| |
משנה  סדר טהרה כלים
ס ד ר ט ה ר ו ת
מסכת כלים פרק א
א,א אבות הטומאות: השרץ, ושכבת זרע, וטמא מת, ומצורע בימי ספרו, ומי חטאת שאין בהן כדי הזיה--הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע, וכלי חרס באוויר, ואינן מטמאין במשא.
א,ב למעלה מהן: נבילה, ומי חטאת שיש בהן כדי הזיה--שהן מטמאין את האדם במשא לטמא בגדים, וחשוכי בגדים במגע.
א,ג למעלה מהן: בועל נידה, שהוא מטמא משכב תחתון כעליון. למעלה מהן: זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו, ודם הנידה--שהן מטמאין במגע ובמשא. למעלה מהן: מרכב, שהוא מטמא תחת אבן מסמא. למעלה מן המרכב: משכב, ששווה מגעו למשאו. למעלה מן המשכב: הזב--שהזב עושה משכב, ואין משכב עושה משכב.
א,ד למעלה מן הזב: זבה, שהיא מטמא את בועלה. למעלה מן הזבה: מצורע, שהוא מטמא בביאה. למעלה מן המצורע: עצם כשעורה, שהוא מטמא טומאת שבעה. וחמור מכולן: המת--שהוא מטמא באוהל, מה שאין כולן מטמאין.
א,ה עשר טומאות פורשות מן האדם: מחוסר כיפורים--אסור בקודש, ומותר בתרומה ובמעשר. חזר להיות טבול יום--אסור בקודש ובתרומה, ומותר במעשר. חזר להיות בעל קרי, אסור בשלושתן. חזר להיות בועל נידה, מטמא משכב תחתון כעליון. חזר להיות זב שראה שתי ראייות--מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן. ראה שלוש, חייב בקרבן. חזר להיות מצורע מוסגר--מטמא בביאה, ופטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הציפורים; ואם היה מוחלט, חייב בכולן. פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי--מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באוהל; ואם יש עליו בשר כראוי--מטמא במגע, ובמשא, ובאוהל. שיעור הבשר, כדי לעלות ארוכה; רבי יהודה אומר, אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב, יש בו לעלות ארוכה.
א,ו עשר קדושות הן: ארץ ישראל, מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה--שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות.
א,ז עיירות מוקפות חומה, מקודשות ממנה--שמשלחין מתוכן את המצורעים, ומסבבין לתוכן מת עד שירצו; יצא, אין מחזירין אותו.
א,ח לפנים מן החומה, מקודש מהן--שאוכלין שם קודשים קלים, ומעשר שני. הר הבית, מקודש ממנו--שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם. החיל, מקודש ממנו--שאין גויים וטמא מת נכנסין לשם. עזרת הנשים, מקודשת ממנו--שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבין עליה חטאת. עזרת ישראל, מקודשת ממנה--שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת. עזרת הכוהנים, מקודשת ממנה--שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צורכיהם, לסמיכה ולשחיטה ולתנופה.
א,ט בין האולם ולמזבח, מקודש ממנה--שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם. ההיכל, מקודש ממנו--שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידיים ורגליים. בית קודש הקודשים, מקודש מהן--שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים, בשעת העבודה. אמר רבי יוסי, בחמישה דברים בין האולם ולמזבח שווה להיכל--שאין בעלי מומין, ופרועי ראש, ושתויי יין, ושלא רחוץ ידיים ורגליים נכנסין לשם, ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת ההקטרה.
מסכת כלים פרק ב
ב,א כלי עץ, כלי עור, כלי עצם, וכלי זכוכית--פשוטיהן טהורין, ומקבליהן טמאין. נשברו, טהרו; חזר ועשה מהן כלים, מקבלין טומאה מכאן ולהבא. כלי חרס וכלי נתר, טומאתן שווה--מיטמאין ומטמאין באוויר, ומטמאין מאחוריהן, ואינן מיטמאין מגביהן, ושבירתן היא טהרתן.
ב,ב הדקין שבכלי חרס, קרקרותיהן, ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין--שיעורן, מכדי סיכת קטן ועד לוג; מלוג ועד סאה, ברביעית; מסאה ועד סאתיים, בחצי לוג; מסאתיים ועד שלוש ועד חמש סאין, בלוג, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר, אני איני נותן בהן מידה, אלא הדקין שבכלי חרס, קרקרותיהן, ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין--שיעורן מכדי סיכת קטן עד קדירות הדקות; מקדירות הדקות ועד חבייות לודייות, ברביעית; מלודייות ועד לחמייות, בחצי לוג; מלחמייות עד חצבים גדולים, בלוג. רבן יוחנן בן זכאי אומר, חצבים גדולים, שיעורן בשני לוגין; הפכין הגלילים והחביונות--שיעור קרקרותיהן כל שהן, ואין להן דפנות.
ב,ג הטהורין שבכלי חרס: טבלה שאין לה לזביז, ומחתה פרוצה, ואבוב של קלאין, והסילונות אף על פי כפופין ואף על פי מקבלין, וכבכב שעשאו לסל הפת, וטפי שהתקינו לענבים, וחבית של שייטין, וחבית דפונה בשולי המחץ, והמיטה, והכיסא, והספסל, והשולחן, והספינה, והמנורה של חרס--הרי אלו טהורין. זה הכלל--כל שאין לו תוך בכלי חרס, אין לו אחוריים.
ב,ד פנס שיש בו בית קיבול שמן, טמא; ושאין בו, טהור. מגופת היוצרין שהוא פותח בה, טהורה; ושהוא גומר בה, טמאה. משפך של בעלי בתים, טהור. ושל רוכלין--טמא, מפני שהוא של מידה, דברי רבי יהודה בן בתירה; רבי עקיבה אומר, מפני שהוא מטהו על צידו, ומריח בו ללוקח.
ב,ה כסוי כדי יין וכדי שמן, וכסוי חבייות ניירות--טהורות; ואם התקינן לתשמיש, טמאין. כסוי הלפס--בזמן שהוא נקוב ויש לו חידוד, טהור. אם אינו נקוב ואין לו חידוד--טמא, מפני שהיא מסננת לתוכו את הירק; רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי.
ב,ו גצטרה שנמצאת בכבשן--עד שלא נגמרה מלאכתה, טהורה; ומשנגמרה מלאכתה, טמאה. טיטרוס, רבי אלעזר ברבי צדוק מטהר; רבי יוסי מטמא, מפני שהוא כמוציא פרוטות.
ב,ז הטמאין שבכלי חרס: טבלה שיש לה לזביז, ומחתה שלמה, וטבלה שהיא מלאה קערות. נטמאה אחת מהן בשרץ, לא נטמאו כולן; אם יש לה לזביז עודף--נטמאה אחת מהן, נטמאו כולן.
ב,ח וכן בית תבלין של חרס, וקלמרין המתאמת, ובית תבלין של עץ--נטמא אחד מהן במשקה, לא נטמא חברו. רבי יוחנן בן נורי אומר, חולקין את עובייו--המשמש לטמא, טמא; המשמש לטהור, טהור. אם יש לו לזביז עודף--נטמא אחד מהן, נטמא חברו.
ב,ט [ח] הלפיד, טמא; ובית שקעו של נר, מיטמא באוויר. המסרק של צרצור--רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.
מסכת כלים פרק ג
ג,א שיעור כלי חרס ליטהר: העשוי לאוכלין, שיעורו בזיתים; העשוי למשקין, שיעורו במשקין. העשוי לכך ולכך, מטילין אותו לחומרו בזיתים.
ג,ב חבית--שיעורה בגרוגרות, דברי רבי שמעון; רבי יהודה אומר, באגוזים; רבי מאיר אומר, בזיתים. הלפס והקדירה, שיעורן בזיתים. הפך והטפי, שיעורן בשמן. והצרצור, שיעורו במים. רבי שמעון אומר, שלושתן בזירעונים. נר, שיעורו בשמן; רבי אליעזר אומר, בפרוטה קטנה. נר שניטל פיו, טהור; ושל אדמה שהוסק פיו בפתילה, טהור.
ג,ג חבית שניקבה, ועשאה בזפת, ונשברה--אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית--טמאה, מפני שלא בטל שם כלי מעליה; חרס שניקב, ועשאו בזפת--אף על פי שהוא מחזיק רביעית--טהור, מפני שבטל שם כלי מעליו.
ג,ד חבית שנתרעעה, וטפלה בגללים--אף על פי שהוא נוטל את הגללים, והחרסים נופלים--טמאה, מפני שלא בטל שם כלי מעליה. נשברה, ודבק ממנה חרסים, או שהביא חרסים ממקום אחר, וטפלן בגללים--אף על פי שהוא נוטל את הגללים, והחרסין עומדין--טהורה, מפני שבטל שם כלי מעליה; היה בה חרס מחזיק רביעית--כולה מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.
ג,ה הטופל כלי חרס הבריא, רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין. וחכמים אומרין, הטופל את הבריא, טהור; את הרעוע, טמא. וכן בחידוק הקירויה.
ג,ו יבלית שטופלין בה את הפיטסין--הנוגע בה, טמא. מגופת חבית אינה חיבור. הנוגע בטיפולו של תנור, טמא.
ג,ז מיחם שטפלו בחמר ובחרסית--הנוגע בחמר, טמא; ובחרסית, טהור. קומקמוס שניקב, ועשאו בזפת--רבי יוסי מטהר, שאינו יכול לקבל את החמין כצונין; וכן היה אומר בכלי זפת. כלי נחושת שזפתן, טהורין; ואם ליין, טמאין.
ג,ח חבית שניקבה, ועשאה בזפת יתר מצורכה--הנוגע בצורכה, טמא; ביתר מצורכה, טהור. זפת שנטפה על החבית--הנוגע בה, טהור. משפך של עץ ושל חרס שפקקן בזפת, רבי אלעזר בן עזריה מטמא; רבי עקיבה מטמא בשל עץ, ומטהר בשל חרס; רבי יוסי מטהר בשניהן.
מסכת כלים פרק ד
ד,א החרס שאינו יכול לעמוד מפני אוזנו, או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו--טהור. ניטלה האוזן, נשבר החידוד--טהור; ורבי יהודה מטמא. חבית שנפחתה, והיא מקבלת על דופנותיה, או שנחלקה, כמין שתי עריבות--רבי יהודה מטהר, וחכמים מטמאין.
ד,ב חבית שנתרעעה, ואינה יכולה להיטלטל בחצי קב גרוגרות--טהורה. גצטרה שנתרעעה, ואינה מקבלת משקין--אף על פי מקבלת אוכלין--טהורה, שאין שיירים לשיירים.
ד,ג איזו היא גצטרה, כל שניטלו אוזניה. היו בה חידודין יוצאין--כל המקבל עימה בזיתים--מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר; וכל שאינו מקבל עימה בזיתים--מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר. הייתה מוטה על צידה כמין קתדרה--כל המקבל עימה בזיתים--מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר; וכל שאינו מקבל עימה בזיתים--מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר. שולי הקורפיות ושולי הקוסים הצידוניים--אף על פי שאינן יכולין לישב שלא מסומכין--טמאין, שלכך נעשו מתחילתן.
ד,ד כלי חרס שיש לו שלוש שפיות--הפנימית עודפת, הכול טהור; החיצונה עודפת, הכול טמא. האמצעית עודפת--ממנה ולפנים, טמא; ממנה ולחוץ, טהור. היו שוות--רבי יהודה אומר, חולקין את האמצעית; וחכמים אומרין, הכול טהור. כלי חרס מאימתיי מקבלין טומאה--משייצרפו בכבשן, והיא גמר מלאכתן.
מסכת כלים פרק ה
ה,א תנור--תחילתו ארבעה, ושייריו ארבעה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין, במה דברים אמורים, בגדול; אבל בקטן--תחילתו כל שהוא, ושייריו רובו, משתיגמר מלאכתו. איזה הוא גמר מלאכתו, משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין; רבי יהודה אומר, משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין.
ה,ב כירה--תחילתה שלוש, ושייריה שלוש, משתיגמר מלאכתה. ואיזו היא גמר מלאכתה--משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים, טרופה ונתונה בלפס. הכופח--עשאו לאפייה, שיעורו כתנור; עשאו לבישול, שיעורו ככירה. האבן היוצא מן התנור טפח, ומן הכירה שלוש אצבעות--חיבור. והיוצא מן הכופח--עשאו לאפייה, שיעורו כתנור; עשאו לבישול, שיעורו ככירה. אמר רבי יהודה, לא אמרו טפח, אלא בין התנור לכותל. היו שני תנורין סמוכין זה לזה--נותן לזה טפח, ולזה טפח; והשאר טהור.
ה,ג עטרת כירה, טהורה. טירת התנור--בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים, מיטמא במגע ובאוויר; פחותה מכן, טהורה. ואם חיברה לו--אפילו על שלוש אבנים, טמאה. בית הפך ובית התבלין ובית והנר שבכירה--מיטמאין במגע, ואינן מיטמאין באוויר, דברי רבי מאיר; ורבי ישמעאל מטהר.
ה,ד תנור שהוסק מאחוריו, או שהוסק שלא לדעתו, או שהוסק בבית האומן--טמא. מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה; ובא מעשה ליבנה, וטימאן רבן גמליאל.
ה,ה מוסף התנור--של בעלי בתים, טהור. ושל נחתומין--טמא, מפני שהוא סומך עליו את השפוד; רבי יוחנן הסנדלר אומר, מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק. כיוצא בו, מוסף היורה--של שולקי זיתים, טמא; ושל צבעים, טהור.
ה,ו תנור שנתן בו עפר עד חצייו--מעפר ולמטן, מיטמא במגע; מעפר ולמעלן, מיטמא באוויר. נתנו על פי הבור או על פי החדות, ונתן שם אבן--רבי יהודה אומר, אם מסיק מלמטן, והוא ניסוק מלמעלן--טמא; וחכמים אומרין, הואיל והוסק מכל מקום, טמא.
ה,ז תנור שנטמא, כיצד מטהרין אותו: חולקו לשלושה, וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ. רבי מאיר אומר, אינו צריך לגור את הטפילה, ולא עד שיהא בארץ; אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים. רבי שמעון אומר, וצריך להסיעו. חלקו לשניים, אחד גדול ואחד קטן--הגדול טמא, והקטן טהור. חלקו לשלושה, אחד גדול כשניים--הגדול טמא, ושניים הקטנים טהורין.
ה,ח חתכו חוליות לרוחבו, פחות מארבעה טפחים--טהור. מירחו בטיט--מקבל טומאה, משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין. הרחיק ממנו את הטפילה, ונתן חול או צרור בינתיים--בזה אמרו, הנידה והטהורה אופות בו, והוא טהור.
ה,ט תנור שבא מחותך מבית האומן, עשה לו לימודין--נותנן עליו, והוא טהור--נטמא. סילק את הלימודין, טהור; החזירן לו, טהור. מירחו בטיט, מקבל טומאה; ואינו צריך להסיקנו, שכבר הוסק.
ה,י חתכו חוליות, ונתן חול בין חוליה לחוליה--רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין. זה תנורו של עכנאי. יורת הערביים שהוא חופר בארץ וטח בטיט--אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו, טמא; ואם לאו, טהור. זה תנורו של בן דינאי.
ה,יא תנור של אבן ושל מתכת--טהור, וטמא משום כלי מתכות; ניקב, נפגם, נסדק--עשה לו טפילה, או מוסף של טיט--טמא. כמה יהא בנקב, כדי שייצא בו האור; וכן בכירה. כירה של אבן ושל מתכת--טהורה, וטמאה משום כלי מתכות; ניקבה, נפגמה, נסדקה--עשה בה פטפוטין, טמאה. מירחה בטיט, בין מבפנים בין מבחוץ--טהורה. רבי יהודה אומר, מבפנים, טמאה; ומבחוץ, טהורה.
מסכת כלים פרק ו
ו,א העושה שלושה פטפוטין בארץ, וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה--טמאה; קבע שלושה מסמרין בארץ להיות שופת עליהן את הקדירה--אף על פי שעשה בראשן מקום שתהא הקדירה יושבת, טהורה. העושה שתי אבנים כירה, וחיברן בטיט--טמאה; רבי יהודה מטהר עד שיעשה שלישית, או עד שיסמוך לכותל. אחת בטיט ואחת שלא בטיט, טהורה.
ו,ב האבן שהיה שופת עליה ועל התנור, עליה ועל הכירה, עליה ועל הכופח--טמאה; עליה ועל האבן, עליה ועל הסלע, עליה ועל הכותל--טהורה. זו הייתה כירת הנזירים שבירושלים, שכנגד הסלע. כירת הטבחים, שהוא נותן אבן בצד אבן--נטמאת אחת מהן, לא נטמאו כולן.
ו,ג שלוש אבנים שעשאן שתי כיריים, נטמאת אחת מן החיצונות: האמצעית--המשמש לטמא, טמא; והמשמש לטהור, טהור. ניטלה הטהורה, הוחלטה האמצעית לטומאה; ניטלה הטמאה, הוחלטה האמצעית לטהרה. נטמאו שתיים החיצונות: אם הייתה האמצעית גדולה--נותן לזו כדי שפיתה מכאן, ולזו כדי שפיתה מכאן; והשאר טהור. אם הייתה קטנה, הכול טמא. ניטלה האמצעית--אם יכול לשפות עליה יורה גדולה, טמאה. החזירה, טהורה. מירחה בטיט--מקבלת טומאה, משיסיקנה כדי לבשל עליה את הביצה.
ו,ד שתי אבנים שעשאן כירה, ונטמאו--סמך לזו אבן אחת מכאן, ולזו אבן אחת מכאן--חצייה של זו טמא, וחצייה טהור; וחצייה של זו טמא, וחצייה טהור. ניטלו טהורות, חזרו אלו לטומאתן.
מסכת כלים פרק ז
ז,א הקלתות של בעלי בתים שנפחתה--פחות משלושה טפחים, טמאה: שהוא מסיק מלמטן, וקדירה בשלה מלמעלן. יתר מכאן, טהורה. נתן אבן או צרור, טהורה; מירחה בטיט, מקבלת טומאה מכאן ולהבא. זו הייתה תשובת רבי יהודה בתנור שנתנו על פי הבור, או על פי החדות.
ז,ב דכון שיש בו בית קיבול קדירות--טהור משום כירה, וטמא משום כלי קיבול. הצדדין שלו--הנוגע בהן, אינו טמא משום כירה; הרחב שלו--רבי מאיר מטהר, ורבי יהודה מטמא. וכן הכופה את הסל, ועושה על גביו כירה.
ז,ג כירה שנחלקה לאורכה, טהורה; לרוחבה, טמאה. כופח שנחלק, בין לאורכו בין לרוחבו--טהור. חצר הכירה--בזמן שהיא גבוהה שלוש אצבעות--מיטמא במגע, ובאוויר; פחותה מכאן--מיטמא במגע, ואינה מיטמא באוויר. כיצד משערין אותה--רבי ישמעאל אומר, נותן את השפוד מלמעלן למטן ומלמטן למעלן, וכנגדו מיטמא באוויר. רבי אליעזר בן יעקוב אומר, נטמאת הכירה, נטמאת החצר; נטמאת החצר, לא נטמאת הכירה.
ז,ד הייתה מופרשת מן הכירה--בזמן שהיא גבוהה שלוש אצבעות, מיטמא במגע ובאוויר; פחותה מכן, או שהייתה חלקה--טהורה. פטפוטי כירה--שלושה של שלוש אצבעות, מיטמאין במגע ובאוויר; פחות מכן--כל שכן הן טמאין, אפילו הן ארבעה. [ה] ניטל אחד מהן--מיטמאין במגע, ואינן מיטמאין באוויר, דברי רבי מאיר; ורבי שמעון מטהר. עשה שניים זה כנגד זה--מיטמאין במגע ובאוויר, דברי רבי מאיר; ורבי שמעון מטהר.
ז,ה היו גבוהין משלוש אצבעות--משלוש ולמטן--מיטמאין במגע, ובאוויר; משלוש ולמעלן--מיטמאין במגע, ואינן מיטמאין באוויר, דברי רבי מאיר. ורבי שמעון מטהר. היו משוכין מן השפה--בתוך שלוש אצבעות--מיטמאין במגע, ובאוויר; חוץ משלוש אצבעות--מיטמאין במגע, ואין מיטמאין באוויר, דברי רבי מאיר. ורבי שמעון מטהר.
ז,ו כיצד משערין אותן: רבן שמעון בן גמליאל אומר, נותן את הכנה ביניהן--מן הכנה ולחוץ, טהור; מן הכנה ולפנים ומקום הכנה, טמא.
מסכת כלים פרק ח
ח,א תנור שחצצו בנסרים או ביריעות, ונמצא השרץ במקום אחד--הכול טמא. כוורת פחותה ופקוקה בקש, ומשולשלת לאוויר התנור--השרץ בתוכה, התנור טמא; השרץ בתנור, אוכלין שבתוכה טמאין. ורבי אליעזר מטהר; אמר רבי אליעזר, אם הצילה במת החמור, לא תציל בכלי חרס הקל. אמרו לו, אם הצילה במת החמור, שכן חולקין אוהלים--תציל בכלי חרס הקל, שאין חולקין כלי חרס.
ח,ב הייתה שלמה, וכן הקופה, וכן החמת--השרץ בתוכה, התנור טהור; השרץ בתנור, אוכלין שבתוכה טהורין. ניקבו--העשוי לאוכלין, שיעורו בזיתים; העשוי למשקין, שיעורו במשקין. העשוי לכך ולכך--מטילין אותו לחומרו, בכונס משקה.
ח,ג סרידה שהיא נתונה על פי התנור, ושוקעת לתוכו, ואין לה גפיים--השרץ בתוכה, התנור טמא. השרץ בתנור--אוכלין שבתוכה, טמאין: שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים. חבית שהיא מלאה משקין טהורין, ונתונה למטה מנחושתו של תנור--שרץ בתנור, החבית והמשקין טהורין; הייתה כפויה, ופיה לאוויר התנור--השרץ בתנור, משקה טופח שבשולי החבית טהור.
ח,ד קדירה שהיא נתונה בתנור--השרץ בתנור, הקדירה טהורה: שאין כלי חרס מטמא כלים. היה בה משקה טופח--נטמא, וטימאה: הרי זה אומר, מטמאיך לא טימאוני, ואתה טימאתני.
ח,ה תרנגול שבלע את השרץ, ונפל לאוויר התנור--התנור טהור; ואם מת, טמא. השרץ שנמצא בתנור--הפת שבתוכו שנייה, שהתנור תחילה.
ח,ו בית שאור מוקף צמיד פתיל, ונתון לתוך התנור--השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתיים--התנור טמא, והשאור טהור. אם היה כזית מן המת--התנור והבית טמא, והשאור טהור; אם יש שם פותח טפח, הכול טמא.
ח,ז השרץ שנמצא בעין של תנור, בעין של כירה, בעין של כופח--מן השפה הפנימית ולחוץ, טהור. אם היה באוויר, אפילו כזית מן המת--טהור; אם יש שם פותח טפח, הכול טמא.
ח,ח נמצא מקום הנחת העצים--רבי יהודה אומר, מן השפה החיצונה ולפנים, טמא; וחכמים אומרין, מן השפה הפנימית ולחוץ, טהור. רבי יוסי אומר, מכנגד שפיתת הקדירה ולפנים, טמא; מכנגד שפיתת הקדירה ולחוץ, טהור. נמצא מקום ישיבת הבלן, מקום ישיבת הצבע, מקום ישיבת של שולקי זיתים--טהור: אין טמא אלא מן הסתומה ולפנים.
ח,ט כור שיש בו בית שפיתה, טמא. של עושי זכוכית--אם יש בו בית שפיתה, טמא. כבשן של סיידין, ושל זגגין, ושל יוצרין--טהורה. הפורנה--אם יש לה לזביז, טמאה; רבי יהודה אומר, אם יש לה אסטגייות; רבן גמליאל אומר, אם יש לה שפיות.
ח,י מגע טמא מת שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו--הכניס ראשו לאוויר תנור טהור, טימאהו; וטהור שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו, והכניס ראשו לאוויר תנור טמא--נטמאו. היה אוכל דבילה בידיים מסואבות, והכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור--רבי מאיר מטמא, ורבי יהודה מטהר. רבי יוסי אומר, אם הפך, טמא; אם לא הפך, טהור. היה פונדיון לתוך פיו--רבי יוסי אומר, אם לצמאו, טמא.
ח,יא האישה שנטף חלב מדדיה, ונפל לאוויר התנור--טמא: שהמשקה מטמא לרצון, ושלא לרצון. הייתה גורפתו, והכה הקוץ ויצא ממנה דם, או שנכוות ונתנה אצבעה לתוך פיה--נטמאת.
מסכת כלים פרק ט
ט,א מחט או טבעת שנמצאו בנחושתו של תנור, נראין אבל לא יוצאין--אם אופה את הבצק, והוא נוגע בהן--טמא. באיזה בצק אמרו, בבצק הבינוני. נמצאו בטפילת התנור מוקף צמיד פתיל--בטמא, טמאין; ובטהור, טהורין. נמצאו במגופת החבית--מצידיה, טמאין; מכנגד פיה, טהורין. נראין לתוכה, אבל לא לאווירה--טהורין; שוקעין בתוכה, ותחתיהן כקליפת השום--טהורין.
ט,ב חבית שהיא מלאה משקין טהורין, ומניקית בתוכה--מוקפת צמיד פתיל, ונתונה באוהל המת--בית שמאי אומרין, החבית והמשקין טהורין, ומניקית טמאה; בית הלל אומרין, אף מניקית טהורה. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
ט,ג השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור, טהור--שאני אומר, חי נפל ועכשיו מת. מחט או טבעת שנמצאו למטה מנחושתו של תנור, טהור--שאני אומר, שם היו עד שלא בא התנור. נמצאו באפר המקלה--טמא, שאין לו במה יתלה.
ט,ד ספוג שבלע משקין טמאין, ונגוב מבחוץ, ונפל לאוויר התנור--טמא, שסוף משקה לצאת. וכן חתיכה של לפת, ושל גמי; רבי שמעון מטהר בשני אלו.
ט,ה חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין, ונפלו לאוויר התנור, והוסק--התנור טמא, שסוף משקה לצאת. וכן בגפת חדשה; אבל בישנה, טהור. ואם ידוע שיוצא ממנה משקין, אפילו לאחר שלוש שנים--נטמא.
ט,ו הגפת והזוגין שנעשו בטהרה, והלכו עליהם טמאין, ואחר כך יצאו מהן משקין--טהורין, שמתחילתן נעשו בטהרה. כוש שבלע את הצנירה, ומלמד שבלע את הדורבן, לבינה שבלעה את הטבעת, והיו טהורין--נכנסו לאוהל המת, נטמאו; הסיטן הזב, נטמאו. נפלו לאוויר התנור, טימאוהו; נגע בהן כיכר של תרומה, טהור.
ט,ז סרידה שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל--נסדק מן התנור לסרידה, שיעורו מלוא פי מרדע שלא נכנס; רבי יהודה אומר, נכנס. נסדקה סרידה, שיעורו מלוא פי מרדע נכנס; רבי יהודה אומר, שלא נכנס. היה עגול--אין רואין אותו ארוך, אלא שיעורו מלוא פי מרדע נכנס.
ט,ח תנור שניקב מעינו--שיעורו מלוא כוש, נכנס ויוצא דולק; רבי יהודה אומר, שלא דולק. ניקב מצידו--שיעורו מלוא כוש, נכנס ויוצא שלא דולק; רבי יהודה אומר, דולק. רבי שמעון אומר, מן האמצע, נכנס; מן הצד, אינו נכנס. וכן היה אומר במגופת החבית שניקבה, שיעורה מלוא מיצה שנייה של שיפון: מן האמצע, נכנס; מן הצד, אינו נכנס. וכן היה אומר בחצבים גדולים שניקבו, שיעורן מלוא מיצה שנייה של קנה: מן האמצע, נכנס; מן הצד, אינו נכנס. במה דברים אמורים, בזמן שנעשו ליין; אבל אם נעשו לשאר משקין--אפילו כל שהן, טמאין. במה דברים אמורים, בזמן שלא נעשו בידי אדם; אבל אם נעשו בידי אדם--אפילו כל שהן, טמאין. ניקבו--העשוי לאוכלין, שיעורו בזיתים; העשוי למשקין, שיעורו במשקין. העשוי לכך ולכך--מטילין אותו לחומרו, בצמיד פתיל ובכונס משקה.
מסכת כלים פרק י
י,א אלו כלים מצילין בצמיד פתיל: כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה, כלי חרס, וכלי נתר, עצמות הדג ועורו, ועצמות חיה שבים ועורה, וכלי עץ הטהורים--מצילין בין מפיהן, בין מצידיהן, בין יושבין על שוליהן, ובין מוטין על צידיהן. היו כפויין על פיהן, מצילין כל שתחתיהן עד התהום; רבי אליעזר מטמא. על הכול מצילין--חוץ מכלי חרס, שאינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס.
י,ב במה מקיפין: בסיד, ובגפסים, בזפת, ובשעווה, בטיט, ובצואה, בחמר, ובחרסית, ובכל דבר המתמרח. אין מקיפין לא בבעץ, ולא בעופרת--מפני שהוא פתיל, ואינו צמיד. אין מקיפין לא בדבילה שמנה, ולא בבצק שנילוש במי פירות--שלא יביאנו לידי פסול; ואם הקיף, הציל.
י,ג מגופת החבית המחולחלת, ואינה נשמטת--רבי יהודה אומר, מצלת; וחכמים אומרין, אינה מצלת. היה בית אצבע שלה שוקע בתוכה--השרץ בתוכה, החבית טמאה; השרץ בחבית, אוכלין שבתוכה טמאין.
י,ד הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית--מירח מן הצדדין, לא הציל: עד שימרח מלמטן למעלן. וכן במטלית של בגד. הייתה של נייר או של עור, וקשרה במשיחה--אם מירח מן הצדדין, הציל.
י,ה חבית שנתקלפה, והזפת שלה עומדת, וכן קבותים של מורייס שגיפסן עם השפה--רבי יהודה אומר, אינן מצילין; וחכמים אומרין, מצילין.
י,ו חבית שניקבה, וסתמוה שמרים--הצילה. פקקה בזמורה, עד שימרח מן הצדדין; היו שתיים--עד שימרח מן הצדדין, ובין זמורה לחברתה. נסר שהוא נתון על פי התנור, ומירח מן הצדדין--הציל; היו שניים--עד שימרח מן הצדדין, ובין נסר לחברו. עשאן בסינין, או בשוגמין--אינו צריך למרח מן האמצע.
י,ז תנור ישן בתוך החדש, וסרידה על פי חדש--ניטל הישן, וסרידה נופלת--הכול טמא; ואם לאו, הכול טהור. חדש בתוך ישן, וסרידה על פי ישן--אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח, כל שבחדש טהור.
י,ח לפסין זו בתוך זו, ושפתותיהן שוות--השרץ בעליונה, או בתחתונה--היא טמאה, וכולן טהורות. היו בכונס משקה--השרץ בעליונה, כולן טמאות; בתחתונה--היא טמאה, וכולן טהורות. השרץ בעליונה, והתחתונה עודפת--היא והתחתונה טמאה; בעליונה, והתחתונה עודפת--כל שיש בה משקה טופח, טמאה.
מסכת כלים פרק יא
יא,א כלי מתכות--פשוטיהן ומקבליהן, טמאין. נשברו, טהרו. חזר ועשה מהן כלים, חזרו לטומאתן הישנה; רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא לכל טומאה, אלא טומאת נפש.
יא,ב כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו, טמא--חוץ מן הדלת, ומן הנגר, ומן המנעול, והפותה שתחת הציר, והציר, והקורה, והצינור, שנעשו לקרקע.
יא,ג העושה כלים מן העשת, ומן החררה, ומן הסובב של גלגל, ומן הטסין, ומן הציפויין, ומכני הכלים, ומהוגני הכלים, ומאוזני הכלים, מן השחולת, ומן הגרודת--טהורין; רבי יוחנן בן נורי אומר, אף מן הקצוצת. משברי כלים, ומן הגרוטי, ומן המסמרות שידוע שנעשו מכלים--טמאין. מן המסמרות--בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין.
יא,ד ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור--אם רוב מן הטמא, טמא; ואם רוב מן הטהור, טהור; מחצה למחצה, טמא. וכן מן החלמה ומן הגללים. קלוסטרה, טמאה; ומצופה, טהורה. הפין והפורנה, טמאין. קלוסטרה--רבי יהושוע אומר, שומטה מפתח זה, ותולה בחברו בשבת; רבי טרפון אומר, הרי היא לו ככל הכלים, ומיטלטלת בחצר.
יא,ה עקרב של פרומביה, טמאה; ולחיים, טהורים. רבי אליעזר מטמא בלחיים; וחכמים אומרין, אין טמא אלא עקרב. ובשעת חיבורן, הכול טמא.
יא,ו פיקה של מתכת--רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין; ומצופה, טהורה. הכוש, והעימה, והמקל, וסימפוניה, וחליל של מתכת--טמאין; ומצופין, טהורים. סימפוניה--אם יש בה בית קיבול כנפיים--בין כך ובין כך, טמאה.
יא,ז קרן עגולה, טמאה; ופשוטה, טהורה. אם הייתה מצופית שלה של מתכת, טמאה. הקב שלה--רבי טרפון מטמא, וחכמים מטהרין. ובשעת חיבורן, הכול טמא. כיוצא בו, קני מנורה, טהורין; הפרח והבסיס, טמאין. ובשעת חיבורן, הכול טמא.
יא,ח קסדה, טמאה. ולחיים, טהורין; אם יש בהן בית קיבול מים, טמאין. כל כלי המלחמה, טמאין: הכידון, והניקון, והמגפיים, והשרין--טמאין. כל תכשיטי אישה, טמאין: עיר של זהב, קטליות, נזמים, וטבעות, טבעת בין שיש עליה חותם ובין שאין עליה חותם, ונזמי האף. קטלה שחוליות שלה של מתכת בחוט של פשתן או של צמר--נפסק החוט, החוליות טמאות: שכל אחת ואחת כלי בפני עצמו. חוט של מתכת, והחוליות של אבנים טובות ושל מרגלייות, ושל זכוכית--נשתברו החוליות, והחוט בפני עצמו קיים--טמא. שיירי קטלה, כמלוא צוואר קטנה; רבי אליעזר אומר, אפילו טבעת אחת--טמאה, שכן תולין בצוואר.
יא,ט נזם שהוא עשוי כקדירה מלמטן וכעדשה מלמעלן, ונפרק--כקדירה טמא משום כלי קיבול, וכעדשה טמא בפני עצמו. צנירה, טהורה. העשוי כמין אשכול, ונפרק--טהור.
