משנה תורה לרמב"ם ספר זמנים הלכות קידוש החודש

הלכות קידוש החודש פרק י

א  שנת החמה למי שהוא אומר שהיא פחות מרביע מחכמי ישראל, אומר שהיא שלוש מאות חמישה ושישים יום וחמש שעות ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע; והרגע, אחד משישה ושבעים בחלק.  ולפי חשבון זה, תהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים ואחת ועשרים שעה ומאה ואחד ועשרים חלק ושמונה וארבעים רגע--סימן להן י' כ"א קכ"א מ"ח.  ולא תמצא תוספת במחזור של תשע עשרה כלל, אלא בכל מחזור מהם ישלמו שני החמה עם שני הלבנה הפשוטות והמעוברות.

ב  בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה, אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ואחד ושלושים רגע--סימן להם צ"א ז' תקי"ט ל"א.  וכשתדע תקופה מן התקופות אימתיי הייתה, תחשב מאותו רגע מניין זה, ותדע תקופה שאחריה, על הדרך שביארנו בתקופת השנה שהיא רביע.  [ג] תקופת ניסן לפי חשבון זה, הייתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן בתשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים--סימן להם ט' תרמ"ב.  וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור, קודם מולד ניסן בתשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים.

ג  [ד] כשתדע תקופת ניסן של שנה ראשונה מן המחזור, תחשב ממנה אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ואחד ושלושים רגע לכל תקופה ותקופה, עד סוף המחזור.

ד  [ה] אם תרצה לידע מתיי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה, תדע תחילה שנים גמורות שעברו מן המחזור, ותיקח לכל שנה מהן תוספתה, והיא י' כ"א קכ"א מ"ח; וקבץ כל הרגעים חלקים, וכל החלקים שעות, וכל השעות ימים, כדרך שתחשב במולדות; ותגרע מן הכול, תשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים, והנשאר, תשליכו חודשי לבנה; והנשאר שאין בו חודש לבנה, תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה.  וברגע שיגיע בו המניין, תהיה תקופת ניסן של אותה שנה.

ה  [ו] מראין לי הדברים, שעל חשבון תקופה זו היו סומכין לעניין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי, שהן מעברין מפני הזמן, או מפני הצורך--לפי שחשבון זה, הוא האמת יותר מן הראשון, והוא קרוב מדברים שנתבארו באצטגנינות, יותר מן החשבון הראשון שהייתה בו שנת החמה שלוש מאות וחמישה ושישים יום ורביע יום.

ו  [ז] וחשבון שתי התקופות האלו שביארנו דרכם, הכול בקירוב הוא, ובמהלך השמש האמצעי, לא במקומה האמיתי; אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו, בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה, בין בחשבון מי שמחשב רביע יום גמור, בין למי שמחשב לפחות מרביע יום.