משנה תורה לרמב"ם ספר המדע הלכות תשובה

הלכות תשובה פרק ד

א  עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה.  ארבעה מהן עוון גדול; והעושה אחד מארבעתן--אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה, לפי גודל חטאו.  ואלו הן:  (א) המחטיא את הרבים; ובכלל עוון זה, המעכב את הרבים מלעשות מצוה.  (ב) והמטה חברו מדרך טובה לדרך רעה, כגון מסית ומדיח.  (ג) והרואה בנו בתרבות רעה, ואינו ממחה בידו--הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש, ונמצא כמחטיא אותו; ובכלל עוון זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בין רבים בין יחידים ולא מיחה, אלא יניח אותן בכשלונן.  (ד) והאומר אחטא ואשוב; ובכלל זה האומר אחטא, ויום הכיפורים מכפר.

ב  ומהן חמישה דברים הן נועלין דרכי התשובה בפני עושיהן; ואלו הן:  (א) הפורש מן הציבור--לפי שבזמן שיעשו תשובה, לא יהיה עימהן ואינו זוכה עימהן בזכייות שעושין.  (ב) והחולק על דברי חכמים--לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהן, ואינו יודע דרכי התשובה.  (ג) והמלעיג על המצוות--שכיון שנתבזו בעיניו, אינו רודף אחריהן ולא עושן; ואם לא יעשה, במה יזכה.  (ד) והמבזה רבותיו--שדבר זה גורם להן לדוחפו ולטורדו כישוע וכגיחזי, ובזמן שנטרד לא ימצא מלמד ומורה לו דרך האמת.  (ה) והשונא את התוכחות--שהרי לא הניח לו דרך תשובה, שהתוכחה גורמת לתשובה, שבזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו, חוזר בתשובה כמו שכתוב בתורה:  "זכור, אל תשכח" (דברים ט,ז), "ממרים הייתם" (שם; דברים ט,כד; דברים לא,כז), "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" (דברים כט,ג), "עם נבל, ולא חכם" (דברים לב,ו).  וכן ישעיהו הוכיח את ישראל ואמר "הוי גוי חוטא" (ישעיהו א,ד), "ידע שור קונהו" (ישעיהו א,ג), "מדעתי, כי קשה אתה" (ישעיהו מח,ד); וכן ציווהו האל להוכיח לחטאים, שנאמר "קרא בגרון אל תחשוך" (ישעיהו נח,א).  וכן כל הנביאים הוכיחו לישראל, עד שחזרו בתשובה.  לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמיים מנעוריו ואהוב להם, שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה.  וזה ששונא את התוכחות, אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו; לפיכך יעמוד בחטאותיו, שהן בעיניו טובים.

ג  ומהן חמישה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב תשובה גמורה, לפי שהן עוונות שבין אדם לחברו, ואינו יודע חברו שחטא לו, כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו; ואלו הן:  (א) המקלל את הרבים--לא קילל אדם ידוע, כדי שישאל ממנו כפרה.  (ב) והחולק עם גנב--לפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא, אלא הגנב גונב רבים ומביא לו והוא לוקח; ועוד שהוא מחזק יד הגנב, ומחטיא אותו.  (ג) והמוצא אבידה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה--לאחר זמן, כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר.  (ד) והאוכל שוד עניים ויתומים ואלמנות--אלו בני אדם אמיללין הן ואינן ידועים ומפורסמים, וגולים מעיר לעיר, ואין להם מכיר, כדי שיידע שוד זה של מי הוא ויחזירנו לו.  (ה) והמקבל שוחד להטות דין--אינו יודע עד היכן הגיעה הטיה זו וכמה הוא כוחה כדי שיחזיר, שהדבר יש לו רגליים; ועוד שהוא מחזק יד זה, ומחטיא אותו.

ד  ומהן חמישה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא; ואלו הן:  (א) האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה--שזה אבק גזל, והוא מדמה שלא חטא ויאמר כלום אכלתי אלא ברשותן.  (ב) והמשתמש בעבוטו של עני--שהעבוט של עני אינו אלא כגון קורדום ומחרשה, ויאמר בליבו אינן חסרים, והרי לא גזלתי אותו.  (ג) והמסתכל בעריות--מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי; והוא אינו יודע שראיית העיניים עוון גדול, שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם" (במדבר טו,לט).  (ד) והמתכבד בקלון חברו--אומר בליבו שאינו חטא, לפי שאין חברו עומד ולא הגיעה לו בושת, ולא ביישו אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חברו או חכמתו, כדי שייראה מכללן שהוא מכובד וחברו בזוי.  (ה) והחושד כשרים--אומר בליבו שאינו חטא, לפי שהוא אומר מה עשיתי לו, וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה, והוא אינו יודע שזה עוון שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירות.

ה  ומהן חמישה דברים העושה אותן יימשך אחריהן תמיד, והן קשים לפרוש מהן; לפיכך צריך אדם להיזהר מהן שמא יידבק בהן, והן כולן דעות רעות עד מאוד; ואלו הן:  (א) רכילות.  (ב) ולשון הרע.  (ג) ובעל חמה.  (ד) ובעל מחשבה רעה.  (ה) והמתחבר לרשע--מפני שהוא למד ממעשיו, והן נרשמים בליבו; הוא שאמר שלמה "ורועה כסילים, ירוע" (משלי יג,כ).  וכבר חיברנו בהלכות דעות דברים שצריך כל אדם לנהוג בהן תמיד, קל וחומר לבעל תשובה.

ו  כל אלו הדברים וכיוצא בהן--אף על פי שמעכבין את התשובה, אינן מונעין את התשובה; אלא אם עשה אדם תשובה מהן--הרי זה בעל תשובה, ויש לו חלק לעולם הבא.