משנה תורה לרמב"ם ספר נשים הלכות נערה בתולה

הלכות נערה בתולה פרק ג

א  המוציא שם רע על בת ישראל, ונמצא הדבר שקר--לוקה, שנאמר "וייסרו, אותו" (דברים כב,יח); ואזהרה שלו, מ"לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט,טז).  ונותן לאביה, משקל מאה סלעים כסף מזוקק; ואם הייתה יתומה, הרי הן של עצמה.  [ב] והמוציא שם רע על הקטנה, או על הבוגרת--פטור מן הקנס, ומן המלקות; ואינו חייב, עד שיוציא על הנערה--שנאמר "והוציאו את בתולי הנערה" (דברים כב,טו; וראה דברים כב,יט), "נערה" מלא דיבר הכתוב.

ב  [ג] אין דנין דין זה אלא בפני הבית, ובבית דין של עשרים ושלושה--מפני שיש בדין מוציא שם רע, דיני נפשות:  שאם נמצא הדבר כמו שאמר, הרי זו נהרגת.  אבל האונס והמפתה, דנין בהן בכל זמן בשלושה, כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין.

ג  [ד] ומצות עשה של תורה, שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם, שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,יט), אפילו עיוורת או מוכת שחין.  ואם גירשה--עבר על לא תעשה, שנאמר "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (שם).  וכופין אותו ומחזיר, ואינו לוקה, כמו שביארנו באונס; ואם קדם אחר וקידשה, או שמתה, או שהיה כוהן שאסור בגרושה--לוקה על גירושיה.

ד  [ה] נמצא בה דבר זימה, או שנמצאת אסורה עליו מחייבי לאוין, או מחייבי עשה, ואפילו שנייה--הרי זה יגרשנה בגט:  שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,יט), אישה הראויה לו.  ולמה לא יבוא עשה וידחה לא תעשה, בין במוציא שם רע בין באונס, ויישא זו האסורה לו--שהרי אפשר שלא תרצה היא לישב, ונמצא עשה ולא תעשה קיימין.

ה  [ו] כיצד הוצאת שם רע--הוא שיבוא לבית דין ויאמר, נערה זו בעלתי אותה ולא מצאתי לה בתולים, וכשביקשתי על הדבר, נודע לי שזינתה תחתיי אחר שאירסתיה, ואלו הן עדיי שזינתה בפניהן; ובית דין שומעין דברי העדים, וחוקרין עדותן:  אם נמצא הדבר אמת, נסקלת; ואם הביא האב עדים והזימו העדים שהביא הבעל, ונמצאו שהעידו שקר--ייסקלו, וילקה הוא, וייתן מאה סלע.

ו  ועל זה נאמר "ואלה, בתולי בתי" (דברים כב,יז), אלו העדים שיזימו עדי הבעל.  חזר הבעל והביא עדים אחרים, והזים עדי האב--הרי הנערה ועדי אביה נסקלין; ועל זה נאמר "ואם אמת היה, הדבר הזה" (דברים כב,כ), מפי השמועה למדו שפרשה זו, יש בה עדים וזוממין וזוממי זוממין.

ז  הוציא עליה שם רע, והיא בוגרת--אף על פי שהביא עדים שזינת תחתיו, כשהייתה נערה--הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס; ואם נמצא הדבר אמת--הרי זו תיסקל, אף על פי שהיא בוגרת, הואיל ובעת שזינתה נערה הייתה.

ח  כל נערה שאין לה קנס, אם נאנסה או נתפתתה--כך המוציא עליה שם רע, פטור מן המלקות ומן התשלומין.  וכן הנוכרית שנתגיירה והשפחה שנשתחררה, פחותה מבת שלוש שנים--אפילו הייתה הורתה שלא בקדושה, ולידתה בקדושה--המוציא עליה שם רע, פטור מן הקנס ומן המלקות:  שנאמר "כי הוציא שם רע, על בתולת ישראל" (דברים כב,יט), עד שתהיה הורתה ולידתה בקדושה.

ט  קידש נערה וגירשה, וחזר וקידשה והוציא עליה שם רע, והביא עדים שזינתה תחתיו בקידושין הראשונים, ונמצאו זוממים--הרי זה פטור.  וכן אם הייתה יבמתו שכנסה, והוציא עליה שם רע, והביא עדים שזינתה תחת קידושי אחיו, ונמצאו זוממים--הרי זה פטור מן המלקות ומן התשלומין.  וכל הפטור--אם רצה לגרש, יגרש.

י  אינו חייב עד שיבעול אותה כדרכה, ויוציא שם רע כדרכה.  בעלה שלא כדרכה, ואמר לא מצאתיה בתולה--פטור; ומכין אותו מכת מרדות.  [יא] וכן אם אמר לא מצאתיה בתולה, ולא אמר שזינתה תחתיי, או שאמר זינתה תחתיי, ולא הביא עדים אלא באו מאליהם--הרי זה פטור, אף על פי שהעדים נהרגים אם הוזמו.

יא  [יב] זה שנאמר בתורה "ופרשו, השמלה" (דברים כב,יז)--לשון כבוד, שנושאין ונותנין בסתרי הדבר; וכן זה שיאמר האב "ואלה, בתולי בתי" (שם), הן זוממי עדי הבעל.  וזה שנאמר "ואם אמת היה, הדבר" (דברים כב,כ)--תיהרג בשזינת אחר האירוסין בעדים, שנאמר "לזנות בית אביה" (דברים כב,כא); אבל קודם האירוסין, כבר דנה תורה בה שהיא פטורה מכלום, ובועלה חייב בתשלומי ממון בלבד, בין פיתה בין אנס.