מסכת כלים פרק יב
יב,א טבעת אדם, טמאה; טבעת בהמה, והכלים, ושאר כל הטבעות--טהורות. קורת החיצים, טמאה; ושל אסירים, טהורה. הקולר, טמא. שלשלת שיש בה בית נעילה, טמאה; העשויה לכפיתה, טהורה. שלשלת של סיטונות, טמאה; של בעלי בתים, טהורה. אמר רבי יוסי, אימתיי, בזמן שהוא מפתח אחד; אבל אם היו שניים, או שקשר חילזון בראשה--טמאה.
יב,ב קנה מאזניים של סרוקות--טמא, מפני אונקיות; ושל בעלי בתים--אם יש בו אונקיות, טמא. אונקלי של כתפים, טהורה; ושל רוכלים, טמאה. רבי יהודה אומר, של רוכלים--שלפניו, טמאה; ושל אחריו, טהורה. אונקלי של דרגש, טמאה; ושל נקליטין, טהורה. של שידה, טמאה; ושל אקון, טהורה. של שולחן, טמאה; של מנורת העץ, טהורה. זה הכלל--המחובר לטמא, טמא; והמחובר לטהור, טהור; וכולן--אחת אחת בפני עצמן, טהורות.
יב,ג כסוי טני של מתכת של בעלי בתים--רבן גמליאל מטמא, וחכמים מטהרין; של רופאים, טמא. הדלת שבמגדל--של בעלי בתים, טהורה; ושל רופאים, טמאה. הייתיכים, טמאין; והפרכים, טהורין. עקרב בית הבד, טמאה. ואונקלי שבכתלים, טהורה.
יב,ד מסמר הגרע, טמא. של אבן השעות, טהור; רבי צדוק מטמא. מסמר הגרדי, טמא. וארון של גרוסות--רבי צדוק מטמא, וחכמים מטהרין. הייתה עגלה שלו של מתכת, טמאה.
יב,ה מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו, טמא; והעשוי לשמירה, טהור. מסמר שהתקינו להיות פותח בו את החבית, רבי עקיבה מטמא; וחכמים מטהרין, עד שיצרפנו. מסמר של שולחני, טהור; ורבי צדוק מטמא. שלושה דברים רבי צדוק מטמא, וחכמים מטהרין: מסמר השולחני, וארון של גרוסות, ומסמר של אבן השעות--רבי צדוק מטמא, וחכמים מטהרין.
יב,ו ארבעה דברים רבן גמליאל מטמא, וחכמים מטהרין: כסוי טני של מתכת של בעלי בתים, ותלוי המגרדות, וגולמי כלי מתכות, וטבלה שנחלקה לשניים. ומודים חכמים לרבן גמליאל בטבלה שנחלקה לשניים, אחד גדול ואחד קטן--שהגדול טמא, והקטן טהור.
יב,ז דינר שנפסל, והתקינו לתלותו בצוואר קטנה--טמא; סלע שנפסלה, והתקינה להיות שוקל בה--טמאה. עד כמה תיפסל, ויהא רשאי לקיימה--עד שני דינרין; פחות מכן, יקוץ.
יב,ח האולר, והקולמוס, והמטוטלות, והמשקלות, והכידים, והכן, והכנה--טמאין. כל גולמי כלי עץ--טמאין, חוץ משל אשכרוע; רבי יהודה אומר, אף גרופייות של זית, טהורה--עד שתישלק.
מסכת כלים פרק יג
יג,א הסיף, והסכין, והפגיון, והרומח, ומגל יד, ומגל קציר, והשחיר, וזוג של ספרים שנחלקו--הרי אלו טמאין. רבי יוסי אומר, הסמוך ליד, טמא; הסמוך לראש, טהור. מספרת שנחלקה לשניים--רבי יהודה מטמא, וחכמים מטהרין.
יג,ב קולגריפון שניטלה כפה--טמאה, מפני שינה; ניטלה שינה--טמאה, מפני כפה. מכחול שניטלה הכף--טמא, מפני הזכר; ניטל הזכר--טמא, מפני הכף. מכתב שניטל הכותב--טמא, מפני המוחק; ניטל המוחק--טמא, מפני הכותב. זומי לסטרה שניטלה כפה--טמאה, מפני המזלג; ניטל המזלג--טמאה, מפני כפה. וכן השן של מעדר. שיעור כולן, כדי לעשות מלאכתן.
יג,ג חרחור שנפגם--טמא, עד שיינטל רובו; נשבר מקופו, טהור. קורדום שניטל עושפו--טמא, מפני בית ביקועו; ניטל בית ביקועו--טמא, מפני עושפו. נשבר מקופו, טהור.
יג,ד מגרפה שניטל כפה--טמאה, מפני שהיא כקורנס, דברי רבי מאיר; וחכמים מטהרין. מגירה שניטלו שיניה אחת מבינתיים, טהורה; נשתייר בה מלוא הסיט במקום אחד, טמאה.
יג,ה המעצד, והאוזמיל, והמפסלת, והמקדח שנפגמו--טמאין; ניטל חיסומן, טהורין. וכולן שנחלקו לשניים, טמאין--חוץ מן המקדח. והרונקי בפני עצמה, טהורה.
יג,ו [ה] מחט שניטל חרירה, או עוקצה--טהורה; ואם התקינה למיתא, טמאה. ושל סקאין שניטל חרירה--טמאה, מפני שהוא כותב בה; ניטל עוקצה, טהורה. של מיתון--בין כך ובין כך, טמאה.
יג,ז מחט שהעלתה חלודה--אם מעכבת את התפירה, טהורה; ואם לאו, טמאה. צנירה שפשטה, טהורה; כפפה, חזרה לטומאתה.
יג,ח [ו] עץ המשמש את המתכת, טמא; והמתכת המשמשת את העץ, טהורה. כיצד: פותחת של עץ, וחפין שלה של מתכת, אפילו אחת--טמאה; פותחת של מתכת, וחפין שלה של עץ--טהורה. טבעת של מתכת, וחותם שלה של אלמוג--טמאה; טבעת של אלמוג, וחותם שלה של מתכת--טהורה. השן שבטס שבפותחת ושבמפתח, טמאה בפני עצמה.
יג,ט [ז] הכדומין האשקלוניין שנשברו, ואונקלי שלהן קיימת--הרי אלו טמאין. המעבר והמזרה והמגוב, וכן מסרק של ראש, שניטלה אחת משיניהן, ועשאה של מתכת--הרי אלו טמאין. ועל כולן, אמר רבי יהושוע, דבר חדש חידשו סופרים, ואין לי מה אשיב.
יג,י [ח] מסרק של פשתן שניטלו שיניו, ונשתייר בו שתיים--טמא; אחת, טהור. וכולן אחת אחת בפני עצמן, טמאות. ושל צמר שניטלו שיניו אחת מבינתיים, טהור; נשתייר בו שלוש במקום אחד, טמא. הייתה החיצונה אחת מהן, טהור. ניטלו ממנו שתיים, ועשאן למלקטת--טמאות; אחת, והתקינה לנר או למיתא--טמאה.
מסכת כלים פרק יד
יד,א כלי מתכות, כמה שיעורן: הדלי, כדי למלאות בו. הקומקמוס, כדי ליחם בו. המיחם, כדי לקבל סלעים. הלבס, כדי לקבל קיתונות. הקיתונות, כדי לקבל פרוטות. מידות יין, ביין. ומידות שמן, בשמן. רבי אליעזר אומר, כולן בפרוטות. רבי עקיבה אומר, המחוסר חטיפה, טמא; והמחוסר לטישה, טהור.
יד,ב מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזינה, טמא. סימרו, טמא; רבי שמעון אומר, עד שיעשה בו שלושה סדרים. וכולן שעשאן לנואי, טהורין. עשה בראשו מניקית, וכן בדלת--טהורה. הייתה כלי, וחיברה לו--טמאה. מאימתיי היא טהרתו--בית שמאי אומרין, משיחבל; בית הלל אומרין, משיחבר.
יד,ג הקנטר של בנאי, והדקור של חרש--הרי אלו טמאות. יתדות אוהלים, ויתדות המשוחות--טמאין. שלשלת של משוחות, טמאה; העשויה לעצים, טהורה. שלשלת דלי גדול, ארבעה טפחים; ושל קטן, עשרה. חמור של נפחים, טמא. מגירה שעשה שיניה לתוך החור, טמאה; עשאה מלמטן למעלן, טהורה. וכל הכסויות, טהורין, חוץ משל מיחם.
יד,ד הטמאין שבעגלה: העול של מתכת, והקטרב, והכנפיים המקבלות את הרצועות, וברזל שתחת צווארי בהמה, הסומך, והמחגר, והתמחויות, והענבול, והצנירה, ומסמר המחבר את כולן. [ה] הטהורין שבעגלה: העול המצופה, וכנפיים העשויות לנואי, והשפופרות המשמיעות את הקול, והאבר שבצד צווארי בהמה, והסובב של גלגל, והטסים, והציפויים, ושאר כל המסמרות--טהורין. סנדלי בהמה--של מתכת, טמאין; של שעם, טהורין. הסיף, מאימתיי מקבל טומאה--משישופנו; והסכין, משישחיזנה.
יד,ה [ו] כסוי טני של מתכת שעשה בו מראה--רבי יהודה מטהר, וחכמים מטמאין. מראה שנשברה--אם אינה מראה את רוב הפנים, טהורה.
יד,ו [ז] כלי מתכות מיטמאין ומיטהרין שבורין, דברי רבי אליעזר; רבי יהושוע אומר, אינן מיטהרין אלא שלמין. כיצד: הזה עליהן, ונשברו בו ביום--התיכן, וחזר והזה עליהן שנייה בו ביום--הרי אלו טהורין, דברי רבי אליעזר; רבי יהושוע אומר, אין הזאה פחות משלישי ושביעי.
יד,ז [ח] מפתח של ארכובה שנשבר מתוך ארכובתו, טהור; רבי יהודה מטמא, מפני שהוא פותח בו מבפנים. ושל גם שנשבר מתוך גמו, טהור. היו בו חפין, ונקבים--טמא. ניטלו החפין, טמא מפני הנקבים; נסתתמו הנקבים, טמא מפני החפין. ניטלו החפין, ונסתתמו הנקבים או שפרצן זה לתוך זה--טהור. מסננת של חרדל שנפרצו בה שלושה נקבים מלמטן זה לתוך זה, טהורה. והאפרכס של מתכת, טמאה.
מסכת כלים פרק טו
טו,א כלי עץ, כלי עור, כלי עצם, וכלי זכוכית--פשוטיהן, טהורין; ומקבליהן, טמאין. נשברו, טהרו; חזר ועשה מהן כלים, מקבלין טומאה מכאן ולהבא. השידה, והתיבה, והמגדל, כוורת הקש, וכוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית--שיש להן שוליים, והן מחזיקין ארבעים סאה בלח, שהן כוריים ביבש--הרי אלו טהורין. ושאר כל הכלים--בין מקבלין, בין שאינן מקבלין--טמאין, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, דרדור עגלה, וקוסטת המלכים, ועריבת העבדנין, ובור ספינה קטנה, והארון--אף על פי שהם מקבלין--טמאין, שאינן עשויין להיטלטל אלא במה שבתוכן. ושאר כל הכלים--המקבלין, טהורין; ושאינן מקבלין, טמאין. אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה, אלא עריבת בעל הבית.
טו,ב ארוכות של נחתומין, טמאות. ושל בעלי בתים, טהורות; סירקן או כירכמן, טמאות. דף של נחתומין שקבעו בכותל--רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין. סרוד של נחתומין, טמא. ושל בעלי בתים, טהור: גיפפו מארבע רוחותיו, טמא; נפרץ מרוח אחת, טהור. רבי שמעון אומר, אם התקינו להיות קורץ עליו, טמא. וכן המערוך, טמא.
טו,ג ים נפה של סלתין, טמא; ושל בעלי בתים, טהור. רבי יהודה אומר, אף של גודלת, טמא מושב--מפני שהבנות יושבות בתוכו, וגודלות.
טו,ד כל התלויין, טמאין--חוץ מתלויי נפה וכברה של בעל הבית, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין, כולן טהורין: חוץ מתלויי נפה של סלתין, ותלוי כברת גרנות, ותלוי מגל יד, ותלוי מקל הבלשין--מפני שהן מסייעין בשעת מלאכה. זה הכלל--העשוי לסייע בשעת מלאכה, טמא; העשוי לתלוי, טהור.
טו,ה רחת הגרוסות, טמאה; ושל אוצרות, טהורה. של גיתות, טמאה; ושל גרנות, טהורה. זה הכלל--העשוי לקבלה, טמא; לכנוס, טהור.
טו,ו נבלי השרה, טמאין; ונבלי בני לוי, טהורין. כל המשקין, טמאין; ומשקי בית מטבחיא, טהורין. כל הספרים מטמאין את הידיים, חוץ מספר העזרה. המרכוף, טהור. הבטנון, והנקטמון, והאירוס--הרי אלו טמאין; רבי יהודה אומר, האירוס טמא מושב, מפני שהאליית יושבת עליו. מצודת החולדה, טמאה; ושל עכברין, טהורה.
מסכת כלים פרק טז
טז,א כל כלי עץ שנחלק לשניים, טהור--חוץ משולחן הכפול, והתמחוי המזנון, והאפיפורין של בעל הבית; רבי יהודה אומר, אף המגיס וקוד הבבלי, כיוצא בהן. כלי עץ, מאימתיי מקבלין טומאה: המיטה והעריסה, משישופם בעור הדג; גמר שלא לשוף, טמאה. רבי מאיר אומר, המיטה משיסרג בה שלושה בתים.
טז,ב הסלים של עץ, משיחסום ויקנב. ושל תמרה--אף על פי שלא קינב מבפנים--טמא, שכן מקיימין. כלכלה, משיחסום ויקנב ויגמור את התלויה. בית הלגינין, ובית הכוסות--אף על פי שלא קינב מבפנים--טמא, שכן מקיימין.
טז,ג הקנונים הקטנים, והקלתות--משיחסום ויקנב. הקנונים הגדולים, והסוגים הגדולים--משיעשה שני דורים לרוחב שלהן; ים נפה, וכברה, וכף של מאזניים--משיעשה דור אחד לרוחב שלהן. הקופה, משיעשה שתי צפירות לרוחב שלה; והערק, משיעשה בו צפירה אחת.
