משנה תורה לרמב"ם ספר אהבה הלכות תפילה וברכת כוהנים

הלכות תפילה פרק ט

א  סדר תפילות הציבור, כך הוא:  בשחר--כל העם יושבין, ושליח ציבור יורד לפני התיבה ועומד באמצע העם; ומתחיל ואומר קדיש, וכל העם עונים אמן יהא שמיה רבה מברך בכל כוחן, ועונין אמן בסוף קדיש; ואחר כך אומר ברכו את ה' המבורך, והן עונים אחריו ברוך ה' המבורך, לעולם ועד.  ומתחיל ופורס על שמע בקול רם, והן עונין אמן אחר כל ברכה וברכה, והיודע לברך ולקרות קורא עימו, עד שמברך גאל ישראל.

ב  והכול עומדין מיד, ומתפללין בלחש, ומי שאינו יודע להתפלל, עומד ושותק עד שיתפלל שליח ציבור בלחש עם שאר העם; וכל שיגמור תפילתו מן הציבור, יפסוע שלוש פסיעות לאחוריו, ויעמוד במקום שהגיע אליו בעת שיפסוע.

ג  ואחר שיפסוע שליח ציבור שלוש פסיעות לאחוריו, מתחיל ומתפלל בקול רם מתחילת הברכות, להוציא את מי שלא התפלל; והכול עומדין ושומעין, ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה, בין אלו שלא יצאו ידי חובתן, בין אלו שכבר יצאו ידי חובתן.

ד  ואומר קדושה, בברכה שלישית; וכיון שהגיע שליח ציבור לקדושה, יש רשות לכל אחד ואחד לחזור למקום שעמד בו בתפילה.  וכשיגיע שליח ציבור למודים וכורע, כל העם שוחין מעט ולא ישחו יתר מדיי; ואומרים מודים אנחנו לך ה' אלוהינו ואלוהי כל בשר, יוצרנו יוצר בראשית, ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש על שהחייתנו וקיימתנו, כן תחיינו ותחוננו, ותאסוף גלייותינו לחצרות קודשך, לשמור חוקיך ולעובדך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך.  וכל האומר מודים מודים, משתקין אותו.

ה  ואחר שישלים כל התפילה, יישב וייפול על פניו, ויטה מעט הוא וכל הציבור, ויתחנן והוא נופל; ויישב ויגביה ראשו הוא ושאר העם, ומתחנן מעט בקול רם מיושב.

ו  ואחר כך יעמוד שליח ציבור לבדו, ואומר קדיש פעם שנייה, והן עונין כדרך שעונין תחילה; ואומר "והוא רחום" (תהילים עח,לח), "תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א), הוא עומד, והן יושבין והן קורין עימו; ואחר כך אומר "ובא לציון . . . ואני, זאת בריתי" (ישעיהו נט,כ-כא), ואתה קדוש, "וקרא זה אל זה" (ישעיהו ו,ג), וגומר הקדושה, והן עונין "קדוש קדוש קדוש" (שם) שלושה פעמים, וחוזר וקורא הקדושה תרגום, ואומר "ותישאני רוח" (יחזקאל ג,יב), וקוראהו תרגום, ואומר "ה' ימלוך, לעולם ועד" (שמות טו,יח), וקוראהו תרגום, כדי להבין לעם.  [ו] ואלו הפסוקים שלפני הקדושה, ושל אחריה, עם תרגומן--הן הנקראין סדר היום.  ואחר כך מתחנן בדברי תחנונים ובפסוקי רחמים, ואומר קדיש, וכל העם עונין כדרכן; ונפטרין.

ז  כל האומר בתחנונים, מי שריחם על קן ציפור שלא ייקח האם על הבנים, או שלא ישחוט אותו ואת בנו ביום אחד, ירחם עלינו, וכיוצא בעניין זה--משתקין אותו, מפני שמצוות אלו גזירת הכתוב הן, ואינן רחמים:  שאילו היו מפני הרחמים, לא התיר לנו שחיטה כל עיקר.

ח  וכן לא ירבה בכינויין של שם ויאמר "האל הגדול הגיבור והנורא" (דברים י,יז; נחמיה ט,לב) החזק והאמיץ והעיזוז, שאין כוח באדם להגיע סוף שבחיו--אלא אומר, מה שאמר משה רבנו.

