משנה תורה לרמב"ם ספר נשים הלכות סוטה

הלכות סוטה פרק א

א  קינוי האמור בתורה "וקינא את אשתו" (במדבר ה,יד; במדבר ה,ל)--הוא שיאמר לה בפני עדים, אל תיסתרי עם פלוני:  אפילו היה אביה, או אחיה, או גוי, או עבד, או שחוף והוא האיש שאינו מתקשה ואינו מוליד.

ב  הסתירה האמורה בתורה "ונסתרה" (במדבר ה,יג)--היא שתיסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תיסתרי עימו, בפני שני עדים.  אם שהת עימו כדי טומאה, שהוא כדי לצלות ביצה ולגומעה--הרי זו אסורה על בעלה, עד שתשתה מי המרים וייבדק הדבר; ובזמן שאין שם מי סוטה--תיאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה.

ג  קינא לה עם שניים כאחד ואמר לה, אל תיסתרי עם פלוני ופלוני, ונסתרה עם שניהן כאחד, ושהת כדי טומאה--אפילו הן שני אחיה, או אביה ואחיה--הרי זו אסורה עד שתשתה.

ד  אמר לה בפני שניים, אל תדברי עם פלוני--אין זה קינוי; ואף על פי שנסתרה עימו בעדים, ושהת כדי טומאה--לא נאסרה עליו, ואינה שותה בקינוי זה.  [ה] וכן אם אמר לה, אל תיסתרי עימו, וראוה מדברת עימו--אין זו סתירה, ולא נאסרה ולא שותה; וכן אם לא קדם קינוי, ובאו שניים והעידו שנסתרה עם זה, ושהת כדי טומאה--לא נאסרה על בעלה, ואינה שותה.

ה  [ו] אמר לה, אל תיסתרי עם פלוני, והיה קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד, או שאמר לה, אל תיסתרי עם בהמה זו--אין זה קינוי:  שנאמר "ושכב איש אותה" (במדבר ה,יג)--פרט לקטן ולבהמה, שאינן אוסרין אותה עליו.

ו  [ז] בעל שמחל על קינויו קודם שתיסתר--קינויו מחול, וכאילו לא קינא לה; אבל אחר שתיסתר, אינו יכול למחול.  גירשה, הרי זה כמי שמחל; ואם החזירה, צריך לקנות קינוי אחר.

ז  [ח] קינא לה בפני שניים, וראה אותה שנסתרה עם זה שקינא לה עליו, ושהת כדי טומאה--הרי זו אסורה עליו, ויוציא וייתן כתובה:  שאינו יכול להשקותה, על פי עצמו.  וכן אם שמע העם מרננין אחריה אחר הקינוי, עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה, שזינת עם האיש שקינא לה עליו--הרי זה אסור לו לקיימה, ויוציא וייתן כתובה.

ח  [ט] בא עד אחד והעיד לו שנסתרה עימו אחר קינוי, ושהת כדי טומאה--אם הוא נאמן לו ודעתו סומכת עליו, יוציא וייתן כתובה; ואם לאו, הרי אשתו מותרת לו.

ט  [י] ואלו שבית דין מקנין להן--מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה במדינה אחרת, או שהיה חבוש בבית האסורין:  לא להשקותה, אלא לפוסלה מכתובתה.

י  [יא] כיצד:  שמעו בית דין שהעם מרננין אחריה, קוראין לה ואומרין לה, אל תיסתרי עם פלוני.  באו עדים אחר כך שנסתרה עימו, ושהת כדי טומאה--בית דין אוסרין אותה על בעלה לעולם, וקורעין כתובתה; וכשיבוא בעלה, או יבריא, או ייצא מבית האסורין--נותן לה גט; ואינו יכול להשקותה, מפני שלא קינא לה.

יא  [יב] שתת מי המרים, וניקתה מהן, וחזר וקינא לה מהאיש שהשקה על ידו, ונסתרה עימו--אינו משקה אותה על ידו, פעם שנייה; אלא תיאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה.  אבל אם קינא לה עם אחר, ונסתרה עם האחר בעדים--משקה אותה פעם שנייה, ואפילו כמה פעמים:  והוא שישקה כל פעם, בגלל איש אחר.

יב  [יג] השקה אותה, וגירשה, ונישאת לאחר, וקינא לה עם האיש שהשקה אותה הבעל הראשון בגללו, ונסתרה עימו בעדים--הרי הבעל השני משקה אותה על ידו, מפני שהוא בעל שני; ואפילו מאה ונישאת לזה אחר זה, משקין אותה על ידי איש אחד, ואין אומרין ודאי שהוחזקה לזה וטמאה, עד שיהיה שם עד.

יג  [יד] האישה שקינא לה בעלה, ונסתרה אחר הקינוי עימו בעדים, והרי היא עומדת לשתות, ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עימו--הרי זו אסורה על בעלה לעולם; ואינה שותה, ויוצאה בלא כתובה:  ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעדי הסתירה, שנאמר "ועד אין בה" (במדבר ה,יג), והרי עד.

יד  [טו] אפילו אישה, ועבד, ושפחה, ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים, ואפילו קרוב--נאמן לעדות סוטה להעיד עליה שזינת, ותיאסר על בעלה לעולם, ואינה שותה, ותצא בלא כתובה:  הואיל וקדם הקינוי והסתירה בעדים כשרים, והתורה האמינה עד אחד בטומאה--הרי כולן כשרין לעדות טומאה.

טו  אף חמש הנשים ששונאות זו את זו, מעידות זו על זו שנטמאת, ונאמנת עליה לאוסרה על בעלה, ושלא להשקותה; אבל לא לפוסלה מכתובתה, אלא נוטלת כתובתה ויוצאה.

טז  בא עד אחד כשר ואמר נטמאת, הרי זו אינה שותה כמו שביארנו; בא אחר והכחישו ואמר לא נטמאת, אין שומעין לו:  שעד אחד בטומאת סוטה כשניים; ואין דבריו של אחרון דוחין דברי הראשון, שהוא כשניים.  [יז] באו שניהן כאחד, זה אומר נטמאת, וזה אומר לא נטמאת, או שאמר אחד נטמאת, ובאו שניים אחריו ואמרו לא נטמאת--הרי זו שותה.

יז  [יח] בא עד אחד כשר, ונשים רבות, או פסולין רבים, כאחד--העד אומר נטמאת, והנשים והפסולין אומרין לא נטמאת--הרי זו שותה:  שעד אחד ופסולין רבים, כמחצה על מחצה הם.

יח  [יט] היו כולן פסולין, הולכין אחר הרוב.  כיצד:  שתי נשים אומרות נטמאת, ושלוש אומרות לא נטמאת--הרי זו שותה; שלוש אומרות לא נטמאת, וארבע אומרות נטמאת--הרי זו אינה שותה.  היו מחצה למחצה, הרי זו שותה.

יט  [כ] כל סוטה שאינה שותה, מפני עדי טומאה--הרי זו אסורה על בעלה לעולם, ותצא בלא כתובה:  שהרי נאסרה בקינוי וסתירה, והשתייה שתתירה נמנעה--שהרי יש בה עד, כמו שביארנו.