משנה תורה לרמב"ם ספר נשים הלכות אישות

הלכות אישות פרק יז

א  מי שהיה נשוי נשים רבות, ומת--כל שנישאת בתחילה, קודמת ליטול כתובתה; ואין אחת מהן נוטלת, אלא בשבועה; ואין לאחרונה, אלא מה ששיירה שלפניה, וגם היא נשבעת, ונוטלת השאר.  וכן אם היה עליו שטר חוב--אם היה החוב קודם, גובה בעל חוב תחילה; ואם הכתובה קדמה, גובה האישה תחילה, והשאר לבעל חוב.

ב  במה דברים אמורים, בשהייתה הקרקע שבאו לגבות ממנה קנויה לו בשעת הנישואין, ובשעה שלווה--הוא שהדין נותן, שכל הקודם שטרו זכה תחילה; אבל אם נשא נשים זו אחר זו, ולווה בין קודם נישואין בין אחר נישואין, ואחר שנשא ולווה קנה קרקע--כולן חולקין כאחת, ששיעבוד כולן כאחד בא, שבשעה שקנה היה משועבד לכול, ואין כאן דין קדימה.

ג  וכן אם היה זמן הכתובות והשטרות כולן יום אחד, או שעה אחת במקום שכותבים שעות--חולקין כאחת, שאין שם קודם; ולעולם כל שקדם וזכה במיטלטלין כדי חובו או כדי כתובה--אין מוציאין מידו, שאין דין קדימה במיטלטלין.

ד  מי שגירש את אשתו, ועליו שטר חוב, ובא בעל חוב והאישה לגבות, והיו לו מעות וקרקע כדי החוב והכתובה--בעל חוב נוטל המעות, והאישה גובה כתובתה מן הקרקע.  ואם אין לו אלא קרקע שאין בה כדי להגבות שניהם, ולא היה בה דין קדימה--נותנין אותה לבעל חוב; ואם נשאר לאישה כלום, תיטול, ואם לאו, תידחה מפני בעל חוב:  שהרי בעל חוב הפסיד והוציא מעותיו, והאישה לא חסרה דבר--שיותר מה שהאיש רוצה לישא, אישה רוצה להינשא.

ה  וכן מי שמת והניח אישה ובעל חוב, וקרקע שאין בה דין קדימה--האישה נדחית מפני בעל חוב, והוא גובה כל חובו תחילה.  [ו] וכיון שתיקנו הגאונים שתגבה האישה ובעל חוב מן המיטלטלין, והדבר ידוע שאין דין קדימה במיטלטלין--אם לא הניח מיטלטלין כדי ליתן לשניהם, נותנין לבעל חוב כל חובו תחילה; ואם נשאר לאישה מה שתיטול בכתובתה, תיטול--או תידחה.

ו  [ז] היו כותבין בכתובתה נכסי צאן ברזל, וטענה שאבדו או שלקחם הבעל--הרי היא בנכסי צאן ברזל שלה, כשאר בעלי חובות; ונשבעת שלא לקחה אותן ולא נתנה ולא מחלה, וחולקת עם בעלי חובות.

ז  [ח] מי שמת או גירש, ויש לו נשים רבות, ואין שם דין קדימה, ואין לו כדי כל הכתובות--כיצד חולקות:  רואים--אם כשייחלק הממון על מניין הנשים, יגיע לפחותה שבהן כדי כתובתה או פחות--חולקות בשווה.  ואם היה הממון יותר על זה--חולקים ממנו, כדי שיגיע לפחותה שבהן כשיעור כתובתה, וחוזרות וחולקות את המותר בין הנותרות, על הדרך הראשונה.

ח  כיצד:  מי שהיה נשוי ארבע נשים, כתובתה של ראשונה ארבע מאות, ושל שנייה שלוש מאות, ושל שלישית מאתיים, ושל רביעית מאה, נמצא הכול אלף--וגירש כולן, או מת--אם הניח ארבע מאות או פחות, חולקות כולן בשווה; וכל אחת נוטלת מאה או פחות.

ט  הניח שמונה מאות--אם תחלק בין כולן בשווה, נמצאת הרביעית נוטלת מאתיים והרי אין בכתובתה אלא מאה.  אלא כיצד עושין:  לוקחין ארבע מאות, וחולקין אותן ביניהן בשווה מאה מאה; ונמצאת הרביעית נטלה כדי כתובתה, והלכה לה.  ונשאר כאן ארבע מאות, ושלוש נשים שביד כל אחת משלושתן מאה.  אם תחלק הארבע מאות בין שלושתן בשווה, נמצאת השלישית נוטלת מאתיים ושלושים ושלושה ושליש והרי אין בכתובתה אלא מאתיים.  לפיכך לוקחין מארבע המאות שלוש מאות, וחולקין בין שלושתן בשווה; שנמצאת השלישית נטלה מאתיים שלה, והלכה לה.  ונשאר כאן מאה, ושתי נשים.  חולקין את המאה בשווה בין ראשונה ושנייה; נמצא ביד הראשונה מאתיים וחמישים, וכן ביד השנייה.  ונמצא ביד השלישית מאתיים, וביד הרביעית מאה.  ועל דרך זו חולקות לעולם, אפילו הן מאה.

י  [ט] הערב לאישה בכתובתה--אף על פי שקנו מידו, אינו חייב לשלם, שמצוה עשה, והרי לא חסרה כלום; ואם ערב של כתובת בנו הוא, וקנו מידו--חייב לשלם, שהאב בגלל בנו משעבד עצמו וגומר ומקנה.  וקבלן של כתובה חייב לשלם, אף על פי שלא קנו מידו; ואיזה הוא קבלן--זה שאמר לאישה, הינשאי לזה, ואני נותן כתובה זו.  אבל אם אמר לה, אני ערב כתובה זו, אני פורע כתובה זו, וכיוצא בזה--פטור, אלא אם כן היה אביו.

יא  המגרש את אשתו--ידירנה הנאה, ואחר כך תפרע כתובתה מן הקבלן, או מאביו אם היה ערב:  שמא יחזירנה, ונמצאו עושין קנוניה על נכסיו של זה.  [י] וכן המקדיש נכסיו וגירש את אשתו--ידירנה הנאה, ואחר כך תפרע מן הפודה מיד ההקדש:  שמא יעשו קנוניה על ההקדש.  אבל המגרש את אשתו, ובאה לטרוף מן הלקוחות--אין מחייבין אותו להדירה, אלא נשבעת וטורפת; ואם רצת, תחזור לבעלה, שכבר ידעו הלקוחות שיש עליו כתובת אישה, והם הפסידו על עצמם שלקחו נכסים שתחת שיעבודה.

יב  [יא] הבעל שמכר נכסיו, ואחר כך כתבה אשתו ללוקח, דין ודברים אין לי עימך, והסכימה למעשיו--אף על פי שקנו ממנה--הרי זו טורפת, שלא כתבה לו אלא כדי שלא יהיה בינה ובין בעלה קטטה, ויש לה לומר, נחת רוח עשיתי לבעלי; אבל אם קנו מיד האישה תחילה, שאין לה שיעבוד על מקום זה, ואחר כך מכר אותו הבעל--אינה טורפת אותו.

יג  וכן אם מכר הבעל ואמר לאשתו לכתוב ללוקח, דין ודברים אין לי עימך, ולא כתבה ולא הסכימה למעשיו, ונפסד המכר, וחזר הבעל ומכר לאיש אחר, בין אותה השדה בין שדה אחרת, ואחר שמכר הבעל הסכימה למעשיו, וקנו מידה שאין לה שיעבוד על שדה זו--אינה יכולה לטרוף, שאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי:  שהרי בראשונה כשלא רצת, לא הלכה ברצון בעלה.

יד  [יב] מי שהיו לו שתי נשים, ומכר את שדהו, וקנו מיד הראשונה שאין לה שיעבוד על שדה זו, אינה טורפת אותה מן הלוקח, והיה קניין המועיל שאינה יכולה לטעון לו בנחת רוח עשיתי לבעלי, ואחר כך מת הבעל, או גירש שתיהן--השנייה מוציאה מיד הלוקח, שהרי לא קנו מידה ללוקח; והראשונה מוציאה מיד השנייה, מפני שהיא קדמה ולא הסירה שיעבודה אלא מעל הלוקח; וכשתחזור השדה לראשונה, חוזר הלוקח ומוציאה מידה, שהרי קנו מידה לו:  וחוזרות חלילה, עד שיעשו פשרה ביניהן.

טו  [יג] אלמנה, בין מן הנישואין בין מן האירוסין--נשבעת ומוכרת מקרקע בעלה, ונפרעת כתובתה, בין בבית דין מומחין, בין שלא בבית דין מומחין:  והוא, שיהיו השלושה אנשים נאמנין ויודעין בשומת הקרקע.  ואחריות המכר, על נכסי יתומים.  אבל הגרושה, לא תמכור אלא בבית דין מומחין.  וכל המוכרת בבית דין, לא תמכור אלא בהכרזה; ובהלכות הלוואה, יתבאר משפט מכירת בית דין היאך היא.  אבל המוכרת שלא בבית דין--אינה צריכה הכרזה, ואף על פי שהן שלושה נאמנים ויודעים השומה.

טז  [יד] אלמנה שמכרה קרקע בכתובתה, בינה לבין עצמה--אם מכרה שווה בשווה, מכרה קיים; ונשבעת שבועת אלמנה, אחר שמכרה:  והוא, שמכרה לאחר; אבל אם שמה לעצמה--לא עשת כלום, ואפילו הכריזה.

יז  [טו] הייתה כתובתה מאתיים, ומכרה שווה מאה במאתיים, או שווה מאתיים במאה--נתקבלה כתובתה ואין לה כלום, ובלבד שתישבע שבועת אלמנה.  הייתה כתובתה מאה, ומכרה שווה מאה ודינר במאה--מכרה בטיל:  ואפילו אמרה, אני אחזיר את הדינר ליורשים--מכרה בטיל.

יח  [טז] הייתה כתובתה ארבע מאות זוז, ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולזה במנה שווה בשווה, ולאחרון שווה מאה ודינר במאה--של אחרון בטיל, ושל כולם קיים.

יט  [יז] יש לאישה למכור כתובתה, או ליתנה במתנה.  אם מת הבעל, או גירשה--יבוא הלז וייטול; ואם מתה היא בחיי בעלה, או קודם שנשבעה--אין לו כלום.  [יח] הרי שמכרה מקצת כתובתה, או מישכנה מקצתה, או נתנה לאחר מקצתה--מוכרת מקרקע בעלה, ותגבה השאר בין בבית דין מומחין בין בשלושה נאמנים.  ומוכרת לכתובתה אפילו בפעמים רבות, בין בבית דין בין בשלושה נאמנים ויודעים שומת קרקע.

כ  [יט] המוכרת כתובתה, בין לאחרים בין לבעלה--לא איבדה שאר תנאיי כתובה; ואם היה לה בן זכר, יורש כנגד כתובתה הזאת שנמכרה מנכסי אביו יותר על חלקו כדין תנאי זה.  אבל המוחלת כתובתה לבעלה, איבדה כל תנאיי כתובתה; ואפילו מזונות, אין לה עליו.  ומוחלת כתובתה, אינה צריכה קניין ולא עדים--כשאר המוחלים, שאינן צריכין לא עדים, ולא קניין, אלא בדברים בלבד:  והוא, שיהיו דברים שהדעת סומכת עליהן, ולא יהיו דברי שחוק והתל או דברי תימה, אלא בדעת נכונה.