משנה תורה לרמב"ם ספר אהבה הלכות תפילה וברכת כוהנים

הלכות ברכת כוהנים פרק יד

א  בשחרית במוסף ובנעילה, הכוהנים נושאין את כפיהם; אבל במנחה, אין נשיאת כפיים, מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם ושמא שתו הכוהנים יין, ושיכור אסור בנשיאת כפיים.  ואפילו ביום התענית, אין נושאין כפיהן במנחה:  גזירה--מנחה של תענית, מפני מנחה של כל יום.

ב  במה דברים אמורים, בתענית שמתפללין בו מנחה ונעילה כגון צום כיפור, ותענית ציבור; אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב, ושבעה עשר בתמוז, הואיל ותפילת מנחה שלהן סמוך לשקיעת החמה--הרי זו נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום, ולפיכך יש בה נשיאת כפיים.  וכוהן שעבר ועלה לדוכן במנחה של יום הכיפורים--הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות, הרי זה נושא את כפיו; ואין מורידין אותו, מפני החשד, שלא יאמרו פסול היה, ולפיכך הורידוהו.

ג  כיצד היא נשיאת כפיים בגבולין:  בעת שיגיע שליח ציבור לעבודה, כשיאמר רצה, כל הכוהנים העומדין בבית הכנסת, נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן; ועומדין שם, פניהם למול ההיכל ואחוריהן כלפי העם, ואצבעותיהן כפופות לתוך כפיהם, עד שישלים שליח ציבור ההודיה; מחזירין פניהן כלפי העם, ופושטין אצבעותיהן, ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהן, ומתחילין "יברכך" (במדבר ו,כד); ושליח ציבור מקרא אותם, מילה מילה, והם עונין, שנאמר "אמור, להם" (במדבר ו,כג), עד שמשלימין פסוק ראשון, וכל העם עונין אמן.  וחוזר שליח ציבור ומקרא אותן פסוק שני מילה מילה, והם עונין, עד שמשלימין פסוק שני, וכל העם עונין אמן.  וכן בפסוק שלישי.

ד  כשישלימו הכוהנים שלושת הפסוקים, מתחיל שליח ציבור בברכה אחרונה של תפילה שהיא שים שלום, והכוהנים מחזירין פניהן כלפי הקודש, ואחר כך קופצין אצבעותיהן; ועומדין שם בדוכן עד שיגמור הברכה, וחוזרין למקומן.

ה  אין המקרא רשאי להקרות לכוהנים, עד שיכלה אמן מפי הציבור; ואין הכוהנים רשאין להתחיל בברכה, עד שיכלה הדיבור מפי המקרא; ואין הציבור עונין אמן, עד שתכלה הברכה מפי הכוהנים; ואין המקרא מתחיל בברכה אחרת, עד שיכלה אמן מפי הציבור.  ואין שליח ציבור רשאי לענות אמן אחר הכוהנים כשאר העם, שמא תיטרף דעתו ולא יידע איזו ברכה מקרא אותן, אם פסוק שני, או פסוק שלישי.

ו  אין הכוהנים רשאין להחזיר פניהן מן הציבור, עד שיתחיל שליח ציבור שים שלום; ואינן רשאין לעקור רגליהן ממקומן, עד שיגמור שליח ציבור שים שלום; ואינן רשאין לכוף קשרי אצבעותיהן, עד שיחזירו פניהן מן הציבור.  ומתקנות רבן יוחנן בן זכאי, שלא יעלו הכוהנים לדוכן בסנדליהן, אלא עומדין יחפין.

ז  כשיהיו הכוהנים מברכין את העם, לא יביטו בעם, ולא יסיחו דעתן; אלא יהיו עיניהן כנגד הארץ, כעומד בתפילה.  ואין אדם רשאי להסתכל בפני הכוהנים, בשעה שהן מברכין, כדי שלא יסיח דעתו; אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה, ומכוונין פניהן כנגד פני הכוהנים, ואינם מביטין בפניהן.

ח  אם היה הכוהן המברך אחד, מתחיל לברך מעצמו, ושליח ציבור מקרא אותו מילה מילה, כמו שאמרנו.  היו שניים או יתר, אינן מתחילין לברך, עד שיקרא להן שליח ציבור ואומר להן כוהנים, והן עונין ואומרין "יברכך" (במדבר ו,כד); והוא מקרא אותן מילה מילה, על הסדר שאמרנו.

ט  כיצד ברכת כוהנים במקדש:  הכוהנים עולין לדוכן, אחר שישלימו עבודת תמיד של שחר, ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהן פשוטות, חוץ מכוהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ; ואחד מקרא אותן, מילה מילה, כדרך שעושין בגבולין, עד שישלימו שלושת הפסוקים.  ואין העם עונין אמן אחר כל פסוק, אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת.  וכשישלימו, כל העם עונין, ברוך ה' אלוהי ישראל, מן העולם ועד העולם.

י  ואומר את השם, ככתבו, והוא הדבר הנהגה מיוד הא ואו הא, וזה הוא השם המפורש האמור בכל מקום.  ובמדינה, אומרים אותו בכינויו, והוא אלף דלת נון יוד, שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד.  ומשמת שמעון הצדיק, פסקו הכוהנים מלברך בשם המפורש, אפילו במקדש--כדי שלא ילמוד אותו, מי שאינו הגון; ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים, אלא אחת לשבע שנים.  כל זה, גדולה לשמו הנכבד והנורא.

יא  אין ברכת כוהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקודש, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו,כג):  כך למדו שומעי שמועה ממשה רבנו--"כה תברכו", בעמידה; "כה תברכו", בנשיאת כפיים; "כה תברכו", בלשון הקודש; "כה תברכו", פנים כנגד פנים; "כה תברכו", בקול רם; "כה תברכו", בשם המפורש, והוא שיהיה במקדש, כמו שאמרנו.

יב  אין הכוהנים רשאין בכל מקום, להוסיף ברכה על שלושת הפסוקים, כגון "ה' אלוהי אבותיכם, יוסף עליכם ככם--אלף פעמים" (דברים א,יא), וכיוצא בו--לא בקול רם, ולא בלחש:  שנאמר "לא תוסיפו, על הדבר" (דברים ד,ב).  בשעה שכל כוהן עולה לדוכן, כשהוא עוקר רגליו לעלות, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו, שתהיה הברכה הזאת שציוויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה, ואל יהי בה מכשול ועוון, מעתה ועד עולם.  וקודם שיחזיר פניו לברך את העם, מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו בקדושתו של אהרון, וציוונו לברך את עמו ישראל, באהבה; ואחר כך מחזיר פניו לציבור, ומתחיל לברכן.  וכשמחזיר פניו מן הציבור אחר שהשלים, אומר עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עימנו מה שהבטחתנו, "השקיפה ממעון קודשך מן השמיים, וברך את עמך את ישראל" (דברים כו,טו).

יג  כשמחזירין הכוהנים פניהן לציבור לברכם, וכשמחזירין פניהן מן הציבור אחר שמברכין, לא יחזירו אלא דרך ימין, בכל מקום; וכן כל פונות שיהיה אדם פונה, לא יהיו אלא דרך ימין.

יד  במקדש--מברכין ברכת כוהנים פעם אחת ביום, אחר תמיד של שחר:  באין ועומדין על מעלות האולם, ומברכין כדרך שאמרנו.  אבל במדינה--מברכין אותה אחר כל תפילה חוץ ממנחה, כמו שאמרנו.  בכל מקום, משתדלין שיהיה המקרא אותן ישראל--שנאמר "אמור, להם" (במדבר ו,כג), מכלל שאין המקרא מהן.