משנה תורה לרמב"ם ספר אהבה הלכות קרית שמע

הלכות קרית שמע פרק א

א  פעמיים בכל יום, קוראין קרית שמע--בערב ובבוקר:  שנאמר "ובשוכבך ובקומך" (דברים ו,ז; דברים יא,יט)--בשעה שדרך בני אדם שוכבין, וזה הוא לילה; ובשעה שדרך בני אדם עומדין, וזה הוא יום.

ב  ומה הוא קורא:  שלוש פרשייות אלו--והן "שמע" (דברים ו,ד-ט), ו"והיה אם שמוע" (דברים יא,יג-כא), ו"ויאמר" (במדבר טו,לז-מא).  ומקדימין לקרות פרשת "שמע", מפני שיש בה ציווי על ייחוד השם, ואהבתו ותלמודו:  שהוא העיקר הגדול, שהכול תלוי בו.  ואחריה "והיה אם שמוע", שיש בה ציווי על שאר המצוות כולן.  ואחר כך פרשת "ציצית", שגם היא יש בה ציווי על זכירת כל המצוות.

ג  אף על פי שאין מצות ציצית נוהגת בלילה, קוראין אותה בלילה, מפני שיש בה זכרון יציאת מצריים; ומצוה להזכיר יציאת מצריים בלילה וביום, שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצריים, כול ימי חייך" (דברים טז,ג).  וקריאת שלוש פרשייות אלו על סדר זה, הוא הנקרא קרית שמע.

ד  הקורא קרית שמע--כשהוא גומר פסוק ראשון, אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד; וחוזר וקורא כדרכו "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה), עד סופה.  ולמה קורין כן--מסורת היא בידינו שבשעה שקיבץ יעקוב אבינו את בניו במצריים בשעת מיתתו, ציוום וזירזם על ייחוד השם, ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו.  ושאל אותם ואמר להם, בניי, שמא יש בכם פסולת, מי שאינו עומד עימי בייחוד אדון כל העולם, כעניין שאמר לנו משה רבנו "פן יש בכם איש או אישה . . ." (דברים כט,יז).  ענו כולם, ואמרו לו "שמע, ישראל:  ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו,ד)--כלומר שמע ממנו, אבינו ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד.  פתח הזקן ואמר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד; לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח זה ששיבח בו ישראל הזקן, אחר פסוק זה.

ה  כשהקורא קורא קרית שמע, מברך לפניה ולאחריה--ביום, מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה; ובלילה, מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה.

ו  ברכה ראשונה שלפניה ביום, יוצר אור; שנייה לה, אהבת עולם אהבתנו; ושל אחריה, אמת ויציב.  וברכה ראשונה שלפניה בלילה, מעריב ערבים; שנייה לה, אהבת עולם עמך ישראל אהבת; וברכה ראשונה של אחריה, אמת אמונה; שנייה לה, השכיבנו.

ז  ברכה ראשונה שלפניה, בין ביום בין בלילה--פותח בה בברוך, וחותם בה בברוך; ושאר ברכותיה--חותם בכל אחת מהן בברוך, ואין להם פתיחה.

ח  ברכות אלו, עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל--עזרא ובית דינו תיקנום; ואין אדם רשאי לפחות מהן, ולא להוסיף עליהן:  מקום שהתקינו לחתום בברוך, אינו רשאי שלא לחתום, ומקום שהתקינו שלא לחתום, אינו רשאי לחתום; מקום שהתקינו שלא לפתוח בברוך, אינו רשאי לפתוח, ומקום שהתקינו לפתוח בברוך, אינו רשאי שלא לפתוח.  כללו של דבר:  כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות--הרי זה טועה, וחוזר ומברך כמטבע.  וכל שאינו אומר אמת ויציב בשחרית, ואמת אמונה בערבית--לא יצא ידי חובתו.

ט  [ח] הקדים ברכה שנייה לברכה ראשונה, בין ביום בין בלילה, בין לפניה בין לאחריה--יצא:  לפי שאין סדר לברכות.  בשחרית--פתח יוצר אור, וסיים מעריב ערבים--לא יצא; פתח במעריב ערבים, וסיים ביוצר אור--יצא.  וכן בערבית--אם פתח במעריב ערבים, וסיים ביוצר אור--לא יצא; פתח ביוצר אור, וסיים במעריב ערבים--יצא:  שכל הברכות, הולכות אחר חתימתן.

י  [ט] איזה הוא זמן קרית שמע בלילה--מצותה משעת יציאת הכוכבים, עד חצי הלילה; ואם עבר ואיחר, וקרא עד שלא עלה עמוד השחר--יצא ידי חובתו:  שלא אמרו עד חצות, אלא כדי להרחיק את האדם מן הפשיעה.

יא  [י] הקורא קרית שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר, קודם הנץ החמה--לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס, כגון שיכור או חולה וכיוצא בהן.  ואנוס שקרא בעת זה, אינו מברך השכיבנו.

יב  [יא] ואיזה הוא זמנה ביום--מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה, כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה; ושיעור זה, כמו עישור שעה קודם שתעלה השמש.  ואם איחר, וקרא אחר שעלתה השמש--יצא ידי חובתו, שעונתה עד סוף שלוש שעות ביום למי שעבר ואיחר.

יג  [יב] מי שהקדים וקרא קרית שמע של שחרית, אחר שעלה עמוד השחר--אף על פי שהשלים קודם שתנץ החמה, יצא ידי חובתו.  ובשעת הדוחק, כגון שהיה משכים לצאת לדרך--קורא לכתחילה, משיעלה עמוד השחר.

יד  [יג] הקורא אחר שלוש שעות ביום, אפילו היה אנוס--לא יצא ידי חובת קרית שמע בעונתה, אלא הרי הוא כקורא בתורה; ומברך הוא לפניה ולאחריה כל היום, אפילו איחר וקרא אחר שלוש שעות.