משנה תורה לרמב"ם -> ספר זמנים -> הלכות שופר וסוכה ולולב

פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הלכות שופר פרק א

א  מצות עשה של תורה, לשמוע תרועת השופר בראש השנה, שנאמר "יום תרועה, יהיה לכם" (במדבר כט,א).  ושופר שתוקעין בו, בין בראש השנה בין ביובל--הוא קרן הכבשים הכפוף; וכל השופרות חוץ מקרן הכבש, פסולין.  ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה, הרי הוא אומר ביובל "והעברת שופר תרועה . . . תעבירו שופר" (ויקרא כה,ט); ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר, אף תרועת ראש השנה בשופר.

ב  במקדש, היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד, ושתי חצוצרות מן הצדדין--השופר מאריך והחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר.  ולמה תוקעין עימו בחצוצרות, משום שנאמר "בחצוצרות, וקול שופר--הריעו, לפני המלך ה'" (תהילים צח,ו).  אבל בשאר מקומות, אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד.

ג  שופר של עבודה זרה--אין תוקעין בו, לכתחילה; ואם תקע בו, יצא.  ושל עיר הנידחת--אם תקע בו, לא יצא.  שופר הגזול שתקע בו, יצא ידי חובתו--שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אף על פי שלא נגע בו ולא הגביהו השומע, ואין בקול דין גזל.  וכן שופר של עולה, לא יתקע בו; ואם תקע--יצא, שאין בקול מעילה.  ואם תאמר, והלוא נהנה בשמיעת הקול--מצוות לא ליהנות ניתנו; לפיכך המודר הניה משופר, מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה.

ד  שופר של ראש השנה--אין מחללין עליו את יום טוב, ואפילו בדבר שהוא משום שבות.  כיצד:  היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא, אינו עולה באילן ולא שט על פני המים כדי להביאו; ואין צריך לומר שאין חותכין אותו, ואין עושין בו מלאכה, מפני שתקיעת שופר מצות עשה, ויום טוב עשה ולא תעשה.  ומותר ליתן לתוכו מים או יין או חומץ ביום טוב, כדי לצחצחו; ולא ייתן לתוכו מי רגליים לעולם, מפני הכבוד--שלא יהיו מצוות בזויות עליו.

ה  שיעור השופר--כדי שיאחזנו בידו, וייראה לכאן ולכאן.  נסדק לאורכו, פסול; לרוחבו--אם נשתייר בו כשיעור--כשר, וכאילו נכרת ממקום הסדק.  ניקב--אם סתמו שלא במינו, פסול; סתמו במינו--אם נשתייר רובו שלם, ולא עיכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה--הרי זה כשר.  קדחו בזכרותו--כשר, שמין במינו אינו חוצץ.  דיבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד, פסול.

ו  הוסיף עליו כל שהוא, בין במינו בין שלא במינו--פסול.  ציפהו זהב מבפנים, או במקום הנחת הפה--פסול.  ציפהו מבחוץ--אם נשתנה קולו מכמות שהיה, פסול; ואם לא נשתנה, כשר.  נתן שופר בתוך שופר--אם קול פנימי שמע, יצא; ואם קול חיצון שמע, לא יצא.  הרחיב את הקצר, וקיצר את הרחב--פסול.

ז  היה ארוך וקיצרו, כשר.  גירדו--בין מבפנים בין מבחוץ, אפילו העמידו על גלדו--כשר.  היה קולו עבה או דק או צרוד--כשר, שכל הקולות כשרין בשופר.

ח  התוקע בתוך הבור או בתוך המערה--אותן העומדים בתוך הבור והמערה, יצאו.  והעומדים בחוץ--אם קול שופר שמעו, יצאו; ואם קול הברה שמעו, לא יצאו.  וכן התוקע לתוך החבית הגדולה וכיוצא בה--אם קול שופר שמע, יצא; ואם קול הברה שמע, לא יצא.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך