משנה תורה לרמב"ם ספר זמנים הלכות מגילה וחנוכה

הלכות חנוכה פרק ד

א  כמה נרות הוא מדליק בחנוכה--מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין, בין שלא היה בו אלא אדם אחד.  והמהדר את המצוה, מדליק נרות כמניין אנשי הבית, נר לכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים.  והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר, מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך בכל לילה ולילה, אחד.

ב  כיצד:  הרי שהיו אנשי הבית עשרה--בלילה הראשון, מדליק עשרה נרות; ובליל שני, עשרים; ובליל שלישי, שלושים; עד שנמצא מדליק בליל שמיני, שמונים.

ג  מנהג פשוט בכל ערינו בספרד, שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון, ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה, עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות--בין שהיו אנשי הבית מרובים, בין שהיה אדם אחד.

ד  נר שיש לו שני פייות, עולה לשני בני אדם.  מילא קערה שמן והקיפה פתילות--אם כפה עליה כלי, כל פתילה ופתילה נחשבת כנר אחד; לא כפה עליה כלי--נעשית כמדורה, ואפילו כנר אחד אינה נחשבת.

ה  אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם שקיעתה--לא מאחרין, ולא מקדימין.  שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק; וכמה הוא זמן זה, כמו חצי שעה או יתר.  עבר זמן זה, אינו מדליק.  וצריך ליתן שמן בנר, כדי שתהיה דולקת והולכת, עד שתכלה רגל מן השוק; הדליקה וכבתה, אינו זקוק להדליקה פעם אחרת.  נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק--אם רצה לכבותה או לסלקה, עושה.

ו  כל השמנים וכל הפתילות, כשרות לנר חנוכה, ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה, ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות.  ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה, מותר להדליק בשמנים ופתילות שאסור להדליק בהן נר שבת, לפי שאסור להשתמש לנר חנוכה, בין בשבת בין בחול; ואפילו לבדוק מעות, או למנותן לאורה--אסור.

ז  נר חנוכה, מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ, בטפח הסמוך לפתח, על שמאל הנכנס לבית--כדי שתהיה מזוזה מימין, ונר חנוכה משמאל; ואם היה דר בעלייה, מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים.  ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה--לא עשה כלום, לפי שאינו ניכר.

ח  בימי הסכנה, מניח נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים; ואפילו הניחו על שולחנו, דייו.  וצריך להיות בתוך הבית נר אחר, להשתמש לאורו.  ואם הייתה שם מדורה, אינו צריך נר אחר; ואם אדם חשוב הוא שאין דרכו להשתמש למדורה, צריך נר אחר.

ט  נר חנוכה שהדליקו חירש, שוטה, וקטן, או גוי--לא עשה כלום:  עד שידליקו מי שהוא חייב בהדלקה.  הדליקו מבפנים, והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו--לא עשה כלום:  עד שידליקנו במקומו.  אחז הנר בידו ועמד, לא עשה כלום, שהרואה אומר, לצורכו הוא עומד.  עששית שהייתה דולקת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה, ומברך, ומדליקה--שההדלקה היא המצוה, לא ההנחה.  ומותר להדליק נר חנוכה, מנר חנוכה אחר.

י  חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות, צריכה שני נרות, שלא יאמרו העוברים ברוח זו, לא הניח נר חנוכה; אבל אם היו ברוח אחת, מדליק באחד מהן.

יא  אורח שמדליקין עליו בתוך ביתו, אינו צריך להדליק עליו במקום שנתארח בו; אין לו בית להדליק עליו בו--צריך להדליק במקום שנתארח בו, ומשתתף עימהן בשמן.  ואם היה לו בית בפני עצמו--אף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו--צריך להדליק בבית שהוא בו, מפני העוברין.

יב  מצות נר חנוכה, מצוה חביבה היא עד מאוד; וצריך אדם להיזהר בה, כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו, על הניסים שעשה:  אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה--שואל, או מוכר כסותו; ולוקח שמן ונרות, ומדליק.

יג  הרי שאין לו אלא פרוטה אחת, ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה--מקדים שמן להדליק נר חנוכה, על היין לקידוש היום:  הואיל ושניהם מדברי סופרים, מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס.

יד  היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקידוש היום--נר ביתו קודם, משום שלום ביתו:  שהרי השם נמחק, לעשות שלום בין איש לאשתו.  גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר "דרכיה, דרכי נועם; וכל נתיבותיה, שלום" (משלי ג,יז).
 

בריך רחמנא דסייען.  נגמר ספר שלישי, בעזרת שדיי.  ומניין פרקים של ספר זה, שבעה ותשעים:  הלכות שבת, שלושים פרקים; הלכות עירובין, שמונה פרקים; הלכות שביתת עשור, שלושה פרקים; הלכות שביתת יום טוב, שמונה פרקים; הלכות חמץ ומצה, שמונה פרקים; הלכות שופר וסוכה ולולב, שמונה פרקים; הלכות שקלים, ארבעה פרקים; הלכות קידוש החודש, תשעה עשר פרקים; הלכות תענייות, חמישה פרקים; הלכות מגילה וחנוכה, ארבעה פרקים.