משנה תורה לרמב"ם  ספר נשים הלכות אישות
הלכות אישות פרק ה
א המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה--כגון חמץ בפסח או בשר בחלב, וכיוצא בהן משאר איסורי הנאה--אינה מקודשת; ואפילו היה אסור בהנאה מדבריהם, כגון חמץ בשעה שישית מיום ארבעה עשר--אינה מקודשת.
ב עבר ומכר דבר האסור בהנאה, וקידש בדמיו--הרי זו מקודשת: חוץ מעבודה זרה--שאם קידש בדמיה, אינה מקודשת, מפני שדמי עבודה זרה, אסורין בהנאה כמוה.
ג המקדש בפרש עגל עבודה זרה, אינה מקודשת, שהכול מעבודה זרה אסור בהנאה, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח). אבל המקדש בפרש שור הנסקל, הרי זו מקודשת--אף על פי ששור הנסקל אסור בהנאה, פרשו אינו אסור בהנאה, שאינו דבר חשוב לגבי השור.
ד [ג] המקדש בפירות שביעית, או באפר פרה אדומה, או במים שמילאן לעשותן מי נידה--הרי זו מקודשת.
ה המקדש בהקדש של בדק הבית בשוגג--הרי זו מקודשת, והוא ישלם קרן וחומש להקדש, ויביא אשמו כדין כל מועל בשגגה; ואם קידש בו במזיד, אינה מקודשת. [ד] קידשה במעשר שני, בין בשוגג בין במזיד--אינה מקודשת: לפי שאין לו לעשות בו שאר חפציו עד שיתחלל, שנאמר במעשר "לה', הוא" (ויקרא כז,ל).
ו [ה] כוהן שקידש בחלקו מקודשי קודשים, או מקודשים קלים--אינה מקודשת, מפני שלא הותרו אלא לאכילה בלבד; אבל כוהן שקידש בתרומה גדולה, ובתרומת מעשר, ובביכורים, וכן לוי שקידש במעשר ראשון, וישראל שקידש במעשר עני--הרי זו מקודשת.
ז [ו] מתנות שלא הורמו, הרי הן כמי שהורמו. לפיכך ישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אימו כוהן, והפריש מהן תרומה ומעשרות--הרי הן כתרומות ומעשרות שנפלו לו בירושה מאבי אימו; ואם קידש בהן אישה, הרי זו מקודשת, שאף על פי שאינן ראויין לו לאכילה, יש לו למוכרן למי שהן ראויין לו.
ח אבל ישראל שקידש בתרומה שהפריש מגורנו, אינה מקודשת: שהרי אין לו למוכרה, ואין לו בה אלא טובת הנאה, לפי שנותנה לכל כוהן שירצה; וטובת הנאה אינה ממון.
ט [ז] המקדש את האישה בגזל, או בגניבה, או בחמס--אם נתייאשו הבעלים ונודע שקנה אותו דבר בייאוש, הרי זו מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת.
י [ח] הנכנס לבית חברו, ולקח לו כלי או אוכל וכיוצא בהן, וקידש בו אישה, ובא בעל הבית--אף על פי שאמר לו, למה לא נתת לה דבר זה, שהוא טוב ממה שנתת לה--אינה מקודשת: שלא אמר לו דבר זה, אלא כדי שלא להתבייש עימו, והואיל וקידש בממון חברו שלא מדעת חברו, הרי זה גזל ואינה מקודשת. ואם קידשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו, כגון תמרה או אגוז--הרי זו מקודשת מספק.
יא [ט] הייתה סחורה בינו ובין חברו, וחלקה שלא מדעת חברו, וקידש בחלקו--הואיל וצריכה שומת בית דין, אינה מקודשת: שאין זה נוטל לעצמו מה שירצה, ויניח מה שירצה.
יב [י] גזל את האישה או גנב ממנה או חמסה, וחזר וקידשה בגזל ובגניבה ובחמס שלה, ואמר לה, הרי את מקודשת לי בו--אם קדם ביניהן שידוכין, ונטלה ושתקה--הרי זו מקודשת; ואם לא שידך אותה מעולם--אף על פי ששתקה כשנתן לה דברים אלו בתורת קידושין, אינה מקודשת; ואם אמרה הין, הרי זו מקודשת.
יג [יא] וכן אם נתן לה פיקדון ואמר לה, כנסי פיקדון זה, וחזר ואמר לה, הרי את מקודשת לי בו--אם אמר לה קודם שתיטלנו, ונטלתו ושתקה--הרי זו מקודשת; ואם אחר שנטלתו בתורת פיקדון אמר לה, הרי את מקודשת בו, ושתקה--אין זה כלום, שכל שתיקה שלאחר מתן מעות אינה מועלת; אבל אם אמרה הין אחר שנטלה, הרי זו מקודשת.
יד [יב] החזיר לה חוב שהיה לה אצלו, ואמר לה הרי את מקודשת בו קודם שתיטלנו, ונטלתו ושתקה--אם היה ביניהן שידוכין, הרי זו מקודשת; ואם לא שידך--אינה מקודשת, עד שתאמר הין. ואם אמר לה אחר שנטלה החוב שלה, הרי את מקודשת בו--ואפילו אמרה הין, אינה מקודשת: שהרי לא הגיע לידה ממנו כלום, אלא שלה נטלה; וכבר נפרע חובו משעה שנטלה, ואינה יכולה לחזור ולתובעו בחוב פעם אחרת.
טו [יג] המקדש במלווה--אפילו הייתה בשטר, אינה מקודשת. כיצד: כגון שהיה לו אצלה חוב דינר, ואמר לה הרי את מקודשת לי בדינר שיש לי בידך--אינה מקודשת, מפני שהמלווה להוצאה ניתנה, ואין כאן דבר קיים ליהנות בו מעתה, שכבר הוציאה אותו דינר ועברה הנאתו.
טז [יד] היה לו אצלה מלווה על המשכון, וקידשה באותה מלווה, והחזיר לה את המשכון--הרי זו מקודשת: שהרי היא נהנית במשכון מעתה, והרי הגיעה הנאה לידה.
יז [טו] המקדש בהנאת מלווה, הרי זו מקודשת. כיצד: כגון שהלווה אותה עתה מאתיים זוז, ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת זמן שארוויח ליך במלווה זו, שתהיה בידך כך וכך יום, ואיני תובעה ממך עד זמן פלוני--הרי זו מקודשת, שהרי יש לה הנאה מעתה להשתמש במלווה זו עד סוף זמן שקבע; ואסור לעשות כן, מפני שהיא כריבית. ופירשו רבותיי בהנאת מלווה, דברים שאין ראוי לשומען.
יח [טז] אמר לה, הרי את מקודשת לי בפרוטה זו, ובחוב שיש לי אצליך--הרי זו מקודשת; וכן אם אמר לה, במלווה שיש לי אצליך, ובפרוטה זו--הרי זו מקודשת. [יז] היה לו חוב ביד אחרים, ואמר לה, הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה, במעמד שלושתן--הרי זו מקודשת.
יט [יח] קידשה בפיקדון שיש לו בידה, או בשאלה שהשאילה--אם היה הפיקדון והשאלה או שווה פרוטה מהן קיים ברשותה, הרי זו מקודשת. [יט] אמר לה, הרי את מקודשת לי בשכר שאדבר עלייך לשלטון, ודיבר עליה, והניחה השלטון ולא תבעה--אינה מקודשת, אלא אם נתן לה פרוטה משלו: שההנאה שבאה לה מדבריו--הרי היא כמלווה, והמקדש במלווה אינה מקודשת.
כ הרי את מקודשת לי במלאכה זו שאעשה עימך, ועשה עימה--אינה מקודשת, אלא אם כן נתן לה פרוטה משלו: לפי שהשכירות, יזכה בה הפועל מתחילה ועד סוף--כל זמן שיעשה מקצת מן המלאכה, יזכה במקצת מן השכר; ונמצא השכר כולו מלווה אצלה, והמקדש במלווה אינה מקודשת.
כא האישה שאמרה, תן דינר לפלוני מתנה ואתקדש אני לך, ונתן ואמר לה, הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך--הרי זו מקודשת: אף על פי שלא הגיע לה כלום, הרי נהנת ברצונה שנעשה ונהנה פלוני בגללה.
כב וכן אם אמרה לו, תן דינר לפלוני מתנה ואתקדש לו, ונתן לו, וקידשה אותו פלוני ואמר לה, הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקיבלתי ברצונך--הרי זו מקודשת.
כג [כב] אמר לה, הא לך דינר זה מתנה והתקדשי לפלוני, וקידשה אותו פלוני ואמר לה, הרי את מקודשת לי בהנאה זו הבאה לך בגללי--הרי זו מקודשת, אף על פי שלא נתן לה המקדש כלום.
כד אמרה לו, הא לך דינר זה מתנה ואתקדש לך, ולקחו ואמר לה, הרי את מקודשת לי בהנאה זו שקיבלתי ממך--אם אדם חשוב הוא, הרי זו מקודשת, שהנאה יש לה בהיותו נהנה ממנה, ובהנאה זו תקנה עצמה לו.
כה [כג] האומר לאישה, התקדשי לי בדינר, והרי זה המשכון בידך עד שאתן הדינר--אינה מקודשת: לא הדינר הגיע לידה, ולא המשכון נתן להיותו שלה. היה בידו משכון על חוב שיש לו אצל אחרים, וקידש בו אישה--אף על פי שאינו שלו, הרי זו מקודשת, מפני שבעל חוב, יש לו מקצת קניין בגופו של משכון.
כו [כד] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בדינר זה, על מנת שתחזיריהו לי--אינה מקודשת, בין החזירה בין לא החזירה: שאם לא החזירתו, הרי לא נתקיים התנאי; ואם החזירתו, הרי לא נהנת ולא הגיע לידה כלום.
כז [כה] נתן לה אגודה של הדס וכיוצא בה ואמר לה, הרי את מקודשת לי בזו, וקיבלה אותה, ואמרו לו והלוא אין בה שווה פרוטה, ואמר תתקדש בארבעה זוזים המוחבאים בתוך האגודה--אם אמרה הין, הרי זו מקודשת. ואם שתקה--אינה מקודשת במעות אלו, שהשתיקה שלאחר מתן מעות לידה אינה מועלת; ותהיה מקודשת בספק, מפני האגודה--שמא תשווה פרוטה, במקום אחר.
כח [כו] האומר לאישה, התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו, התקדשי לי בזו--אם יש באחת מהן שווה פרוטה, הרי זו מקודשת; ואם לאו--אינה מקודשת אלא מספק, שמא תשווה תמרה אחת פרוטה במדינה אחרת.
כט [כז] אמר לה, התקדשי לי בזו ובזו ובזו--אם יש בכולם שווה פרוטה, מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת אלא מספק. הייתה אוכלת ראשונה ראשונה--אם יש באחרונה שווה פרוטה, מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת אלא מספק--שאותן תמרים שאכלה, הרי הן כמלווה, והמקדש במלווה אינה מקודשת, ונמצא שאין הקידושין אלא בתמרה אחרונה.
ל [כח] אמר לה, הרי את מקודשת לי באלו--אם יש בכולן שווה פרוטה, מקודשת: אף על פי שהיא אוכלת ראשונה ראשונה, שלה היא אוכלת.
לא [כט] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בכוס זה--אם היה מלא מים--הרי זו מקודשת בו, ובמה שבתוכו; ואם היה מלא יין--הרי זו מקודשת בו, ולא במה שבתוכו. ואם היה מלא שמן--הרי זו מקודשת במה שבתוכו, ולא בו; לפיכך אם לא היה בשמן שווה פרוטה, הרי זו מקודשת בספק, ואם היה בשמן שווה פרוטה, הרי זו מקודשת ודאי: ואין משגיחין על הכוס.
|
