משנה תורה לרמב"ם ספר זמנים הלכות שבת

הלכות שבת פרק ד

א  יש דברים שאם טמן בהן התבשיל, הוא מתחמם ומוסיפין בבישולו כעין האש--כגון זפת, וזבל, ומלח, וסיד, וחול, או זוגין ומוכין ועשבים בזמן ששלושתן לחים ואפילו מחמת עצמן; ודברים אלו, נקראין דבר המוסיף.  ויש דברים שאם טמן בהן התבשיל, יישאר בחמימותו בלבד, ואינן מוסיפין לו בישול, אלא מונעין אותו מלהצטנן--כגון זוגין ומוכין ועשבים יבשין, וכסות, ופירות, וכנפי יונה, ונעורת הפשתן, ונסורת חרשים, ושלחין, וגיזי צמר; ודברים אלו, נקראין דבר שאינו מוסיף.

ב  מן הדין היה, שטומנין בדבר המוסיף מבעוד יום, ויישאר התבשיל טמון בשבת, שהרי משהין על גבי האש בשבת.  אבל אסרו חכמים להטמין בדבר המוסיף, מבעוד יום:  גזירה, שמא תרתח הקדירה בשבת, ויצטרך לגלותה עד שתנוח הרתיחה, ויחזור ויכסה בשבת; ונמצא טומן בדבר המוסיף בשבת, שהוא אסור.  לפיכך מותר לטמון בדבר המוסיף, בין השמשות--שסתם קדירות בין השמשות, כבר רתחו ונחו מביעבוען, וכיון שנחו, שוב אינן רותחין.

ג  וכן מן הדין היה, לטמון התבשיל בדבר שאינו מוסיף, בשבת עצמה; אבל אסרו חכמים דבר זה--גזירה שמא יטמין ברמץ ויהיה בו ניצוצות של אש, ונמצא חותה בגחלים; לפיכך אסרו להטמין דבר חם בשבת, ואפילו בדבר שאינו מוסיף.

ד  ספק חשיכה ספק לא חשיכה, מותר לטמון את דבר חם; ומותר לטמון דבר הצונן בשבת, בדבר שאינו מוסיף, כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שתפוג צינתו.  חמין שטמנן מערב שבת, ונתגלו בשבת--מותר לכסותן, שהרי אינו מוסיף; ומותר להחליף הכיסוי בשבת.  כיצד--נוטל כסות ומניח כנפי יונה, או נוטל כנפי יונה ומניח הכסות.

ה  פינה התבשיל או המים החמין, מכלי לכלי אחר--מותר להטמין הכלי האחר בשבת בדבר שאינו מוסיף, כמו הדבר הצונן:  שלא אסרו להטמין בשבת, אלא דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו; אבל אם פינהו, מותר.

ו  מניחין מיחם על גבי מיחם בשבת, וקדירה על גבי קדירה, וקדירה על גבי מיחם, ומיחם על גבי קדירה; וטח פיהם בבצק:  לא בשביל שייחמו, אלא בשביל שיעמדו על חומם--שלא אסרו אלא להטמין בשבת; אבל להניח כלי חם על גבי כלי חם, כדי שיהיו עומדין בחמימותן--מותר.  אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן, על גבי כלי חם, בשבת--שהרי מוליד בו חום בשבת; ואם הניחו, מבערב--מותר, ואינו כטומן בדבר המוסיף.