משנה תורה לרמב"ם ספר קדושה הלכות איסורי ביאה

הלכות איסורי ביאה פרק ב

א  אשת אביו, ואשת בנו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו--ארבעתן ערווה עליו לעולם, בין מן האירוסין, בין מן הנישואין, בין בחיי בעליהן, בין אחר מיתת בעליהן חוץ מאשת אחיו שלא הניח בן, בין שנתגרשו.  ואם בא על אחת מהן בחיי בעלה, חייב שתיים--משום שאר בשר, ומשום אשת איש:  שהרי שני האיסורין באין כאחת.

ב  לפיכך הבא על אימו, שהיא אשת אביו--חייב שתיים:  בין בחיי אביו, בין לאחר מיתת אביו--חייב שתיים, אחת משום אימו ואחת משום אשת אביו.

ג  אחד אחיו מאביו או אחיו מאימו, בין מנישואין בין מזנות--אשתו ערווה עליו; אבל אשת אחי אביו מן האם, הרי היא שנייה כמו שביארנו.  ואחד אחותו מאביו או מאימו, בין מן הנישואין בין מזנות--כגון שזינתה אימו או אביו עם אחרים, והייתה לו אחות מזנות--הרי זו ערווה עליו, שנאמר "מולדת בית, או מולדת חוץ" (ויקרא יח,ט).

ד  [ג] בת אשת אביו שהיא אחותו--היא הערווה עליו, שנאמר "ערוות בת אשת אביך מולדת אביך" (ויקרא יח,יא); אבל אם נשא אביו אישה, והייתה לה בת מאיש אחר--הרי הבת מותרת לו, שאין זו מולדת אביו.  והלוא משום אחותו הוא חייב עליה, ולמה נאמר "בת אשת אביך"--לחייב עליה, אף משום זה.

ה  [ד] לפיכך הבא על אחותו, שהיא בת נשואת אביו--חייב שתיים:  אחת משום "ערוות אחותך" (ויקרא יח,ט), ואחת משום "ערוות בת אשת אביך" (ויקרא יח,יא).  אבל אם אנס אביו אישה או פיתה אותה, והוליד ממנה בת, ובא עליה--אינו חייב אלא משום אחותו בלבד, שאין בת האנוסה בת אשת אביו.

ו  [ה] אחות אימו, בין אחותה מאביה בין אחותה מאימה, בין מן הנישואין בין שהייתה אחותה מזנות--הרי זו ערווה עליו משום אחות אם; וכן אחות אב, בין מן האם בין מן האב, בין מן הנישואין בין מזנות--הרי זו ערווה עליו משום אחות אב.

ז  [ו] הבא על אישה דרך זנות, והוליד ממנה בת--אותה הבת ערווה עליו משום בתו, ואף על פי שלא נאמר בתורה ערוות בתך לא תגלה:  מאחר שאסר בת הבת, שתק מן הבת, ואיסורה מן התורה, ואינו מדברי סופרים; לפיכך הבא על בתו מנשואתו--חייב שתיים, משום בתו ומשום ערוות אישה ובתה.

ח  [ז] כיון שקידש אדם אישה, נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים, וכל אחת מהן, ערווה עליו לעולם--בין כנס בין גירש, בין בחיי אשתו בין לאחר מותה; ואלו הן--אימה, ואם אימה, ואם אביה, ובתה, ובת בתה, ובת בנה.  ואם בא על אחת מהן בחיי אשתו, שניהן נשרפין.  [ח] בא עליה לאחר מיתת אשתו--הרי אלו בכרת, ואין בהן מיתת בית דין:  שנאמר "באש ישרפו אותו, ואתהן" (ויקרא כ,יד)--בזמן ששתיהן קיימות שהן אשתו וזו שבא עליה, הרי הוא והערווה נשרפין; ובזמן שאין שתיהן קיימות, אין שם שריפה.

ט  וכן אחות אשתו, ערווה עליו עד שתמות אשתו:  בין אחותה מאימה בין אחותה מאביה, בין מן הנישואין בין אחותה מזנות--הרי זו ערווה עליו.

י  עבר ונאף עם אחת משבע נשים אלו, בין בשגגה בין בזדון--אף על פי שהוא והנואפת במיתת בית דין או בכרת, לא נאסרה אשתו עליו:  חוץ מאחות ארוסתו, שהיא אוסרת אשתו עליו כמו שביארנו בהלכות גירושין.

יא  הבועל אישה דרך זנות--לא נאסרו עליו קרובותיה, שהן השבע נשים שאמרנו.  אבל חכמים אסרו על מי שנאף עם אישה לישא אחת מן השבע נשים קרובותיה, כל זמן שהזונה קיימת--מפני שהזונה באה לקרובותיה לבקר אותן, והוא מתייחד עימה, וליבו גס בה, ויבוא לידי עבירה שיבעול הערווה; ולא עוד, אלא אפילו נטען על אישה--הרי זה לא יישא אחת מקרובותיה, עד שתמות זו שנטען עליה.  ואם כנס הקרובה שזנה עם קרובותיה, לא יוציא.

יב  מי שנטען על ערווה, או שיצא לו שם רע עימה--לא ידור עימה במבוי אחד, ולא ייראה באותה השכונה.  ומעשה באחד שהיו מרננין אחריו עם חמותו, והכו אותו חכמים מכת מרדות, מפני שעבר על פתח ביתה.

יג  הבא על אישה ובתה דרך זנות, או על אישה ואחותה, וכיוצא בהן--הרי זה כמי שבא על שתי נשים נוכרייות:  שאין נעשית ערווה זו עם זו אלא בנישואין, לא בזנות.  וכן אם אנס אביו או בנו או אחיו או אחי אביו אישה, או פיתה אותה--הרי זו מותרת לו, ויישאנה:  שלא נאמר אלא אשת, ואין כאן אישות.

יד  אביו או בנו שנשא אישה--הרי זה מותר לישא בתה או אימה, כמו שביארנו.  ומותר לאדם, לישא אשת בן אחיו; ונושא אדם אישה ובת אחותה, או בת אחיה כאחת.  ומצות חכמים, שיישא אדם בת אחותו; והוא הדין לבת אחיו:  שנאמר "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיהו נח,ז).