משנה תורה לרמב"ם ספר זמנים הלכות קידוש החודש

הלכות קידוש החודש פרק ד

א  שנה מעוברת, היא שנה שמוסיפין בה חודש; ואין מוסיפין לעולם אלא אדר, ועושין אותה שנה שני אדרין--אדר ראשון ואדר שני.  ומפני מה מוסיפין חודש זה--מפני זמן האביב, כדי שיהא הפסח באותו זמן, שנאמר "שמור, את חודש האביב" (דברים טז,א), שיהיה חודש זה בזמן האביב.  ולולא תוספת החודש הזה, היה הפסח בא פעמים בימות החמה, ופעמים בימות הגשמים.

ב  על שלושה סימנין מעברין את השנה--על התקופה, ועל האביב, ועל פירות האילן.  כיצד--בית דין מחשבין, ויודעין:  אם תהיה תקופת ניסן בשישה עשר בניסן, או אחר זמן זה--מעברין אותה השנה, ויעשו אותו ניסן אדר שני, כדי שיהיה הפסח בזמן האביב; ועל סימן זה סומכין ומעברין, ואין חוששין לסימן אחר.

ג  וכן אם ראו בית דין שעדיין לא הגיע האביב, אלא עדיין אפל הוא, ולא צמחו פירות האילן, שדרכן לצמוח בזמן הפסח--סומכין על שני סימנין אלו, ומעברין את השנה; ואף על פי שהתקופה קודם לשישה עשר בניסן, הרי הן מעברין, כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בשישה עשר בניסן, וכדי שיהיו הפירות צומחין כדרך כל זמן האביב.

ד  ועל שלוש ארצות היו סומכין באביב--על ארץ יהודה, ועל עבר הירדן, ועל הגליל.  ואם הגיע האביב בשתי ארצות מאלו, ובאחת לא הגיע--אין מעברין; ואם הגיע באחת מהן, ולא הגיע בשתיים--מעברין, אם עדיין לא צמחו פירות האילן.  ואלו הן הדברים שהן העיקר שמעברין בשבילן, כדי להיות השנים שני חמה.

ה  ויש שם דברים אחרים שהיו בית דין מעברין בשבילן, מפני הצורך; ואלו הן:  מפני הדרכים שאינן מתוקנין, ואין העם יכולין לעלות--מעברין את השנה, עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים.  ומפני הגשרים שנהרסו, ונמצאו הנהרות מפסיקין ומונעין את העם, או מסכנין בעצמן ומתים--מעברין את השנה, עד שיתקנו הגשרים.  ומפני תנורי פסחים שאבדו בגשמים, ואין להם מקום לצלות את פסחיהם--מעברין את השנה, עד שיבנו התנורים וייבשו.  ומפני גלייות ישראל שנעקרו ממקומן, ועדיין לא הגיעו לירושלים--מעברין את השנה, כדי שיהיה להם פנאי להגיע.

ו  אבל אין מעברין את השנה לא מפני השלג, ולא מפני הצינה, ולא מפני גלייות ישראל שעדיין לא נעקרו ממקומם.  ולא מפני הטומאה, כגון שהיו רוב הקהל או רוב הכוהנים טמאים--אין מעברין את השנה, כדי שיהיה להם פנאי ליטהר ויעשו בטהרה, אלא יעשה בטומאה; ואם עיברו את השנה מפני הטומאה, הרי זו מעוברת.

ז  יש שני דברים שאין מעברין את השנה בשבילן כלל, אבל עושין אותן סעד לשנה שצריכה עיבור מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן; ואלו הן--מפני הגדיים והטלאים, שעדיין לא נולדו או שהיו מעט, ומפני הגוזלות, שלא פרחו.  אין מעברין בשביל אלו כדי שיהיו הגדיים והטלאים מצויין לפסחים, והגוזלות מצויין לראייה או למי שנתחייב בקרבן העוף; אבל עושין אותן סעד לשנה.

ח  כיצד עושין אותן סעד לשנה:  אומרין שנה זו צריכה עיבור מפני התקופה שמשכה, או מפני האביב ופירות האילן שלא הגיעו; ועוד, שהגדיים קטנים והגוזלות רכים.

