משנה תורה לרמב"ם ספר זמנים הלכות שקלים

הלכות שקלים פרק ד

א  תרומת הלשכה, מה ייעשה בה--לוקחין ממנה תמידין של כל יום, והמוספין, וכל קרבנות הציבור ונסכיהם, והמלח שמולחין בו כל הקרבנות; וכן העצים, אם לא הביאו עצים ולא מצאו אלא בדמים; והקטורת ושכר עושיה, ולחם הפנים ושכר עושי לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו:  כל אלו, באין מתרומת הלשכה.

ב  אבל פר העלם דבר של ציבור, ושעירי עבודה זרה--בתחילה גובין להן, ואינן באין מתרומת הלשכה.  פרוכות של היכל תחת בניין עשויות, ואינן באין מתרומת הלשכה אלא מקודשי בדק הבית; אבל פרוכות של שערים, באין מתרומת הלשכה.  המנורה וכלי שרת, מצותן שיבואו ממותר הנסכים, ובהלכות כלי המקדש והעובדים בו, יתבאר מה הוא מותר הנסכים; ואם לא היה להן מותר נסכים, יבואו מתרומת הלשכה.  בגדי כהונה--בין בגדי כוהן גדול, בין שאר בגדי כל הכוהנים שעובדין בהן במקדש--הכול מתרומת הלשכה.

ג  כל הבהמות הנמצאות בירושלים, או חוצה לה בקרוב ממנה, הבאות עולות, כמו שיתבאר בפסולי המוקדשין--נסכיהן באין מתרומת הלשכה; וכן גוי ששלח עולתו ממדינה אחרת, ולא שלח עימה דמי נסכים--יביאו נסכיה מתרומת הלשכה.  [ד] גר שמת והניח זבחים--אם יש לו נסכים, קרבין משלו; ואם לאו, באין מתרומת הלשכה.  כוהן גדול שמת, ולא מינו אחר תחתיו--מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה.

ד  מבקרי מומים שבירושלים, ותלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכוהנים, והמלמדים להם הלכות קמיצה, ונשים המגדלות בניהן לפרה אדומה--כולן נוטלין שכרן מתרומת הלשכה; וכמה הוא שכרן, כמו שיפסקו להן בית דין.

ה  בשנת השמיטה שהיא הפקר, שוכרין בית דין שומרין שישמרו מקצת הספיחים שצמחו, כדי שיביאו מהן העומר ושתי הלחם, שאינן באין אלא מן החדש; ואלו השומרין, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

ו  מי שהתנדב לשמור בחינם, אין שומעין לו--גזירה משום בעלי זרוע, שמא יבואו וייטלום מהן; לפיכך תיקנו להם חכמים שייטלו שכר מן הלשכה, כדי שיפרשו הכול מאותו המקום שאלו שומרים אותו.

ז  מגיהי ספרים שבירושלים, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה; דיינין שדנין את הגזלנין בירושלים, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.  וכמה היו נוטלים, תשעים תשעים מנה בכל שנה; ואם לא הספיקו להן--אף על פי שלא רצו--מוסיפין להן כדי צורכן, הם ונשיהם ובניהם ובני ביתן.

ח  כבש היו בונין מהר הבית להר המשחה, שעליו מוציאין פרה אדומה, וכן היו עושין כבש, שמוציאין עליו שעיר המשתלח; ושניהם נעשין משיירי הלשכה.  וכן מזבח העולה, וההיכל, והעזרות--באין משיירי הלשכה.  אמת המים שבירושלים, וחומת ירושלים, וכל מגדלותיה, וכל צורכי העיר--באין משיירי הלשכה.  וגוי שהתנדב מעות לדברים האלו, או שהתנדב לעשות עימהם בחינם--אין מקבלין ממנו, ואפילו גר תושב:  שנאמר "לא לכם ולנו, לבנות בית לאלוהינו" (עזרא ד,ג), ונאמר "ולכם, אין חלק וצדקה וזיכרון--בירושלים" (נחמיה ב,כ).

ט  מותר תרומת הלשכה, וכן מותר שיירי הלשכה--לוקחין בו זכרים, ויקרבו כולן עולות:  שתנאי בית דין הוא על כל המותרות, שיקרבו עולת בהמה; אבל לא עולת העוף, שאין בקרבנות הציבור עוף.  ואלו העולות הבאין ממותר השקלים, הם הנקראים קיץ למזבח.

י  שקלים שלא הספיקו להן לכל קרבנות הציבור, מוציאין את הראוי להם מקודשי בדק הבית; אבל אין בדק הבית מוציא את הראוי לו, מקודשי המזבח.

יא  משיגיע ראש חודש ניסן, אין מקריבין קרבנות הציבור אלא מתרומה חדשה; ואם לא באה החדשה, לוקחין מן הישנה.  לפיכך אם הגיע ראש חודש ניסן, ויש עימהן בהמות לתמידים מתרומה ישנה--פודין אותן ויוצאין לחולין, אף על פי שהן תמימין; וייפלו דמיהן לתרומה ישנה, שמקייצין בה את המזבח:  שתנאי בית דין הוא, על כל הבהמות שלוקחין לתמידין, שאם לא יהיו צריכין להן, ייצאו לחולין.

יב  וכך היו עושין במותר הקטורת, משיגיע ראש חודש ניסן, מחללין אותו על שכר האומנין, וחוזרין מעות השכר לקיץ המזבח; ונוטלין האומנין מותר הקטורת בשכרן, וחוזרין ולוקחין את הקטורת מהן מתרומה חדשה--כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה.  ואם אין להן תרומה חדשה, מקטירין אותה מתרומה ישנה.