משנה תורה לרמב"ם ספר נשים הלכות אישות

הלכות אישות פרק ב

א  הבת, מיום לידתה עד שתהיה בת שתים עשרה שנה גמורות--היא הנקראת קטנה, ונקראת תינוקת; ואפילו הביאה כמה שערות בתוך הזמן הזה, אינן אלא כשומה.  אבל אם הביאה שתי שערות למטה בגוף במקומות הידועות להבאת שיער, והיא מבת שתים עשרה שנה ויום אחד ומעלה--נקראת נערה.  [ב] והבאת שתי שערות בזמן הזה, נקרא סימן התחתון.

ב  ומאחר שתביא סימן התחתון, תיקרא נערה עד שישה חודשים גמורים.  ומתחילת יום תשלום השישה חודשים ומעלה, תיקרא בוגרת; ואין בין נערות לבגרות, אלא שישה חודשים בלבד.

ג  הגיעה לשתים עשרה שנה ויום אחד, ולא הביאה שתי שערות--אף על פי שנראו בה סימני איילונית--עדיין קטנה היא, עד עשרים שנה; וכשתביא שתי שערות, אפילו בשנת עשרים--תהיה נערה שישה חודשים, ואחר כך תיקרא בוגרת.

ד  הייתה בת עשרים שנה פחות שלושים יום, ולא הביאה שתי שערות, ונראו בה סימני איילונית--הרי היא איילונית; ואם לא נראו בה כל סימני איילונית, עדיין קטנה היא, עד שתביא שתי שערות ותהיה נערה, או עד שתהיה בת חמש ושלושים שנה ויום אחד.

ה  הגיעה לזמן הזה, ולא הביאה שתי שערות--הרי זו נקראת איילונית, אף על פי שלא נראה בה סימן מסימני איילונית.  נמצאת למד שהאיילונית--אין לה ימי נערות, אלא מקטנותה תצא לבגרות.

ו  ואלו הן סימני איילונית--כל שאין לה דדין, ומתקשה בשעת תשמיש, ואין לה שיפולי מעיים כנשים, וקולה עבה ואינה ניכרת בין איש לאישה.  והנערה, והבוגרת, והאיילונית--כל אחת משלושתן, נקראת גדולה.

ז  ויש בבת סימנין מלמעלה, והן הנקראין סימן העליון; ואלו הן:  משתחזיר ידה לאחוריה, וייעשה קומט במקום הדד; ומשישחיר ראש הדד; ומשייתן אדם ידו על עוקץ הדד, והוא שוקע ושוהה לחזור; ומשייפצל ראש חוטם הדד, וייעשה בראשו כדור קטן--ורבותיי פירשו, משייפצל החוטם עצמו.

ח  וכן משיטו הדדין; ומשיתקשקשו הדדין; ומשתקיף העטרה, והוא מקום הבשר התפוח שלמעלה מן הערווה לעומת הבטן; ומשיתמעך בשר זה, ולא יהיה קשה.  [ח] כל אלו הסימנין, שמונה.

ט  נראה בבת סימן מכל אלו או כולן, והיא בת שתים עשרה שנה או פחות--אין משגיחין בו, והרי היא בקטנותה.  נעשית בת שתים עשרה שנה ויום אחד, ונראה בה סימן התחתון--אין משגיחין באחד מכל אלו; ואם לא נראה התחתון, ונראה בה אחד מאלו--הרי היא ספק בין קטנה לנערה, ודנים בה להחמיר.  ואם נראו כולן, הרי זו גדולה ודאית--שאי אפשר שיבואו כולן, אלא וכבר בא סימן התחתון ונשר.

י  [ט] הבת שילדה אחר שתים עשרה שנה--אף על פי שלא הביאה סימן, לא עליון ולא תחתון--הרי זו גדולה:  בנים, הרי הם כסימנין.

יא  [י] הבן--משייוולד עד שיהיה בן שלוש עשרה שנה--נקרא קטן, ונקרא תינוק; ואפילו הביא כמה שערות בתוך זמן זה, אינו סימן אלא שומה.  הביא שתי שערות למטה במקומות הידועים לשיער, והוא מבן שלוש עשרה שנה ויום אחד ומעלה--נקרא גדול, ונקרא איש.

יב  [יא] הגיע לזמן הזה, ולא הביא שתי שערות--אף על פי שנראו בו סימני סריס--הרי זה קטן, עד שיהיה בן עשרים שנה פחות שלושים יום; הגיע לזמן הזה, ולא הביא שתי שערות למטה, ולא הביא שתי שערות בזקן--אם נראה בו אחד מסימני סריס--הרי זה סריס, ודינו דין הגדול לכל דבר.

יג  ואם לא נראה בו סימן מסימני סריס, עדיין קטן הוא, עד שיביא שתי שערות למטה במקום הראוי להן, או עד שיהיה בן חמש ושלושים שנה ויום אחד.  [יב] הגיע לזמן הזה, ולא הביא--הרי זה סריס, אף על פי שלא נראה בו אחד מסימני סריס.

יד  הגיע לשנת עשרים פחות שלושים יום, ולא הביא שתי שערות למטה, והביא שתי שערות בזקן--אף על פי שנולד לו אחד מסימני סריס, אינו סריס אלא הרי הוא בקטנותו, עד שייוולדו לו כל סימני סריס, או עד שיהיה בן חמש ושלושים שנה ויום אחד.

טו  [יג] ואלו הן סימני סריס--כל שאין לו זקן, ושיערו לקוי, ובשרו מחליק, ואין מימי רגליו מעלים רתיחה, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה, ושכבת זרעו דיהה, ואין מימי רגליו מחמיצין, ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל, וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאישה.

טז  [יד] וסריס זה, הוא הנקרא סריס חמה בכל מקום; אבל הבן שחתכו או ניתקו או מיעכו גידו או ביציו, כמו שהגויים עושין--הוא הנקרא סריס אדם; וכשיהיה בן שלוש עשרה שנה ויום אחד, נקרא גדול--שאין זה מביא סימן, לעולם.

יז  [טו] בן שלוש עשרה שנה ויום אחד שלא הביא סימן למטה, ונראו בו כל הסימנין שלמעלה--הרי זה ספק בין קטן לגדול; ואם לא נבדק מלמטה--כיון שנראו בו סימני בגרות מלמעלה, הרי זה בחזקת גדול.

יח  [טז] שתי שערות האמורות בבן ובבת, ובכל מקום--שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן.  ומשיצמחו ויהיו יכולות להינטל בפי הזוג, עד שיגיעו לכוף ראשן לעיקרן--דנין בהן להחמיר, בכל מקום:  לפיכך בבן ובבת, נחשוב אותם גדולים להחמיר, הואיל וצמחו כדי להינטל בפי הזוג; ונחשוב אותם קטנים להחמיר, הואיל ולא הגיעו לכוף ראשן לעיקרן.

יט  [יז] שתי שערות אלו, צריכות שיהיו במקום הערווה; ובית הערווה כולו, מקום סימנין, בין למעלה בין למטה, בין על אברי הזרע עצמן.  וצריכות להיות במקום אחד, ושיהיה בעיקרן גומות; ואפילו שתיהן בגומה אחת, הרי אלו סימן.

כ  נמצאו שתי גומות זו בצד זו, ואין בהן שיער--הרי אלו סימן:  חזקה אין גומה בלא שיער, ושערות היו בהן ונשרו.

כא  [יח] הבת שהביאה שתי שערות בתוך שנת שתים עשרה, והבן שהביא בתוך שלוש עשרה, שהן שומה כמו שביארנו--אף על פי שהשערות במקומן עומדות אחר שלוש עשרה לזכר, ואחר שתים עשרה לנקבה--אינן סימן.  [יט] במה דברים אמורים, בשנבדקו בתוך הזמן ונודע שהן שומה; אבל אם לא נבדקו אלא אחר זמן, ונמצאו שם שתי שערות--הרי הן בחזקת סימנין, ואין אומרין שמא קודם זמן צמחו כדי שיהיו שומה.

כב  [כ] כשבודקין הבת, בין בתוך הזמן שהוא כל שנת שתים עשרה, בין קודם זמן זה, בין לאחריו--בודקין על פי נשים כשרות ונאמנות; ואפילו אישה אחת בודקת, ושומעין ממנה אם הביאה אם לא הביאה.

כג  [כא] כל השנים האמורות בבן ובבת, ובערכין ובכל מקום, אינן לא שני הלבנה, ולא שני החמה--אלא שנים של סדר העיבור, שהן פשוטות ומעוברות, כמו שבית דין קובעין אותן, כמו שביארנו בהלכות קידוש החודש; ובאותן השנים, מונין לכל דברי הדת.

כד  [כב] אין סומכין על הנשים במניין השנים, ולא על הקרובים, אלא על פי שני עדים, כשרים להעיד.  [כג] האב שאמר בני זה בן תשע שנים ויום אחד, בתי זו בת שלוש שנים ויום אחד--נאמן לקרבן, אבל לא למכות ולא לעונשים.  בני זה בן שלוש עשרה שנה ויום אחד, בתי זו בת שתים עשרה שנה ויום אחד--נאמן לנדרים ולערכין ולחרמים ולהקדשות, אבל לא למכות ולא לעונשים.

כה  [כד] מי שיש לו אברי זכרות, ואברי נקבות--הוא הנקרא אנדרוגינוס; והוא ספק אם זכר אם נקבה, ואין לו סימן שייוודע בו, אם הוא זכר ודאי או נקבה ודאית, לעולם.  [כה] ומי שאין לו לא זכרות ולא נקבות, אלא אטום--הוא הנקרא טומטום; וגם הוא ספק.  ואם נקרע הטומטום ונמצא זכר, הרי הוא כזכר ודאי; ואם נמצא נקבה, הרי הוא נקבה.  וטומטום ואנדרוגינוס שהיו בן שתים עשרה שנה ויום אחד, הרי הן בחזקת גדולים; והם שנדבר בהן, בכל מקום.

כו  חירש וחירשת האמורים בכל מקום--הן האילמים שאין שומעין, ואין מדברים; אבל מי שמדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר--הרי הוא ככל אדם.  ואיש ואישה שהן שלמים בדעתן, ואינן לא חירשים ולא שוטים--נקראין פיקח ופיקחת.

כז  נמצאו כל השמות שביארנו עניינם בשני פרקים אלו, עשרים שמות; ואלו הן--קידושין, ערווה, שנייה, איסורי לאוין, איסורי עשה, קטנה, נערה, בוגרת, איילונית, גדולה, סימן התחתון, סימן העליון, קטן, סריס חמה, סריס אדם, גדול, אנדרוגינוס, טומטום, חירשים, פיקחים.

כח  שים כל השמות האלו לעומתך תמיד, ואל ילוזו מעיניך כל ענייניהם, כדי שלא נהיה צריכין לבאר עניין כל שם מהן, בכל מקום שנזכור אותו.