראל או ישראלית אשת כוהן--לא תאכל:  שרוב גוססין למיתה.  אחד אומר מת בעלה, ואחד אומר לא מת--הרי זו לא תאכל.

ה  [ד] אמרה לה צרתה, או אחת מחמש נשים שאינן נאמנות להעידה שמת בעלה--הואיל ואינה נישאת על פיהן, הרי זו אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים:  עד שיעיד לה שהוא נאמן להשיאה על פיו.

ו  [ה] המשחרר את עבדו--משיזכה לו בגט שיחרור, פסלו מלאכול בתרומה; וכל עבד שיצא לחירות, ועדיין הוא מעוכב שיחרור כמו שיתבאר בהלכות עבדים--אף על פי כן, הרי הוא אסור לאכול בתרומה.

ז  [ו] הכותב נכסיו לאחר, וזיכה לו על ידי אחר, והיו בהן עבדים, ושתק זה שניתנו לו ואחר כך צווח--הרי זה ספק אם זה שצווח הוכיח סופו על תחילתו, ועדיין לא יצאו מרשות ראשון, או זה שצווח אחר ששתק, חזר בו; לפיכך אין אוכלין בתרומה--בין שהיה רבן ראשון כוהן והשני ישראל, בין שהיה רבן ראשון ישראל והשני כוהן.

ח  [ז] ישראל ששכר בהמה מכוהן, מאכילה התרומה.  וכוהן ששכר בהמת ישראל--אף על פי שהוא חייב במזונותיה--לא יאכילנה תרומה, מפני שאינה "קניין כספו" (ויקרא כב,יא).

ט  [ח] ישראל ששם פרה מכוהן לפטמה, ולהיות השכר ביניהן--לא יאכילנה תרומה, אף על פי שיש לכוהן בשבחה חלק; אבל כוהן ששם פרת ישראל לפטמה--אף על פי שיש לישראל חלק בשבח, הואיל וגופה לכוהן, שהרי שמה על עצמו--הרי זה מאכילה התרומה.

י  [ט] פרתו של ישראל שילדה בכור, מאכילו התרומה--שהבכור לכוהנים; ואוצר אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו, ואינו חושש שמא יבואו היונים שלו ויאכלו אותן.

יא  [י] ייראה לי, שאם מכר הכוהן פרתו לישראל, ולקח הדמים--אף על פי שעדיין לא משך הלוקח, הרי זה אסור להאכילה תרומה:  שדין תורה מעות קונות, כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר.  ואם מכר ישראל לכוהן--אף על פי שנתן הדמים, לא תאכל בתרומה עד שימשוך.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך