משנה תורה לרמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה

הלכות איסורי ביאה פרק ו

א  דם הנידה, ודם הזבה, ודם הקושי, ודם היולדת, ודם טוהר של יולדת--כולו דם אחד הוא, ומן המקור הוא בא, וממעיין אחד הוא.  ובזמנים בלבד הוא שישתנה דינו, ותהיה רואה דם זו טהורה; וזו נידה, וזו זבה.

ב  כיצד:  כשתראה האישה דם תחילה, או כשתראה בשעת וסתה, והוא העת שקבעה לנידתה--הרי זו נידה כל שבעת הימים, בין ראת כל שבעה בין שלא ראת אלא טיפה ראשונה בלבד; ראתה דם ביום השמיני--הרי זה דם זיבה, מפני שהוא בלא עת נידתה.

ג  וכן כל דם שתראה בתוך הימים שבין וסת נידה ווסת נידה, הרי הוא דם זיבה.  והלכה למשה מסיניי, שאין בין זמן נידה לזמן נידה אלא אחד עשר יום בלבד.

ד  כל שבעת הימים שנקבעה לה וסת בתחילתן--הן הנקראין ימי נידתה, בין ראת בהן דם בין לא ראת.  ומפני מה נקראין ימי נידה, מפני שהן ראויין לנידה; וכל דם שתראה בהם, דם נידה ייחשב.  [ה] וכל אחד עשר יום שאחר השבעה--הן הנקראין ימי זיבתה, בין ראת בהן דם בין לא ראת.  ולמה נקראין ימי זיבה, מפני שהן ראויין לזיבה; וכל דם שתראה בהן, דם זיבה ייחשב.  והיזהר בשני שמות אלו, שהן ימי נידתה וימי זיבתה.

ה  [ו] כל ימי האישה מיום שייקבע לה וסת עד שתמות, או עד שייעקר הווסת ליום אחר--תספור לעולם שבעה מתחילת יום הווסת ואחריהן אחד עשר, שבעה ואחריהן אחד עשר; ותיזהר במניין, כדי שתדע בעת שתראה דם, אם בימי נידה ראת, או בימי זיבה:  שכל ימיה של אישה כך הן, שבעה ימי נידה ואחד עשר ימי זיבה, אלא אם כן הפסיקה הלידה, כמו שיתבאר.

ו  [ז] אישה שראת דם בימי זיבתה יום אחד בלבד, או שני ימים זה אחר זה--נקראת זבה קטנה, ונקראת שומרת יום כנגד יום.  ואם ראת שלושה ימים זה אחר זה--הרי זו זבה גמורה, והיא הנקראת זבה גדולה, ונקראת זבה סתם:  שנאמר "ואישה כי יזוב זוב דמה ימים רבים" (ויקרא טו,כה); ומיעוט "ימים" שניים, "רבים" שלושה.

ז  [ח] אין בין זבה גדולה לזבה קטנה, אלא ספירת שבעה והבאת קרבן--שזבה גדולה צריכה לספור שבעת ימי נקיים, וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום אחד בלבד; וזבה גדולה מביאה קרבן, כשתטהר.  אבל לעניין טומאה ואיסור ביאה, שתיהן שוות.

ח  [ט] כיצד:  ראת דם בימי זיבתה, בין שראת בתחילת הלילה בין שראת בסוף היום--הרי אותו היום כולו טמא, וכאילו לא פסק הדם מעת שראת עד ששקעה החמה; ומשמרת כל הלילה.  אם לא ראת כלום בלילה--משכמת למחר וטובלת אחר שתנץ החמה, ומשמרת כל היום; אם לא ראת כלום--הרי זה יום אחד טהור כנגד היום הטמא, והרי היא מותרת לבעלה לערב.

ט  [י] ראת דם גם בשני, בין ביומו בין בלילו אחר שטבלה--הרי היום השני טמא, ומשמרת כל ליל שלישי.  אם לא ראת--משכמת למחר וטובלת אחר שתנץ החמה, ומשמרת כל היום; אם לא ראת כלום--הרי זה יום אחד טהור כנגד שני הימים הטמאים, ומותרת לבעלה לערב.

י  [יא] ראת דם גם בשלישי, בין ביומו בין בלילו--הרי זו זבה גדולה, וצריכה לספור שבעת ימים טהורים בלא דם:  שנאמר "וספרה לה שבעת ימים, ואחר תטהר" (ויקרא טו,כח).  וטובלת ביום השביעי אחר הנץ החמה, והרי היא מותרת לבעלה לערב.  וביום השמיני, מביאה קרבנה--שתי תורים, או שני בני יונה.

יא  [יב] זבה קטנה שטבלה בלילה של יום השמור, או זבה גדולה שטבלה בליל שביעי--כאילו לא טבלה, והרי היא כנידה שטבלה בתוך שבעה.

יב  [יג] הבא על זבה גדולה ביום שביעי של ספירה אחר שטבלה, או על זבה קטנה ביום השמור אחר שטבלה--פטור מן הכרת:  כיון שטבלה בזמן הראוי לטבילתה, טהורה.  ואישה זו תרבות רעה, שהרי בעילתה ומגעה תלויין.

יג  [יד] כיצד הן תלויין:  אם נשלם היום אחר הטבילה, ולא ראת דם--הרי כל שנגעה בו אחר טבילתה, טהור, ובעילתה אחר הטבילה, אין חייבין עליה כלום.  ואם ראת דם ביום זה אחר שטבלה--נמצאת זבה למפרע, וכל שנגעה בו למפרע טמא, והיא ובועלה חייבין בקרבן.  ולפיכך היא אסורה לבעלה עד לערב, שלא תביא עצמה לידי ספק.

יד  [טו] זבה שספרה ששת ימי נקיים, ובשביעי ראת דם--אפילו סמוך לשקיעת החמה--סתרה הכול, וחוזרת למנות מאחר היום הטמא שבעת ימי נקיים.  [טז] פלטה שכבת זרע בתוך ימי הספירה--סותרת יום אחד, מפני שהיא כזב שראה קרי, שסותר יום אחד.

טו  ראת דם בעשירי מימי זיבתה, ובאחד עשר, ובשנים עשר--אף על פי שראת בשלושה ימים זה אחר זה--אינה זבה גדולה, אלא יצאת מזיבות קטנה לנידה:  שיום שנים עשר, מתחלת ימי נידה; והרואה בימי נידתה--אינה זבה, כמו שביארנו.

טז  [יז] ומה הוא זה שכתוב בתורה "או כי תזוב, על נידתה" (ויקרא טו,כה)--שאם ראת שלושה ימים סמוך לנידתה, הרי זו זבה:  כגון שראת בשמיני לנידתה ובתשיעי ובעשירי, שהן ראשון ושני ושלישי מהאחד עשר יום שהן ימי זיבתה.

יז  ראת דם באחד עשר מימי זיבתה, וטבלה לערב שהוא ליל שנים עשר, ושימשה מיטתה--אף על פי שהיא טמאה ובועלה טמא, ועושין משכב ומושב--אינם חייבים כרת:  מפני שאין יום שנים עשר מצטרף ליום אחד עשר לעשותה זבה, הועילה לה טבילת ליל זה להצילה מן הקרבן.

יח  טבלה ביום שנים עשר אחר שתנץ החמה--הרי זו אסורה לבעלה עד לערב, כדין כל זבה קטנה; ואם עבר ובעלה, שניהן פטורין מכלום:  ואפילו ראת דם אחר שבא עליה ביום שנים עשר, אין בכך כלום, שזה דם נידה הוא, ואינו מצטרף ליום שלפניו.

יט  ראת דם בסוף שביעי לנידתה בין השמשות, וראת בתשיעי ועשירי--הרי זו ספק זבה:  שמא ראייה ראשונה בליל שמיני הייתה, ונמצאת שראת שלושה ימים זה אחר זה מתחילת ימי זיבתה.

כ  וכן אם ראת דם בתשיעי ועשירי מימי זיבתה, וראת בסוף יום אחד עשר בין השמשות--הרי זו ספק זבה:  שמא ראייה אחרונה ביום אחד עשר הייתה, והרי ראת שלושה ימים זה אחר זה בימי זיבתה.

כא  [כ] נידה שבדקה עצמה בתוך ימי נידתה, ומצאה שפסק הדם, ואפילו פסק בשני לנידתה, ושגגה או הזידה ולא בדקה עד לאחר נידתה בימים רבים, וכשבדקה מצאה טמא--אין אומרים שמא כל אותן הימים הייתה טמאה, אלא כל אותן הימים שלא בדקה בחזקת טהרה.

כב  בדקה עצמה ומצאה טמא, אפילו בדקה בשביעי לנידתה, ובין השמשות לא בדקה עצמה, כדי לפרוש מטומאת נידה, אלא המתינה ימים, ואחר כך בדקה ומצאה טהור--הרי זו ספק זבה; ואם מצאה טמא, הרי זו זבה ודאית--שכיון שבתחילה מצאה טמא ובסוף טמא, הרי זו בחזקת שלא פסק הדם.  ויום ראשון של נידה--אף על פי שמצאה בו טהור--הרי זה כמו שמצאה טמא, שיום ראשון כולו הוחזק המעיין פתוח.

כג  [כא] זבה שבדקה עצמה בראשון מימי הספירה ומצאה טהור, ולא בדקה עד יום שביעי ומצאה טהור--הרי זו בחזקת טהרה, וכאילו בדקה כל שבעה ומצאה טהור.  [כב] וכן אם בדקה ביום ראשון מימי הספירה ומצאה טהור, וביום השמיני ומצאה טהור--הרי זו בחזקת טהרה.

כד  בדקה ביום שלישי לזיבתה, ומצאה שפסק הדם, ולא בדקה ביום ראשון מימי הספירה, ובשביעי בדקה ומצאה טהור--הרי זו בחזקת טהרה.  והוא הדין לזב בכל אלו הבדיקות שהוא טהור, ועלו לו ימי הספירה.

כה  [כג] כל אישה שהיא ספק נידה ספק זבה--צריכה לישב שבעת ימי נקיים מספק, וטובלת בליל שמיני, ואחר כך תהיה מותרת לבעלה; ומביאה קרבן זבה, ואינו נאכל כמו שיתבאר במקומו.