משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות תרומות

הלכות תרומות פרק ד

א  עושה אדם שליח להפריש לו תרומות ומעשרות--שנאמר "כן תרימו גם אתם" (במדבר יח,כח), לרבות את השליח; ואין עושין שליח גוי, שנאמר "גם אתם"--מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית.

ב  חמישה לא יתרומו; ואם תרמו, אין תרומתן תרומה:  החירש, והשוטה, והקטן; והנוכרי שתרם של ישראל, ואפילו ברשותו; והתורם את שאינו שלו, שלא ברשות הבעלים.  אבל התורם משלו על של אחרים--הרי זו תרומה, ותיקן פירותיהם; וטובת הנאה שלו, שנותנה לכל כוהן שירצה.

ג  התורם שלא ברשות, או שירד לתוך שדה חברו וליקט פירות שלא ברשות כדי שייקחם ותרם:  אם בא בעל הבית ואמר לו, הלך אצל היפות--אם היו שם יפות ממה שתרם--תרומתו תרומה, שהרי אינו מקפיד; ואם לא היו שם יפות ממה שתרם--אין תרומתו תרומה, שלא אמר לו אלא דרך מיחוי.  ואם בא בעל הבית וליקט והוסיף--בין יש לו יפות מהן בין אין לו, תרומתו תרומה.

ד  חמישה לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה:  חירש מדבר ואינו שומע, לפי שאינו שומע הברכה; והאילם ששומע ואינו מדבר והערום, מפני שאינן יכולין לברך; והשיכור והסומה, מפני שאינן יכולין לכוון ולהפריש את היפה.

ה  קטן שהגיע לעונת נדרים--אף על פי שלא הביא שתי שערות, ולא נעשה גדול--אם תרם, תרומתו תרומה, ואפילו בתרומה של תורה, הואיל ונדריהן והקדשן קיימין מן התורה כמו שביארנו בנדרים.

ו  האומר לשלוחו צא ותרום לי, והלך לתרום, ואינו יודע אם תרם או לא תרם, ובא ומצא כרייו תרום--אין חזקתו תרום:  שאין אומרין באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל, אלא להחמיר; וחושש שמא אחר תרם, שלא ברשות.

ז  האומר לשלוחו צא ותרום, תורם כדעתו של בעל הבית:  אם היה יודע בו שהוא בעל עין רעה, מפריש אחד משישים; ואם בעל נפש שבעה, מפריש לו אחד מארבעים.  ואם אינו יודע דעתו--מפריש לו בבינונית, אחד מחמישים.

ח  נתכוון לבינונית, ועלתה בידו אחת מארבעים או אחת משישים--תרומתו תרומה; ואם נתכוון להוסיף על הבינונית, ותרם אפילו אחת מתשעה וארבעים--אין תרומתו תרומה.

ט  [ח] פירות השותפין חייבין בתרומה ומעשרות--שנאמר "מעשרותיכם" (במדבר יח,כח), אפילו של שניים; והשותפין, אין צריכין ליטול רשות זה מזה, אלא כל התורם מהן, תרומתו תרומה.

י  תרם אחד מהן, ובא השני ותרם תרומה, שהרי לא ידע שתרם חברו--אם היו ממחין זה על זה, תרומת השני אינה תרומה.  ואם לא היו ממחין ותרם הראשון כשיעור, אין תרומת השני תרומה; ואם לא תרם הראשון כשיעור, תרומת שניהן תרומה.

יא  [ט] האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו ושפחתו, תרום, והלכו לתרום, וביטל שליחותן קודם שיתרומו--אם לא שינה השליח, תרומתו תרומה; ואם שינה--כגון שאמר לו תרום מן הצפון, ותרם מן הדרום--הואיל וביטל שליחותו מקודם, אינה תרומה.

יב  [י] אריס שתרם, ובא בעל הבית ועיכב--אם עד שלא תרם עיכב, אין תרומתו תרומה; ואם משתרם עיכב, תרומתו תרומה.  והאפיטרופין תורמין נכסי יתומים.

יג  [יא] הגנב והגזלן והאנס, תרומתן תרומה:  ואם היו הבעלים רודפין, אין תרומתן תרומה.  [יב] הבן והשכיר והעבד והאישה, תורמין על מה שהן אוכלין; אבל לא יתרומו על הכול, שאין אדם תורם דבר שאינו שלו.  הבן בשאוכל אביו, והאישה בעיסתה--תורמין, מפני שהן ברשות.

יד  [יג] הפועלים, אין להן רשות לתרום שלא מדעת בעל הבית:  חוץ מן הדורכין בגת--שאם ירצו לטמא את היין, הרי הן מטמאים אותו מיד; ולפי שמסר להן והאמינם על כך, הרי הן כשלוחין, ואם תרמו, תרומתן תרומה.  [יד] ופועל שאמר לו בעל הבית, כנוש לי גורני, ותרם, ואחר כך כינש--תרומתו תרומה.

טו  הנוכרי שהפריש תרומה משלו--דין תורה שאינה תרומה, לפי שאינו חייב.  ומדבריהן גזרו, שתהיה תרומתן תרומה:  גזירה--משום בעלי כיסין, שלא יהיה זה הממון לישראל ויתלה אותו בגוי כדי לפוטרו.  ובודקין את הגוי שהפריש תרומה:  אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה, תינתן לכוהן; ואם לאו--טעונה גניזה, שמא בליבו לשמיים.

טז  במה דברים אמורים, בארץ ישראל.  אבל גוי שהפריש תרומה בחוצה לארץ, לא גזרו עליה:  מודיעין אותו שאינו צריך, ואינה תרומה כלל.

יז  [טז] המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה--לא אמר כלום:  עד שיהיה פיו וליבו שווין.  הפריש תרומה במחשבתו, ולא הוציא בשפתיו כלום--הרי זו תרומה:  שנאמר "ונחשב לכם, תרומתכם" (במדבר יח,כז), במחשבה בלבד תהיה תרומה.

יח  [יז] המפריש תרומה על תנאי--אם נתקיים התנאי, הרי היא תרומה; ואם לא נתקיים, אינה תרומה.  וכן המפריש תרומה או מעשרות, וניחם עליהן--הרי זה נשאל עליהן לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין שאר הנדרים; ותחזור חולין כמות שהייתה--עד שיפריש פעם שנייה אותה שהפריש תחילה, או פירות אחרות.

יט  [יח] התורם בור של יין, ואמר הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלם--צריך שתעלה שלם מן השבר ומן השפיכה, אבל לא מן הטומאה; ואם נשברה, אינה מדמעת.  הניחה במקום שאם תישבר שם או תתגלגל לא תגיע לבור--הרי זו מדמעת, שכבר נתקיים תנאו.

כ  [יט] במה דברים אמורים, בתרומה גדולה.  אבל בתרומת מעשר, שמותר לתרום שלא מן המוקף--כיון שעלתה, נתקיים תנאו; והרי היא תרומת מעשר--ואף על פי שנשברה או נשפכה, ואין צריך לומר שנטמאת.

כא  [כ] האומר שלמעלה תרומה ושלמטה חולין, או שלמעלה חולין ושלמטה תרומה--דבריו קיימין, שהדבר תלוי בדעת התורם.

כב  [כא] התורם את הגורן--צריך שיכוון את ליבו שתהיה זו תרומה על הכרי, ועל מה שבקטיעין, ועל מה שבצדדין, ועל מה שבתוך התבן; התורם את היקב--צריך שיכוון את ליבו לתרום על מה שבחרצנין, ועל מה שבזוגין; התורם את הבור של יין, צריך שיכוון את ליבו לתרום על מה שבגפת.  ואם לא נתכוון, אלא תרם סתם--נפטר הכול:  שתנאי בית דין הוא, שהתרומה על הכול.  התורם כלכלה של תאנים, ונמצאו תאנים בצד הכלכלה--הרי אלו פטורין, מפני שבליבו לתרום על הכול.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך