| |
תלמוד בבלי  סדר קודשים זבחים
מסכת זבחים פרק ד
דף מה, ב גמרא במזיד לא הורצה בד"א ביחיד אבל בציבור בין בשוגג בין במזיד הורצה <ובעובדי כוכבי'> {ובגוים} בין בשוגג ובין במזיד לא הורצה אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כרבי יוסי דאי רבי יוסי האמר בכולן אני רואה להחמיר אמר להו רב פפא אפי' תימא רבי יוסי שאני התם דאמר קרא להם להם ולא <לעובדי כוכבים> {לגוים} אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא אלא מעתה (ויקרא כב) אשר הם מקדישים ה"נ הם ולא <עובדי כוכבים> {גוים} אלא אמר רב אשי אמר קרא (שמות כח) לרצון להם <ועובדי כוכבים> {וגוים} לאו בני הרצאה נינהו:
דף מה, ב משנה דברים שאין חייבים עליהם משום פיגול חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא חוץ מן הדם ר' שמעון מחייב בדבר שדרכן לאכול אבל העצים והלבונה והקטורת אין חייבין עליו משום טומאה:
דף מה, ב גמרא ת"ר יכול לא יהו חייבין משום טומאה אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח ודין הוא ומה פיגול שהוא בקביעה ובידיעה אחת ולא הותר מכללו אין חייבין עליו אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח טומאה שהיא בעולה ויורד ובשתי ידיעות והותרה מכללה אינו דין שאינו חייב אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח ת"ל (ויקרא כב) אשר הם מקדישים לי יכול מיד ת"ל (ויקרא כב) יקרב אמר ר"א וכי יש נוגע שהוא חייב אלא מה ת"ל יקרב בהוכשר [בשר] ליקרב הכתוב מדבר הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתירין אין לו מתירין משיקדש בכלי אשכחן טומאה נותר מנלן אתי חילול חילול מטומאה ולילף עון עון מפיגול מסתברא מטומאה הוי ליה למילף שכן גז"ל סימן אדרבה מפיגול הוה ליה למילף שכן נותר ציץ טהור בזמן קרב והני נפישן אלא מדתני לוי דתני לוי מנין שאף בפסול זמן הכתוב מדבר ת"ל (ויקרא כב) ולא יחללו את <קדשי בני ישראל> [שם קדשי אשר הם מקדישים לי]
|
