משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות תרומות

הלכות תרומות פרק ו

א  תרומה ותרומת מעשר נאכלת לכוהנים--בין גדולים בין קטנים, בין זכרים בין נקבות, הם ועבדיהם הכנעניים ובהמתן:  שנאמר "וכוהן, כי יקנה נפש קניין כספו" (ויקרא כב,יא).  עבד כוהן שברח, ואשת כוהן שמרדה--הרי אלו אוכלין.

ב  תרומה של תורה--אין אוכל אותה, אלא כוהן מיוחס; אבל כוהני חזקה, אוכלין בתרומה של דבריהן בלבד.  ותרומה טהורה--בין תרומה גדולה בין תרומת מעשר, בין של תורה בין של דבריהן--אינה ניתנת אלא לכוהן תלמיד חכמים:  מפני שאסור לאכול תרומה טמאה, וכל עמי הארץ בחזקת טומאה.  לפיכך נותן תרומה טמאה, לכל כוהן שירצה.

ג  ישראלית שנישאת לכוהן, אפילו קטנה בת שלוש שנים ויום אחד--תאכל בתרומה וחזה ושוק; ודין תורה שתאכל משנתארסה, שהרי היא קניינו.  אבל אסרו חכמים שתאכל, עד שתיכנס לחופה:  גזירה--שמא תאכיל תרומה לאביה ולאחיה, כשהיא ארוסה בבית אביה.

ד  חירשת ושוטה שנישאת לכוהן--אינה אוכלת בתרומה, אפילו השיאה אביה:  גזירה שמא יישא חירש כוהן לחירשת, ויאכיל אותה; לפיכך גזרו שלא תאכל חירשת בת ישראל, כלל.

ה  הזר אסור לאכול תרומות, שנאמר "וכל זר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י)--אפילו היה תושב כוהן, או שכירו:  תושב זה שכיר עולם, ושכיר זה שכיר שנים; ועבד עברי, הרי הוא כתושב.  וכוהנת אשת הזר, הרי היא כזר--שנאמר "וכל זר", בין הוא בין אשתו.

ו  זר שאכל תרומה בזדון--בין שהיה טמא בין שהיה טהור, בין שאכל תרומה טהורה בין שאכל טמאה--חייב מיתה בידי שמיים, שנאמר "ומתו בו, כי יחללוהו" (ויקרא כב,ט).  ולוקה על אכילתה; ואינו משלם דמי שאכל, שאינו לוקה ומשלם.  ואם אכל בשגגה--מוסיף חומש, שנאמר "ואיש, כי יאכל קודש בשגגה--ויסף חמישיתו . . ." (ויקרא כב,יד).  [ז] "ובת כוהן--כי תהיה, לאיש זר:  היא, בתרומת הקודשים לא תאכל" (ויקרא כב,יב), שני עניינים בלאו זה:  שאם תיבעל לאסור לה ותיעשה זונה או חללה, כמו שביארנו בהלכות איסורי ביאה--הרי היא אסורה לאכול בתרומות לעולם כדין כל חלל, שהחלל כזר לכל דבר; ושאם תינשא לישראל--הרי היא אסורה לאכול במורם מן הקודשים שהוא חזה ושוק לעולם, אף על פי שגירשה או מת.

ז  [ח] אבל התרומות--אוכלת אחר שגירשה הישראלי או מת, אם לא הניח ממנה בן:  שנאמר "ובת כוהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה . . . מלחם אביה תאכל" (ויקרא כב,יג).  [ט] מפי השמועה למדו--"מלחם", ולא כל לחם:  חוזרת היא לתרומה, ואינה חוזרת לחזה ושוק.

ח  [י] ולא הכוהנת בלבד, אלא אפילו לוייה וישראלית שנבעלה לאסור לה--הואיל ונעשת זונה--אסורה לאכול בתרומה לעולם, ואף על פי שיש לה זרע מכוהן.  [יא] לפיכך השבויה אינה אוכלת בתרומה, ואף על פי שהיא אומרת טהורה אני; וכל שבויה שנאמנת לומר טהורה אני או שיש לה עד כדי שתהיה מותרת לבעלה, הרי זו אוכלת בתרומה.  והנרבעת לבהמה--לא נפסלה מן הכהונה, ואוכלת.

ט  [יב] ישראלית שיש לה זרע מכוהן, אוכלת בשביל בנה--בין זכרים בין נקבות, ואפילו טומטום ואנדרוגינוס, ואפילו זרע הזרע עד סוף העולם:  שנאמר "וזרע אין לה" (ויקרא כב,יג); [יג] כשם שזרע ישראל מכוהנת פוסל אותה--כך זרע כוהן מישראלית מאכיל אותה, ואף על פי שהוא זרע פסול.

י  כיצד:  בת ישראל שנישאת לכוהן, או כוהנת לישראל, וילדה ממנו בת, ובא על הבת מי שהוא ערווה עליה או שנישאת לממזר, ומתה הבת, והרי הממזר קיים--הייתה אם אימו בת ישראל לכוהן, תאכל בתרומה; בת כוהן לישראל, לא תאכל בתרומה.  [יד] הנה למדת שהיא אוכלת בשביל זרעה, ואף על פי שאותו הזרע פסול ואפילו ישראל אינו; ואין צריך לומר שאם הייתה לה בת מכוהן, אף על פי שהבת נשואה לישראל, ואפילו נתחללה--הרי אימה אוכלת בשביל הבת הפסולה.

יא  [טו] כיוצא בו--הכוהנת שאינה אוכלת מפני זרעה שמישראל, אף על פי שאותו הזרע כוהנים.  כיצד:  בת כוהן שנישאת לישראל, וילדה ממנו בת, והלכה הבת ונישאת לכוהן, וילדה ממנו בן--הרי זה ראוי להיות כוהן גדול, מאכיל את אימו, ופוסל את אם אימו, ואף על פי שמתה אימו; וזאת אומרת לא כבן בתי כוהן גדול, שהוא פוסלני מן התרומה.

יב  [טז] העבד אינו פוסל משום זרע, ואינו מאכיל.  כיצד:  כוהנת שנישאת לישראל, או ישראלית שנישאת לכוהן, וילדה ממנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה, וילדה ממנו עבד, ומת הבן והרי העבד קיים--הייתה אם אביו של עבד זה בת ישראל לכוהן, לא תאכל בתרומה; הייתה בת כוהן לישראל, תאכל:  שאין זה זרע, שהעבדים אין להם ייחוס.

יג  [יז] בת ישראל שנישאת לכוהן, ומת ולה ממנו בן, וחזרה ונישאת לישראל--לא תאכל בתרומה.  מת הישראלי, ולה ממנו בן--לא תאכל בתרומה; מת בנה מישראל, אוכלת בשביל בנה הראשון.

יד  [יח] בת כוהן שנישאת לישראל, ויש לה ממנו בן, וחזרה ונישאת לכוהן--תאכל בתרומה; מת ולה ממנו בן, תאכל בתרומה; מת בנה מכוהן--אסורה לאכול, מפני בנה שמישראל.  מת בנה מישראל--חוזרת לבית אביה כנעוריה, ואוכלת בתרומה; ואינה אוכלת בחזה ושוק.

טו  [יט] בת ישראל שנישאת לישראל תחילה, ויש לה ממנו בן, וחזרה ונישאת לכוהן--אוכלת בתרומה; מת ולה ממנו בן--אוכלת בפני בנה האחרון, שהרי הוא מאכילה כמו שהאכילה אביו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך