משנה תורה לרמב"ם -> ספר הפלאה -> הלכות ערכים וחרמים

פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הלכות ערכים וחרמים פרק ב

א  האומר ערך ידי או רגלי או עיני עליי, או שאמר ערך יד זה או עיניו עליי--לא אמר כלום.  ערך ליבי או כבדי עליי, או ערך ליבו או כבדו של פלוני עליי--נותן ערך כולו; וכן כל אבר שאם יינטל מן החי, ימות--אם אמר ערכו עליי, נותן ערך כולו.  [ב] אמר חצי ערכי עליי, נותן חצי ערכו; ערך חציי עליי--נותן ערך כולו, שאי אפשר שיינטל חצייו ויחיה.

ב  [ג] האומר דמי ידי עליי, או דמי יד פלוני עליי--שמין אותו כמה הוא שווה ביד, וכמה הוא שווה בלא יד; ונותן להקדש.  כיצד:  אם נמכר הוא כולו, ישווה חמישים, ואם יימכר חוץ מידו שתישאר ידו זו לבעליו ולא יהיה ללוקח בה כלום, ישווה ארבעים--נמצא זה יתחייב לשלם להקדש עשרה.  וכן כל כיוצא בזה.

ג  [ד] האומר דמי ראשי או כבדי עליי, או דמי ראשו או ליבו של פלוני עליי--נותן דמי כולו.  וכן האומר דמי חציי עליי, נותן דמי כולו; אבל האומר חצי דמיי עליי, נותן חצי דמיו.

ד  [ה] האומר משקלי עליי, או משקל פלוני--נותן משקלו:  אם כסף, כסף, ואם זהב, זהב--כמו שפירש.  אמר משקל ידי, או רגלי עליי--רואין כמה היא ראויה לשקול, ונותן ממין שפירש.  ועד היכן היא היד לעניין זה, עד האציל; והרגל, עד הארכובה:  לפי שבנדרים, הולכין אחר לשון בני אדם.

ה  [ו] האומר קומתי עליי, כסף או זהב--נותן שרביט שאינו נכפף מלוא קומתו, ממין שפירש; אמר מלוא קומתי עליי--נותן אפילו שרביט הנכפף, ממין שפירש.

ו  [ז] האומר משקלי עליי, ולא פירש מאיזה מין--אם היה עשיר ביותר, ונתכוון למתנה מרובה--נותן משקלו זהב; והוא הדין באומר משקל ידי או רגלי או קומתי עליי, ולא פירש מאיזה מין--נותן זהב.  ואם אינו מופלג בעשירות--נותן משקלו או משקל ידו מדברים שדרכן להישקל באותו מקום, אפילו פירות; וכן נותן שרביט מלוא קומתו, אפילו של עץ:  הכול לפי ממונו, ודעתו.

ז  [ח] האומר עומדי עליי, ישיבתי עליי, או מקום ישיבתי עליי, רוחבי עליי, עוביי עליי, היקפי עליי--כל אלו ספק, ומביא לפי ממונו:  עד שיאמר, לא כך נתכוונתי.  ואם מת, ייתנו היורשין פחות שבלשונות.

ח  [ט] האומר הרי עליי מטבע כסף, לא יפחות מדינר כסף; מטבע נחושת, לא יפחות ממעה כסף.  הרי עליי ברזל, לא יפחות מאמה על אמה לכלה עורב שהיה במקדש למעלה בגג ההיכל, כמו שיתבאר במקומו.

ט  [י] האומר הרי עליי כסף או זהב, ולא הזכיר מטבע--יביא לשון של כסף או של זהב:  יהיה משקלה כדי שיאמר, לא עד כך נתכוונתי.  וכן אם פירש המשקל, ושכח כמה פירש--יביא עד שיאמר, לא עד כך נתכוונתי.

י  [יא] אחד האומר דמיי עליי, או דמי פלוני עליי, או האומר הרי עליי מנה, או חמישים, או כסף, או זהב--הכול, הן הנקראין חייבי דמים; והדמים והערכים לבדק הבית, כמו שביארנו.

יא  [יב] שתי לשכות היו במקדש--אחת לשכת חשיים, ואחת לשכת הכלים:  לשכת חשיים--יראי חטא נותנין לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי.  לשכת הכלים--כל מי שהתנדב כלי זורקו לתוכה, ואחת לשלושים יום הגזברין פותחין אותה:  כל כלי שנמצא בו צורך לבדק הבית, מניחין אותו; והשאר נמכרין, ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית.

יב  [יג] הוצרכו לקודשי מזבח, ולא הספיקה להן תרומת הלשכה--מוציאין את הראוי להן מקודשי בדק הבית; אבל אם הוצרכו לבדק הבית, ולא מצאו בלשכת בדק הבית דבר המספק להן--אין מוציאין את הראוי להן מקודשי המזבח.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך