משנה תורה לרמב"ם ספר נשים הלכות גירושין

הלכות גירושין פרק ו

א  השליח שעושה האישה לקבל לה גיטה מיד בעלה, הוא הנקרא שליח קבלה; ומשיגיע הגט לידו, תתגרש כאילו הגיע לידה.  וצריכה לעשותו, בפני עדים.  וצריכה שני עדים שיעידו, שהגיע הגט ליד שלוחה; ואפילו הם הראשונים, או אחד מן הראשונים ואחר--הרי זו עדות גמורה.

ב  במה דברים אמורים, בשאבד הגט או נקרע.  אבל אם היה הגט יוצא מתחת ידי שליח הקבלה, אינו צריך עדים:  בין שנמסר לו בעדים, בין שנתנו לו הבעל בינו לבינו--יציאתו מתחת ידו, כיציאתו מתחת ידי האישה.  ואף על פי כן לכתחילה לא ייתן לו הגט אלא בעדי מסירה, כמו האישה עצמה.

ג  הבעל אינו יכול לעשות שליח לקבל גט לאשתו; אבל נותן הגט לשליח להוליך הגט לאשתו, וזה הוא הנקרא שליח הולכה.  [ד] וכן האישה שולחת שליח להביא לה גיטה מיד בעלה, וזה הוא הנקרא שליח הבאה.  ואין שליח הולכה והבאה צריך עדים.  [ה] ואין האישה מתגרשת בגט ששלח הבעל, או שהביא לה שליח הבאה, עד שיגיע גט לידה.  וכל מקום שנאמר בעניין הגיטין שליח סתם, הוא שליח הולכה או שליח הבאה.

ד  [ו] הכול כשרין לשליחות הגט, בין שליח קבלה בין שליח הולכה והבאה, חוץ מן החמישה--הנוכרי, והעבד, והחירש, והשוטה, והקטן; ואם קיבל או הביא אחד מהן גט, אינו גט.  [ז] אבל הנשים והקרובים, כשרים; ואפילו הפסולין מדברי סופרים בעבירה, כשרין לשליחות.  אבל הפסולין בעבירה מדברי תורה, פסולין להבאת הגט; ואם הביאו, הרי זה פסול.  במה דברים אמורים, בשנתקיים הגט בחותמיו; אבל אם לא נסמוך בו, אלא על דברי פסול מן התורה בעבירה--אינו גט.

ה  [ח] היה השליח קטן כשניתן לו הגט וגדול כשהביאו, חירש ונתפקח, שוטה ונשתפה, נוכרי ונתגייר, עבד ונשתחרר--הרי זה בטיל; אבל אם ניתן לו הגט והוא פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח, היה שפוי כשניתן לו ונשתטה וחזר ונשתפה כשהביאו ליד האישה--הרי זה גט כשר, מפני שתחילתו וסופו בדעת.

ו  [ט] האישה שעשת שליח בעדים ואמרה לו, טול לי גיטי, יהא לי בידך--הרי זה שליח קבלה, וכאילו אמרה לו התקבל לי גיטי.  ויש לאישה לעשות שליח קבלה, לקבל לה גיטה מיד שלוחו של בעלה.  וקטנה אינה עושה שליח לקבלה, אף על פי שחצרה קונה לה גיטה כגדולה--מפני ששליח קבלה צריך עדים, ואין מעידין על הקטן שאינו בן דעת גמורה.

ז  [י] האישה שעשת שליח קבלה, ואמר לו הבעל, אין רצוני שתקבל לה, אלא הרי זה גיטה הולך אותו לה--הרשות ביד הבעל, ונעשה זה שליח הולכה, לא שליח קבלה; אבל אם אמר לו, התקבל לה, או זכה לה, או הא לך--לא עקר שליחות הקבלה.  אמר לו, הולך לה--עקר שליחות הקבלה, ונעשה שליח הבעל; וכן אם אמר לו, הולך ותן לה--עקר שליחות הקבלה.

ח  [יא] שליח האישה שבא ליטול גט מן הבעל, ואמר לו, שליח קבלה אני, ואמר לו הבעל, הילך גט זה כמו שאמרה, כלומר איני עוקר שליחותה, אלא בין שעשת אותך שליח קבלה או שליח הולכה, הרי את כמה שאמרה, והביא את הגט, ואמרה לו, לא שמתיך אלא שליח הבאה--אפילו הגיע הגט לידה, אינה מגורשת:  שהרי עקר השליח שליחות שאמרה היא, ואמר לבעל מעולם לא נעשיתי שליח הבאה לה.

ט  [יב] אמר השליח לבעל, שליח הבאה אני, ואמר לו הבעל, הא לך כמה שאמרה, והביא את הגט, ואמרה לו, שליח קבלה שמתיך--כיון שהגיע הגט לידה, מגורשת:  שהרי לא עקר שליחות שאמרה, אלא גרע אותה, שהרי היא אומרת לקבלה, והוא אומר לבעל להבאה בלבד.

י  [יג] הבעל ששלח גט לאשתו, בא שליח ליתנו לה, לא נטלתו אלא אמרה לו בפני עדים, יהיה לי גט זה פיקדון אצלך, או שאמרה לו, הרי את שליח לקבלו לי--הרי זו מגורשת בספק, עד שיגיע גט לידה; ומשיגיע גט לידה, תתגרש ודאי.

יא  [יד] שליח שהביא גט--כשהוא נותנו לה, נותנו בפני שניים, ואותן השניים צריכין לקרותו, ואחר כך יינתן לה בפניהם:  שדין השליח עם האישה, כדין הבעל עימה, שתחתיו הוא קם.

יב  לפיכך אם נתנו השליח לה, ולא קראוהו עדי מסירה, ונטלתו וזרקתו לים--הרי זו ספק מגורשת.  [טו] עבר השליח ונתן הגט בינו לבינה--ייטלנו ממנה, ויחזור וייתננו לה בפני שניים; ואם מת, הואיל והגט יוצא מתחת ידה ומקויים בחותמיו--הרי זה כשר.

יג  [טז] שליח שנטל את הגט, וקודם שיגיע ליד האישה, חזר הבעל ואמר לו, גט ששלחתי עימך בטיל, או שקדם ואמר לאישה, גט ששלחתי לך בטיל, או ששלח שליח אחר לבטלו, או שאמר לאחרים, גט ששלחתי לאשתי בטיל--הרי זה בטיל, ואף על פי שהגיע לידה.  וכל המבטל בפני אחרים, צריך לבטל בפני שניים.  ואם אחר שהגיע גט לידה, או ליד שליח קבלה--אינו יכול לבטלו; ואף על פי שחזר בתוך כדי דיבור וביטלו, הואיל ואחר שהגיע לידה או ליד שליח קבלה או לחצרה ביטלו--אינו בטיל, והרי זה גט כשר.

יד  [יז] היה מחזר ומבקש השליח כדי לבטלו, או שהיה מבקש שניים שיבטלו בפניהם, ובין שהוא מחזר ורודף הגיע הגט לידה, ואחר כך ביטל--אינו בטיל, ואף על פי שהיה מחזר לבטלו קודם שיגיע לידה.

טו  [יח] אמר לעשרה, כתבו גט ותנו לאשתי--יכול לבטל זה שלא בפני זה, ואפילו בפני שניים אחרים.  שלח הגט ביד שניים, הרי זה יכול לבטל זה שלא בפני זה; ואפילו היו עשרה, משביטלו בפני אחד מהם, בטיל הגט.

טז  [יט] וכן מי שאמר לשניים, גט שאני כותב לאשתי בטיל הוא, וכתב אחר כן גט, ונתנו לה בפני שניים אחרים--הרי זה גט בטיל; וזו היא מסירת המודעה על הגט.  וכן אם אמר להם, כל גט שיכתוב לי פלוני בטיל, או כל גט שאכתוב בבית דינו של פלוני הרי הוא בטיל, או כל גט שאכתוב מהיום עד עשרים שנה בטיל--הרי זה בטיל.

יז  וכן אם אמר לשניים, כל גט שאכתוב לפלונית אשתי בטיל הוא, וכל דבר שאבטל בו מודעה זו, הרי הוא בטיל, וכתב אחר כן גט ונתנו לה--אף על פי שביטל המודעה קודם שיכתוב הגט וייתנו לה, הרי הגט בטיל.

יח  [כ] אם כן, מה תקנת דבר זה--שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט, אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה, הרי הן בטילים, והוא אומר הין; ואחר כך, אומר להם לכתוב ולחתום וליתן לה; ולא יניחוהו לילך עד שיגיע גט לידה, כדי שלא ייצא ויבטלו.  ואין המוסר מודעה ולא המבטל מודעה צריך קניין.

יט  [כא] השולח גט ביד שליח, וביטל הגט--הרי זה חוזר ומגרש בו כשירצה, שלא ביטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות.  לפיכך אם היה הגט ביד הבעל וביטלו, כגון שאמר גט זה בטיל הוא--אינו מגרש בו לעולם, והרי הוא כחרס; ואם גירש בו, אינה מגורשת.  וכן אם פירש בעת שביטלו, והוא ביד השליח ואמר, גט ששלחתי הרי הוא בטיל מלהיות גט--אינו מגרש בו לעולם.

כ  [כב] באיזה לשונות מבטל הגט:  אמר בטיל הוא, אי אפשי בו, גט זה לא יועיל, לא יעזוב, לא ישלח, לא יגרש, יהא כחרס, יהא חרס, הרי הוא כחרס--אם אמר אחד מאלו, ומן הדומה להן--הרי זה ביטלו.

כא  [כג] אבל אם אמר גט זה אינו גט, פסול הוא, אינו מועיל, אינו מתיר, אינו משלח, אינו מגרש, חרס הוא--לא אמר כלום:  שאין זה לשון מבטל, אלא לשון מודיע אמיתת הדבר; והרי הודיע לנו דבר שאינו כן--כמי שאמר על דבר האסור שהוא מותר, או על הטמא שהוא טהור.  [כד] אמר גט זה בטל, שמשמעו פועל שעבר, כגון "חמק עבר" (שיר השירים ה,ו)--הרי זה ספק; לפיכך אם נתגרשה בגט זה, הרי היא ספק מגורשת.

כב  [כה] מי ששלח גט לאשתו, ובא השליח ואמר לו, לא מצאתיה, או לא רצת ליקח, ואמר הבעל, ברוך הטוב והמטיב, או כיוצא בדברים האלו שמשמען שאין בדעתו לגרשה, שהרי הוא שמח בעיכוב הגט--לא בטיל הגט, אלא ייתן ותהיה מגורשת, עד שיאמר לו בפירוש לא תיתן, או יבטל בפירוש.

כג  [כו] מי ששלח גט לאשתו, וחזר וביטלו בפני שניים אחרים, וכן מי שמסר מודעה על הגט--מכין אותו מכת מרדות, מפני שגורם להיות ממזרים:  שהרי יגיע גט לידה ותינשא בו, ואחר זמן ייצאו העדים שביטל בפניהם או שמסר מודעה בפניהם קודם שיכתוב הגט; ונמצא הוולד ממזר.

כד  [כז] שליח שהביא גט, ונתנו לאישה--אין אומרין שמא ביטלו הבעל, אלא נותנין אותו לה בחזקת שהוא כשר; ותינשא בו.  ואם נמצא אחר כך שביטלו, תצא והוולד ממזר.  וכן הכותב גט ונתנו לאשתו, אין אומרין שמא מסר מודעה על גט זה; אלא הרי הוא בחזקת כשרות, ותינשא בו.

כה  [כח] וכן המביא גט, והניח הבעל חולה או שהיה זקן--נותנו לה בחזקת שהוא קיים.  אבל אם הניחו גוסס, רוב גוססין למיתה; ואף על פי שנתנו לה--הרי זה ספק גירושין, שאין גט לאחר מיתה.  וכן עיר שהקיפה החיל והיא במצור, וספינה המיטרפת בים, והיוצא לידון--הרי אלו בחזקת חיים; ואם היה גט אחד מהן ביד השליח--נותנו לאשתו, ותהיה בחזקת מגורשת.

כו  [כט] אבל עיר שכבשה הגיס והובקעה, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג מבית דין של גויים, ומי שגררתו חיה, או שטפו נהר, או נפלה עליו מפולת--נותנין עליהן חומרי חיים, וחומרי מתים.  ואם היה גט אחד מהן ביד השליח, אינו נותנו לאשתו; ואם נתנו לה, הרי זו ספק מגורשת.  ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע גט לידה, אינו גט.

כז  [ל] הבעל ששלח גט לאשתו, הרי הוא חייב במזונותיה ובכל תנאיי כתובה, עד שיגיע הגט לידה, או ליד שליח קבלה.