משנה תורה לרמב"ם ספר נשים הלכות אישות

הלכות אישות פרק א

א  קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק--אם רצה הוא והיא לישא אותה--מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו, ותהיה לו לאישה.  כיון שניתנה תורה, נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אישה--יקנה אותה תחילה בפני עדים, ואחר כך תהיה לו לאישה:  שנאמר "כי ייקח איש, אישה; ובא אליה" (דברים כב,יג).

ב  וליקוחין אלו, מצות עשה של תורה הם.  ובאחד משלושה דברים האישה נקנית--בכסף, או בשטר, או בביאה; ושלושתן, מן התורה.  וליקוחין אלו, הן הנקראין קידושין או אירוסין, בכל מקום; ואישה שנקנית באחד משלושה דברים אלו, היא הנקראת מקודשת או מאורסת.

ג  וכיון שנקנית האישה ונעשית מקודשת--אף על פי שלא נבעלה ולא נכנסה לבית בעלה, הרי היא אשת איש; והבא עליה חוץ מבעלה, חייב מיתת בית דין, ואם רצה לגרש, צריכה גט.

ד  קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק--אם רצה הוא והיא--נותן לה שכרה, ובועל אותה על אם הדרך והולך לו; וזו היא הנקראת קדשה.  משניתנה התורה, נאסרה הקדשה--שנאמר "לא תהיה קדשה, מבנות ישראל" (דברים כג,יח); לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות, בלא קידושין--לוקה מן התורה, מפני שבעל קדשה.

ה  כל שאסר ביאתן בתורה וחייב על ביאתן כרת, והן האמורות בפרשת אחרי מות, הן הנקראין עריות; וכל אחת מהן, נקראת ערווה, כגון אם ואחות ובת וכיוצא בהן.

ו  ויש נשים אחרות שאסורות מפי הקבלה, ואיסורן מדברי סופרים; והן הנקראות שנייות, מפני שהן שנייות לעריות, וכל אחת מהן, נקראת שנייה.  ועשרים אישה הן, ואלו הן:  (א) אם אימו, וזו אין לה הפסק, אלא אפילו אם אם אם אימו עד מעלה מעלה, אסורה; (ב) ואם אבי אימו בלבד; (ג) ואם אביו, וזו אין לה הפסק, אלא אפילו אם אם אם אביו עד למעלה, אסורה; (ד) ואם אבי אביו בלבד; (ה) ואשת אבי אביו, וזו אין לה הפסק, אפילו אשת יעקוב אבינו, אסורה על אחד ממנו; (ו) ואשת אבי אימו בלבד; (ז) ואשת אחי האב, מן האם; (ח) ואשת אחי האם, בין מן האם בין מן האב; (ט) וכלת בנו, וזו אין לה הפסק, אפילו כלת בן בן בנו עד סוף העולם, אסורה--עד שתהיה אשת אחד ממנו, שנייה על יעקוב אבינו; (י) וכלת בתו בלבד; (יא) ובת בת בנו בלבד; (יב) ובת בן בנו בלבד; (יג) ובת בת בתו בלבד; (יד) ובת בן בתו בלבד; (טו) ובת בן בן אשתו בלבד; (טז) ובת בת בת אשתו בלבד; (יז) ואם אם אבי אשתו בלבד; (יח) ואם אב אם אשתו בלבד; (יט) ואם אם אם אשתו בלבד; (כ) ואם אב אבי אשתו בלבד.  נמצאו השנייות שאין להן הפסק, ארבע--אם האם עד למעלה, ואם האב עד למעלה, ואשת אבי האב עד למעלה, ואשת בן בנו עד למטה.

ז  כל שאסר ביאתו בתורה ולא חייב עליו כרת, הן הנקראים איסורי לאוין; ועוד, נקראין איסורי קדושה.  ותשעה הן, ואלו הן:  אלמנה לכוהן גדול; גרושה, או זונה, או חללה--בין לכוהן גדול, בין לכוהן הדיוט; וממזרת לבן ישראל, וכן בת ישראל לממזר; ובת ישראל לעמוני, ומואבי; ובת ישראל לפצוע דכא, וכרות שופכה; וגרושתו, אחר שנישאת לאחר; ויבמה שנישאת לזר, ועדיין רשות היבם עליה.

ח  החלוצה, הרי היא כגרושה; והיא אסורה לכוהן מדברי סופרים.  והנתינים--הרי הם כממזרים, אחד זכרים ואחד נקבות; ואיסורם מדברי סופרים.  ובהלכות איסורי ביאה, יתבאר לך מה הם הנתינים.

ט  [ח] ויש שאיסור ביאתן בעשה, ואינן מחייבי לאוין.  ושלושה הם--מצרי ואדומי דור ראשון ודור שני, אחד זכרים ואחד נקבות; ובעולה לכוהן גדול:  לפי שלא נאמר באלו לא יבוא או לא ייקח, אלא מכלל שנאמר "דור שלישי--יבוא להם" (דברים כג,ט), אתה למד שדור ראשון ושני לא יבוא; ומכלל שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (ויקרא כא,יג), אתה למד שאינה בתולה לא ייקח.  ולאו הבא מכלל עשה, הרי הוא כעשה.