משנה תורה לרמב"ם ספר נשים הלכות גירושין

הלכות גירושין פרק ג

א  כל גט שנכתב שלא לשם האיש המגרש, ולשם האישה המתגרשת--אינו גט.  כיצד:  סופר שכתב גט ללמד או להתלמד, ובא הבעל ומצא שם שנכתב בגט זה כשמו, ושם האישה כשם אשתו, ושם העיר כשם עירו, ונטלו וגירש בו--אינו גט.

ב  יתר על זה, כתב לגרש את אשתו, ומצאו בן עירו ואמר לו, שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך, ונטלו ממנו וגירש בו--אינו גט, אף על פי שנכתב לשם גירושין.

ג  יתר על כן, מי שיש לו שתי נשים ששמותיהן שווין, וכתב לגרש את הגדולה, ונמלך וגירש בו את הקטנה--אינו גט:  אף על פי שנכתב לשם האיש המגרש, לא נכתב לשם זו שנתגרשה בו.

ד  יתר על כן, אמר לסופר, כתוב ואיזו שארצה אגרש בו, וכתב הסופר על דעת זו, וגירש בו אחת מהן--הרי זה ספק גירושין.  וכל גט שכתבו שלא לשמה--אף על פי שהעביר עליו קולמוס לשמה, אינו גט.

ה  מי שכתב גט לגרש את אשתו, ונמלך ולא גירשה, ונתייחד עימה אחר שכתבו לה--לא יגרשנה באותו הגט, פעם אחרת כשירצה לגרשה.  ואם גירשה באותו הגט הישן, הרי זו מגורשת; ותינשא בו לכתחילה, שהרי נכתב לשמה, והרי נותן לה עתה בעדים כהלכתו.  ולמה לא יגרש בו לכתחילה--גזירה, שמא יאמרו גיטה קודם לבנה.

ו  אמר לסופר, כתוב גט לפלונית, יהיה עימי לכשאשאנה אגרשנה בו, ונכתב, ונשאה, וגירשה בו--אינו גט:  מפני שלא הייתה בת גירושין ממנו, כשנכתב גט זה; ונמצא כנכתב שלא לשם גירושין.  אבל אם אמר לו, כתוב אותו לארוסתי לכשאשאנה אגרשנה בו, וכנסה, וגירשה בו--כשר.  כתבו ליבמתו, ואחר שייבמה גירשה בו--הרי זה ספק גירושין, הואיל ואינה אישה גמורה כשכתבו.

ז  מפני תקנת סופר, התירו חכמים לסופר שיכתוב טופסי גיטין:  ויניח מקום האיש, ומקום האישה, ומקום הזמן, ומקום הרי את מותרת לכל אדם--עד שיכתבם לשם האיש המגרש, ולשם האישה המתגרשת; וכן יחתמו העדים, לשמה ולשמו.

ח  סופר שכתב הגט לשמה ולשמו כהלכתו, וחתמו העדים שלא לשמה--הואיל ומסרו לה בעדים, הרי זה פסול, שאין העדים חותמין על הגט, אלא מפני תיקון העולם.

ט  יש מי שאומר שאם חתמו העדים שלא לשמה--הואיל והוא כמזוייף מתוכו, הרי זה גט בטיל; וכן אם היה אחד מעדיו פסול, או שהיה בו עד אחד בלבד כשר--אף על פי שנמסר בעדים, הרי זה בטיל.  ולא ייראה לי דבר זה; אלא כמזוייף, לא מזוייף ודאי, והואיל ונמסר בעדים כשרים, הרי זה פסול מדבריהם.

י  [ט] המביא גט, ואבד ממנו, ומצאו--אם אבד ממנו במקום שאין השיירות מצויות, אפילו מצאו לאחר זמן מרובה--הרי זה בחזקת הגט שאבד ממנו הוא הגט הנמצא, ותתגרש בו.

יא  אבד במקום שהשיירות מצויות--אם מצאו מיד, ועדיין לא שהה שם אדם מן העוברים, או שמצאו בכלי שהניחו בו, ויש לו טביעות עין באורכו ורוחבו של גט כשיהיה כרוך--הרי הוא בחזקתו, ותתגרש בו.

יב  [י] הוחזק באותו המקום איש אחר ששמו כשם שבגט--חוששים שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הוא, הואיל ועבר אדם שם, אף על פי שלא שהה; ואם נתגרשה בו, הרי זו ספק מגורשת.  אבל אם לא עבר אדם שם--הרי זה בחזקתו, ואף על פי שהוחזקו שם שניים ששמותיהן שווין.

יג  [יא] היה לעדים בגט סימן מובהק--כגון שאמרו נקב יש בו בצד אות פלונית, או שאמרו מעולם לא חתמנו על גט אחר שיש בו שמות כשמות אלו--הרי זה בחזקתו, ותתגרש בו:  ואף על פי שמצאו אחר זמן מרובה, ובמקום שהשיירות מצויות, והוחזקו שם שניים ששמותיהן שווין.

יד  [יב] שניים ששילחו שני גיטין, ונתערבו--נותנין שניהן לזו ושניהן לזו, בעדי מסירה; לפיכך אם אבד אחד מהן, הרי השני בטיל.

טו  [יג] מי שהיו לו שני שמות, וכן אישה שיש לה שני שמות--כשמגרש כותב שמה ושמו שהן רגילין בו וידועין בו ביותר, ואומר איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אישה פלונית וכל שם שיש לה; ואם כתב חניכתו וחניכתה, כשר.  [יד] כתב השם שאינם ידועין בו ביותר, וכתב כל שם שיש לו--הרי זה ספק גירושין.  שינה שמו או שמה, ושם עירו או שם עירה--אף על פי שכתב וכל שם שיש לו, וכל שם שיש לה--אינו גט.

טז  [טו] הכול כשרין לכתוב את הגט, חוץ מחמישה--גוי, ועבד, וחירש, ושוטה, וקטן; אפילו האישה עצמה, כותבת את גיטה.  ישראל שנשתמד לעבודה זרה, או שהוא מחלל שבת בפרהסיה--הרי הוא כגוי, לכל דבריו.

יז  [טז] ולמה אין כותבין אלו החמישה--מפני שצריך הכותב לכתוב לשם האיש המגרש, ולשם האישה המתגרשת:  והגוי, על דעת עצמו הוא כותב; וחירש שוטה וקטן, אינן בני דעת; והעבד, אינו בתורת גיטין וקידושין, ולפיכך הוא פסול כגוי, לכל דבריו.  ואם כתב הגט אחד מחמישה אלו--אינו גט, אף על פי שחתמו בו עדים כשרים, ונמסר לה בכשרים.

יח  [יז] כתב אחד מן החמישה טופס הגט, והניח מקום התורף, שהוא מקום האיש, ומקום האישה, ומקום הזמן, ומקום הרי את מותרת לכל אדם, וכתבן הפיקח הגדול הישראלי לשמה--הרי זה גט כשר.

יט  [יח] מותר להניח חירש שוטה וקטן לכתוב טופס הגט, לכתחילה--והוא, שיהיה גדול עומד על גבן.  אבל הגוי והעבד--אין כותבין הטופס לכתחילה, ואפילו ישראל עומד על גבן:  שלא התירו לכתוב טופסי גיטין שלא לשמה לכתחילה, אלא מפני תקנת סופר כמו שביארנו.

כ  [יט] הכותב גט בשבת או ביום הכיפורים בשגגה, ונתנו לה--הרי זו מגורשת.  כתבו וחתמו בו ביום טוב בזדון, ונתנוהו לה--אינה מגורשת, שהרי העדים פסולין מן התורה; כתבו ביום טוב בזדון, ונמסר לה בפני עדים כשרים ביום טוב--הרי זה גט פסול.