ט  אין מעברין את השנה, אלא במזומנין לה.  כיצד:  יאמר ראש בית דין הגדול לפלוני ופלוני מן הסנהדרין, היו מזומנין למקום פלוני שנחשוב ונראה ונדע אם שנה זו צריכה עיבור, או אינה צריכה; ואותן שזומנו בלבד, הן שמעברין אותה.  ובכמה מעברין אותה:  מתחילין בשלושה דיינין מכלל סנהדרי גדולה, ממי שסמכו אותן.  אמרו שניים לא נשב ולא נראה אם צריכה עיבור אם לאו, ואחד אומר נשב ונבדוק--בטל יחיד במיעוטו; אמרו שניים נשב ונראה, ואחד אומר לא נשב--מוסיפין שניים מן המזומנים, ונושאים ונותנין בדבר.

י  שניים אומרים צריכה עיבור, ושלושה אומרין אינה צריכה--בטלו שניים במיעוטן; שלושה אומרין צריכה, ושניים אומרין אינה צריכה--מוסיפין שניים מן המזומנין לה, ונושאין ונותנין וגומרין בשבעה.  אם גמרו כולם לעבר או שלא לעבר, עושין כמה שגמרו; ואם נחלקו--הולכים אחר הרוב, בין לעבר בין שלא לעבר.  וצריך שיהא ראש בית דין הגדול שהוא ראש ישיבה של שבעים ואחד, מכלל השבעה; ואם גמרו בשלושה לעבר, הרי זו מעוברת--והוא שיהא הנשיא עימהן, או שירצה.  ובעיבור השנה, מתחילין מן הצד; ולקידוש החודש, מתחילין מן הגדול.

יא  אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך, ולא כוהן גדול:  מלך--מפני חילותיו ומלחמותיו, שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או שלא לעבר; וכוהן גדול--מפני הצינה, שמא לא תהיה דעתו נוטה לעבר, כדי שלא יבוא תשרי בימי הקור, והוא טובל ביום הכיפורים חמש טבילות.

יב  היה ראש בית דין הגדול, והוא הנקרא נשיא, בדרך רחוקה--אין מעברין אותה אלא על תנאי, אם ירצה הנשיא:  בא ורצה, הרי זו מעוברת; לא רצה, אינה מעוברת.  ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה, שהשכינה בתוכה, שנאמר "לשכנו תדרשו" (דברים יב,ה); ואם עיברוה בגליל, מעוברת.  ואין מעברין אלא ביום; ואם עיברוה בלילה, אינה מעוברת.

יג  יש לבית דין לחשב ולידע אי זו שנה תהיה מעוברת בכל עת שירצו, אפילו כמה שנים; אבל אין אומרין שנה פלונית מעוברת.  אלא אחר ראש השנה, הוא שאומרין שנה זו מעוברת; ודבר זה, מפני הדוחק.  אבל שלא בשעת הדוחק, אין מודיעין שהיא מעוברת; אלא באדר--הוא שאומרין שנה זו מעוברת, וחודש הבא אינו ניסן אלא אדר שני.  אמרו לפני ראש השנה, שנה זו שתיכנס מעוברת--אינה מעוברת באמירה זו.

יד  הגיע יום שלושים באדר, ולא עיברו עדיין השנה--אין מעברין אותה כלל:  שאותו היום, ראוי להיות ראש חודש ניסן; ומשייכנס ניסן ולא עיברו, אינן יכולים לעבר.  ואם עיברוה ביום שלושים של אדר, הרי זו מעוברת.  באו עדים אחר שעיברוה, והעידו על הירח--הרי אלו מקדשין את החודש ביום שלושים, ויהיה ראש חודש אדר שני; ואילו קידשוהו קודם שיעברו את השנה--שוב לא היו מעברין, שאין מעברין בניסן.

טו  אין מעברין את השנה בשנת רעבון, שהכול רצים לבית הגרנות לאכול ולחיות, ואי אפשר להוסיף להן זמן לאיסור החדש.  ואין מעברין בשביעית, שיד הכול שולטת על הספיחין, ולא ימצאו לקרבן העומר ושתי הלחם; ורגילין היו לעבר בערב שביעית.

טז  ייראה לי שזה שאמרו חכמים אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית, שלא יעברו בהם מפני הצורך; אבל אם הייתה השנה ראויה להתעבר מפני התקופה, או מפני האביב ופירות האילן--מעברין לעולם בכל זמן.

יז  כשמעברין בית דין את השנה, כותבין איגרות לכל המקומות הרחוקים, ומודיעים אותן שעיברוה, ומפני מה עיברוה; ועל לשון הנשיא נכתבות, ואומר להן שהסכמתי אני וחבריי והוספנו על שנה זו כך וכך.  רצו תשעה ועשרים יום, רצו שלושים יום, שחודש העיבור הרשות לבית דין להוסיפו מלא או חסר, לאנשים הרחוקים שמודיעין אותם; אבל הם לפי הראייה הם עושים, אם מלא אם חסר.