משנה תורה לרמב"ם  ספר קדושה הלכות איסורי ביאה
הלכות איסורי ביאה פרק טו
א איזה הוא "ממזר" (דברים כג,ג) האמור בתורה: זה הבא מערווה מן העריות--חוץ מן הנידה, שהבן ממנה פגום ואינו ממזר; אבל הבא על שאר העריות--בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה--הוולד ממזר. ואחד זכרים ואחד נקבות, אסורין לעולם--שנאמר "גם דור עשירי, לא יבוא" (שם), כלומר לעולם.
ב אחד ממזר שנשא ישראלית, או ישראלי שנשא ממזרת--כיון שבעלו אחר הקידושין, לוקין; קידש ולא בעל, אינו לוקה. בעל ולא קידש, אינן לוקין משום ממזרת--שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין, אלא כוהן גדול באלמנה כמו שיתבאר.
ג המחזיר גרושתו משנישאת--הוולד כשר, שהרי אינה ערווה. [ג] גוי ועבד הבא על בת ישראל, הוולד כשר--בין בפנויה בין באשת איש, בין באונס בין ברצון; וגוי ועבד הבאים על הממזרת, הוולד ממזר. וממזר הבא על הגויה, הוולד גוי; נתגייר, הרי הוא כשר כשאר גרים. ואם בא על השפחה, הוולד עבד; שיחררו, הוולד כשר כשאר עבדים משוחררין, ומותר בבת ישראל. [ד] זה הכלל: בן הבא מן העבד, או מן הגוי, או מן השפחה, או מן הגויה--הרי הוא כאימו, ואין משגיחין על האב.
ד לפי דבר זה, התירו לממזר לישא שפחה כדי לטהר את בניו--שהרי הוא משחרר אותם, ונמצאו בני חורין; ולא גזרו על השפחה לממזר, מפני תקנת בנים.
ה מי שחצייו עבד וחצייו בן חורין, הבא על אשת איש--אותו הבן--אין לו תקנה, מפני שצד ממזרות וצד עבדות מעורבין בו; לפיכך אסור בשפחה, ונמצאו בניו כמותו לעולם.
ו גוי הבא על השפחה שטבלה, הרי זה עבד, ועבד שטבל שבא על הגויה, הוולד גוי--הלך אחר האם; אבל גוי הבא על שפחה גויה, או עבד גוי שבא על גויה בת חורין--הלך אחר הזכר.
ז ממזר מותר לישא גיורת, וכן הממזרת מותרת לגר; והבנים משניהם ממזרים, שהוולד הולך אחר הפגום: שנאמר "בקהל ה'" (דברים כג,ג), וקהל גרים אינו קרוי קהל ה'. [ח] גיורת שנישאת לגר, והולידו בן--אף על פי שהורתו ולידתו בקדושה, הרי זה מותר בממזרת. וכן בן בן בנו עד שישתקע שם גיותו ממנו, ולא ייוודע שהוא גר; ואחר כך ייאסר בממזרת. ואחד הגרים ואחד עבדים משוחררין, דין אחד לכולן. [ט] גר שנשא בת ישראל, או ישראל שנשא גיורת--הוולד ישראלי לכל דבר, ואסור בממזרת.
ח [י] שלושה ממזרים הם--ממזר ודאי, וממזר ספק, וממזר מדברי סופרים. איזה הוא ממזר ודאי--זה שבא מן הערווה הוודאית, כמו שביארנו; וממזר ספק--זה שבא מספק ערווה, כגון הבא על אישה שנתקדשה ספק קידושין, או נתגרשה ספק גירושין, וכיוצא בהן. האישה ששמעה שמת בעלה, ונישאת, והרי בעלה קיים, ובא בעלה עליה והיא תחת השני--הרי הבן ממזר מדברי סופרים.
ט [יא] פנויה שנתעברה מזנות, אמרו לה מה הוא העובר הזה או היילוד הזה--אם אמרה בן כשר הוא, ולישראל נבעלתי--הרי זו נאמנת, והבן כשר: ואף על פי שרוב העיר שזינתה בה פסולים.
י [יב] ואם לא נבדקה אימו עד שמתה, או שהייתה חירשת או אילמת או שוטה, או שאמרה לפלוני הממזר נבעלתי, או לפלוני הנתין, אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו--הרי זה הוולד ספק ממזר: כשם שזינת עם זה שהודה לה, כך זינתה עם אחר. וזה הוא הנקרא שתוקי--שמכיר את אימו, ואינו מכיר את אביו ודאי.
יא [יג] וכן הבן הנמצא בשוק, והוא הנקרא אסופי--הרי הוא ספק ממזר, שאין אנו יודעים מה הוא.
יב [יד] פנויה שזינתה ואמרה, בן זה בן פלוני הוא--אם אותו פלוני כשר, הרי הבן כשר; ואינה נאמנת, להיות זה בנו של פלוני. וייראה לי, שחוששין לדבריה, ויהיה הבן אסור בקרובות אותו פלוני, מספק. ואם אותו פלוני ממזר--אינה נאמנת להיות הבן ממזר ודאי על פיה, כמו שביארנו, אלא יהיה ספק ממזר.
יג [טו] אבל האב שהוחזק שזה בנו, ואמר בני זה ממזר הוא--נאמן; ואם יש לבן בנים--אינו נאמן, שלא האמינה אותו תורה אלא על בנו: שנאמר "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים כא,יז), יכירנו לאחרים; [טז] וכשם שנאמן לומר, בני זה בכור--כך נאמן לומר שהוא ממזר, או בן גרושה, או בן חלוצה.
יד וכן אם הייתה אשתו מעוברת--נאמן לומר עובר זה אינו בני, וממזר הוא; ויהיה ממזר ודאי. והאומר על עצמו שהוא ממזר, נאמן לאסור עצמו בבת ישראל; ואסור בממזרת, עד שייוודע שהוא ממזר. ובנו כמוהו; ואם יש לו בני בנים--אינו נאמן לפסול בני בניו, ולא יפסול אלא עצמו.
טו [יז] ארוסה שנתעברה, והיא בבית אביה--הרי הוולד בחזקת ממזר; ואסור בבת ישראל, ואסור בממזרת. ואם נבדקה אימו ואמרה, מארוסי נתעברתי--נאמנת, והוולד כשר. ואם הכחישה הארוס ואמר, מעולם לא באתי עליה--הרי הוולד ממזר: שאפילו היה בחזקת בנו ואמר, בני זה ממזר--נאמן. והאישה אינה בחזקת זונה, אלא נאמנת לומר, לארוסי נבעלתי, ואינה זונה; ואם נישאת לכוהן--לא תצא, וולדה ממנו כשר.
טז [יח] היו העם מרננים אחריה, והיא ארוסה, עם ארוסה ועם אנשים אחרים--אף על פי שבא עליה ארוסה בבית חמיו, הרי זה ספק ממזר: כשם שהפקירה עצמה לארוסה, הפקירה לאחרים. ואם נבדקה ואמרה, עובר זה מארוסי--הרי זה כשר, כמו שביארנו.
יז [יט] אשת איש שהייתה מעוברת ואמרה, עובר זה אינו מבעלי--אינה נאמנת לפוסלו, והרי הבן בחזקת כשרות: שלא האמינה תורה אלא האב. אמר האב אינו בני, או שהיה בעלה במדינת הים--הרי זה בחזקת ממזר; ואם אמרה מגוי ועבד נתעברתי--הרי הוולד כשר, שאין הבעל יכול להכחישה בדבר זה. ואין העובר משתהה במעי אימו, יתר על שנים עשר חודש.
יח [כ] אשת איש שיצא עליה קול שהיא מזנה תחת בעלה, והכול מרננין אחריה--אין חוששין לבניה, שמא ממזרים הם, שרוב בעילות, אצל הבעל; ומותר לישא בתה, לכתחילה. אבל היא עצמה, חוששין לה משום זונה; ואם הייתה פרוצה יתר מדיי, אף לבניה חוששין.
יט [כא] דין תורה שספק ממזר מותר לבוא בקהל, שנאמר "לא יבוא ממזר, בקהל ה'" (דברים כג,ג)--ממזר ודאי אסור לבוא בקהל, ולא ספק; אבל חכמים עשו מעלה בייחוסין, ואסרו כל הספקות לבוא בקהל. לפיכך ממזר ודאי, מותר לישא ממזרת ודאית. אבל ממזר ספק, או שתוקי, או אסופי--אסור לישא בת ישראל, [כב] ואסור לישא ממזרת; ואפילו ממזרת מספק, אסורה לו--שמא אחד מהן אינו ממזר, והשני ממזר ודאי. וממזר של דבריהם, מותר לישא ממזרת של דבריהם.
כ וכן שאר הספקות, אסורין לישא זה מזה. [כג] כיצד: שתוקים ואסופים וספק ממזרים, אסורים לבוא זה בזה; ואם נשאו--לא יקיימו אלא יוציאו בגט, והוולד ספק כאבותיו. ואין לספקות אלו תקנה, אלא שיישאו מן הגרים; והוולד הולך אחר הפגום. [כד] כיצד: שתוקי או אסופי שנשא גיורת או משוחררת, או גר ומשוחרר שנשא שתוקית או אסופית--הוולד שתוקי או אסופי.
כא [כה] האסופי שנמצא בעיר שיש בה גויים, בין שהיה רוב גויים או רוב ישראל--הרי זה ספק גוי לעניין ייחוסין; קידש אישה, צריכה גט מספק. מי שהרגו, אינו נהרג עליו. [כו] הטבילוהו בית דין לשם גירות, או שטבל משהגדיל--הרי הוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל.
כב היו רוב העיר גויים, מותר להאכילו נבילות וטריפות; היה רובן ישראל, מחזירין לו אבידתו כישראל. מחצה למחצה--מצוה להחיותו כישראל, ומפקחין עליו את הגל בשבת; והרי הוא לעניין נזקין, ככל ספק ממון--המוציא מחברו, עליו הראיה.
כג [כז] ייראה לי, שכל מדינה שיש בה שפחה או גויה הראויה לוולד--הואיל והאסופי הנמצא שם ספק גוי או ספק עבד, כשיישא הגיורת כמו שביארנו, הרי זו ספק אשת איש, והבא עליה פטור: שאין הורגין מספק.
כד וכן ייראה לי, שהשתוקי שנשא אישה שאפשר שהיא ערווה עליו--הרי היא ספק אשת איש, שאין קידושין תופסין בעריות. [כח] ואיזו היא האישה שאפשר שתהיה ערווה עליו--כל אישה שהיה אביה או אחיה קיים, כשנתעברה בו אימו; וכל אישה שנתגרשה או נתאלמנה, שמא אשת אביו היא או אשת אחי אביו.
כה [כט] ומניין אני אומר שאין השתוקי והאסופי אסור בכל אישה שאפשר שתהיה ערווה עליו--שהרי הכשר שנבדקה אימו, אינו אסור בכל אישה שאפשר שתהיה ערווה עליו. והרי נאמר בתורה "אל תחלל את בתך, להזנותה" (ויקרא יט,כט); ואמרו חכמים שאם יעשה זה, נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו. ואילו היה הדין שכל מי שאינו יודע אביו בוודאי, אסור בכל אישה שאפשר שתהיה ערווה עליו--לא היינו באים למידה הזאת לעולם, ולא הייתה הארץ מלאה זימה.
כו הא למדת, שאין אוסרין עריות ומחזיקין אותן בשאר בשר בספק, עד שייוודע בוודאי שזו ערווה עליו: שאם אתה אומר כן--כל היתומים שבעולם שלא הכירו אבותיהם, היו אסורין להינשא בכל מקום: שמא יפגעו בערווה.
כז [ל] הוולד שהיה מושלך בדרך, ובא אחד ואמר בני הוא ואני השלכתיו--נאמן; וכן אימו, נאמנת. נאסף מן השוק, ובאו אביו ואימו אחר כך ואמרו בננו הוא--אין נאמנין, הואיל ויצא עליו שם אסופי; ובשני רעבון, נאמנין--שמפני הרעב השליכוהו, והן רוצין שיזונו אותו אחרים, ולפיכך שתקו, עד שנאסף.
כח [לא] נמצא הוולד מהול, או שהומלח, או שהוחתל, או שהיה הכוחל בעיניו, או הקמיעין בצווארו, או שנמצא תחת אילן מסובך שאין חיה נכנסת לו והיה סמוך לעיר, או שנמצא בבית הכנסת הסמוך לעיר, או בצידי רשות הרבים--אין בו משום אסופי: מאחר שהן משמרין אותו שלא ימות, בחזקת כשר הוא. אבל אם נמצא מושלך באמצע הדרך, או רחוק מן העיר--אפילו תחת אילן או בבית הכנסת, או שנמצא תלוי באילן מקום שהיד מגעת לו--הרי זה אסופי.
כט [לב] נאמנת חיה לומר זה הבן כוהן הוא, או לוי, או נתין, או ממזר--מפני שלא הוחזק, ואין אנו יודעין ייחוסו. במה דברים אמורים, בשהוחזקה בנאמנות, ולא עירער עליה אדם. אבל אם עירער עליה אפילו אחד, ואמר בשקר מעידה--אינה נאמנת; והרי הבן בחזקת כשר, ואין לו ייחוס.
ל [לג] דבר ברור שהשתוקי אסור לישא שתוקית, והאסופי אסור באסופית, מפני שהן ספקות; אבל ממזרים ודאיים ונתינים, מותרים לבוא זה בזה, והוולד ממזר. ושתוקי ואסופי מותר בנתינים כשאר גרים, והוולד ספק ממזר.
|