ט  [ח] במנחה--אומר שליח ציבור "והוא רחום" (תהילים עח,לח), "אשרי, יושבי ביתך" (תהילים פד,ה), "אשרי העם, שככה לו" (תהילים קמד,טו), "תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א); קורא הוא והעם מיושב.  ועומד שליח ציבור ואומר קדיש, והם עונין אחריו אמן כדרכן, ומתפללין כולן בלחש; ואחר כך חוזר שליח ציבור, ומתפלל בקול רם כדרך שעשה בשחרית, עד שישלים כל התפילה.  ויושב הוא והן, ונופלין על פניהן ומתחנן; ומגביה ראשו הוא והן, ומתחנן מעט מיושב כדרך שעשה בשחרית.  ועומד ואומר קדיש, וכל העם עונין כדרכן; ונפטרין למעשיהן.

י  [ט] בערב--כל העם יושבין, והוא עומד ואומר "והוא רחום" (תהילים עח,לח), ברכו את ה' המבורך, והן עונין ברוך ה' המבורך, לעולם ועד.  ומתחיל לפרוס על שמע, ואומר קדיש, ואחר כך הכול עומדין ומתפללין בלחש.  וכשמשלימין, אומר קדיש; והן נפטרין.  ואינו חוזר להתפלל בקול רם ערבית, לפי שאין תפילת ערבית חובה; לפיכך לא יברך ברכות לבטלה, שאין כאן אדם שנתחייב בהן כדי להוציאו.

יא  [י] בלילי שבתות--חוזר שליח ציבור אחר שמתפלל בלחש עם הציבור, ומתפלל בקול רם; אבל אינו מתפלל שבע, אלא ברכה אחת מעין השבע.  וכך, הוא אומרה:  ברוך אתה ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, האל הגדול הגיבור והנורא, אל עליון קונה ברחמיו שמיים וארץ, גומל חסדים טובים וקונה הכול, מגן אבות בדברו, מחייה מתים במאמרו, המלך הקדוש שאין כמוהו, המניח לעמו בשבת קודשו, כי בם רצה להניח להם; לפניו נעבוד ביראה ופחד, ונודה לשמו בכל יום תמיד, מעון הברכות, אדון השלום, מברך השביעי ומקדש השבת ומניח בקדושה לעם מדשני עונג, זכר למעשה בראשית; אלוהינו ואלוהי אבותינו, רצה נא במנוחתנו . . . ברוך אתה ה', מקדש השבת.  ואומר קדיש; וכל העם נפטרין.

יב  [יא] ולמה תיקנו חכמים זה--מפני שרוב העם באין להתפלל ערבית בלילי שבת, ויהיה שם מי שנתאחר לבוא ולא השלים תפילתו; ויישאר לבדו בבית הכנסת, ויבוא לידי סכנה.  לפיכך חוזר שליח ציבור ומתפלל, כדי שיתעכבו כל העם עד שישלים תפילתו המתאחר, וייצא עימהן.

יג  [יב] לפיכך יום טוב שחל להיות בשבת, או יום הכיפורים, או ראש חודש--אין שליח ציבור היורד ערבית לפני התיבה מזכיר עניין היום בברכה זו, אלא חותם בה מקדש השבת בלבד, לפי שלא נתחייב היום בברכה זו.

יד  [יג] בשבתות וימים טובים--כשגומר שליח ציבור תפילת שחרית בקול רם, אומר קדיש ואחר כך "תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א), ואומר קדיש, ומתפללין מוסף בלחש, וחוזר ומתפלל מוסף בקול רם כדרך שעושה בשחרית; ואומר קדיש אחר תפילת מוסף, והעם נפטרין.  ואין אומרין קדושה ולא תחנונים אחר תפילת שחרית כשאר הימים, אלא אומר אותה קודם תפילת המנחה.

טו  כיצד--קורא "תהילה, לדויד" (תהילים קמה,א), ואומר סדר היום ודברי תחנונים, ואומר קדיש; ומתפללין מנחה, וחוזר ומשמיע תפילת מנחה בקול רם, ואומר קדיש.

טז  [יד] בראשי חודשים ובחולו של מועד--אומר סדר היום, אחר תפילת מוסף.  במוצאי שבת, אומר סדר היום גם אחר תפילת הערב, ואומר קדיש; ואחר כך, מבדיל.