טז,ד כלי עור, מאימתיי מקבלין טומאה: התורמל, משיחסום ויקנב ויעשה את קיחותיו; רבי יהודה אומר, משיעשה אוזניו. סקורטיה, משיחסום ויקנב ויעשה את ציצתה; רבי יהודה אומר, משיעשה את טבעותיה. קטבוליה, משיחסום ויקנב; רבי יהודה אומר, משיעשה את קיחותיה. הכר והכסת של עור, משיחסום ויקנב; רבי יהודה אומר, משיתפרם וישייר בהם פחות מחמישה טפחים.
טז,ה פטיליה, טמאה; וחסינה, טהורה. סגניות של עלים, טהורות; של נצרים, טמאות. חותל שהוא נותן לתוכו, ונוטל מתוכו--טמא. ואם אינו יכול עד שיקרענו, או עד שיתירנו--טהור.
טז,ו קסיה של זורי גרנות, ושל הולכי דרכים, ושל עושי פשתן--טמאה. אבל של צבעים, ושל נפחים--טהורה. רבי יוסי אומר, אף של גרוסות, כיוצא בהן. זה הכלל--העשוי לקבלה, טמא; מפני הזיעה, טהור.
טז,ז המלקוט של בקר, והחסום שלו, והמדף של דבורים, והמנפה--הרי אלו טהורין. כסוי קפצה, טמא; כסוי קמטרה, טהור. וכסוי תיבה, וכסוי טני, והמכבש של חרש, והכיסא שתחת התיבה, והקמרון שלה, והאנלגין של ספר, בית הנגר, ובית המנעול, ובית המזוזה, ותיק נבלים, ותיק כינורות, והאימום של גודלי מצנפות, והמרכוף של זמר, ורביעית של אליית, וגנונת העני, וסמוכות המיטה, וטפוס של תפילה, ואימום של עושי סות--הרי אלו טהורין. זה הכלל--אמר רבי יוסי, כל משמשי משמשיו של אדם בשעת המלאכה, ושלא בשעת המלאכה--טמא; וכל שאינו אלא בשעת המלאכה, טהור.
טז,ח תיק הסיף והסכין והפגיון, תיק מספרת ומספריים והתער, תיק מכחול, ובית הכוחל, תיק מכתב, ותרונתק, תיק טבלה וסקורטיה, בית החיצים, ובית הפגוזות--הרי אלו טמאין. תיק סימפוניה--בזמן שהוא נותנה מלמעלה, טמא; ומצידו, טהור. תיק חלילין--רבי יהודה מטהר, מפני שהוא נותנו מצידו. חיפוי האלה, והקשת, והרומח--הרי אלו טהורין. זה הכלל--העשוי לתיק, טמא; לחיפוי, טהור.
מסכת כלים פרק יז
יז,א כל כלי בעלי בתים, שיעורן ברימונים; רבי אליעזר אומר, במה שהן. קופות הגננים, שיעורן באגודות של ירק; ושל בעלי בתים, בתבן; ושל בלנין, בגבבה. רבי יהושוע אומר, כולן ברימונים.
יז,ב החמת, שיעורה בפקעיות של שתי; אם אינה מקבלת של שתי--אף על פי מקבלת של ערב, טמאה. בית קערות שאינו מקבל קערות--אף על פי מקבל תמחויין, טמא. בית הראי שאינו מקבל משקין--אף על פי מקבל הראי, טמא; רבן גמליאל מטהר, מפני שאין מקיימין אותן.
יז,ג הסלים של פת, שיעורן בכיכרות של פת. אפיפירות שעשה לה קנים מלמטן למעלן לחיזוק, טהורה. עשה לה גפיים כל שהן, טמאה; רבי שמעון אומר, אם אינה יכולה להינטל בגפיים, טהורה.
יז,ד הרימונים שאמרו, שלושה אוחזין זה בזה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, בנפה ובכברה, כדי שייטול ויהלך; ובקופה, כדי שיפשיל לאחוריו. ושאר כל הכלים שאינן יכולין לקבל רימונים--כגון הרובע, וחצי הרובע, והקנונים הקטנים--שיעורן ברובן, דברי רבי מאיר; רבי שמעון אומר, בזיתים. נפרצו, שיעורן בזיתים; נגממו, שיעורן במה שהן.
יז,ה הרימון שאמרו--לא גדול ולא קטן, אלא בינוני. ולמה הוזכרו רימוני בדן, שיהו מקדשין כל שהן, דברי רבי מאיר; רבי יוחנן בן נורי אומר, לשער בהן את הכלים. רבי עקיבה אומר, לכך ולכך הוזכרו--לשער בהן את הכלים, ושיהו מקדשין כל שהן. אמר רבי יוסי, לא הוזכרו רימוני בדן וחצירי גבע, אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום.
יז,ו כביצה שאמרו--לא גדולה ולא קטנה, אלא בינונית. רבי יהודה אומר, מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות, ונותן לתוך המים, וחולק את המים. אמר רבי יוסי, וכי מי מודיענו איזו היא גדולה ואיזו היא קטנה; אלא הכול לפי דעתו של רואה.
יז,ז כגרוגרת שאמרו--לא גדולה ולא קטנה, אלא בינונית. רבי יהודה אומר, הגדולה שבארץ ישראל, היא הבינונית שבמדינות.
יז,ח כזית שאמרו--לא גדול ולא קטן, אלא בינוני: זה אגורי. כשעורה שאמרו--לא גדולה ולא קטנה, אלא בינונית: זו מדברית. כעדשה שאמרו--לא גדולה ולא קטנה, אלא בינונית: זו מצרית. כל המיטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע--לא גדול ולא קטן, אלא בינוני. איזה הוא בינוני, כל שהיקפו טפח.
יז,ט האמה שאמרו, באמה בינונית. ושתי אמות היו בשושן הבירה--אחת על קרן מזרחית צפונית, ואחת על קרן מזרחית דרומית. שעל קרן מזרחית צפונית, הייתה יתרה על של משה חצי אצבע, שעל קרן מזרחית דרומית, הייתה יתרה עליה חצי אצבע; נמצאת יתרה על של משה אצבע. ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה: אלא שהאומנין נוטלין, בקטנה ומחזירין בגדולה--כדי שלא יבואו לידי מעילה.
יז,י רבי מאיר אומר, כל האמות היו בינונייות--חוץ ממזבח הזהב, והקרן, והסובב, והיסוד. רבי יהודה אומר, אמות הבניין, שישה טפחים; ושל כלים, חמישה.
יז,יא ויש שאמרו מידה דקה: מידות הלח והיבש--שיעורן באיטלקי, זו מדברית. ויש שאמרו, הכול לפי מה שהוא אדם--הקומץ את המנחה, והחופן את הקטורת, והשותה כמלוא לוגמיו ביום הכיפורים, וכמזון שתי סעודות לעירוב. מזונו לחול, אבל לא לשבת, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, לשבת, אבל לא לחול: אלו ואלו מתכוונין להקל. רבי שמעון אומר, משתי ידות לכיכר, ומשלוש לקב; רבי יוחנן בן ברוקה אומר, מכיכר בפונדיון, מארבע סאין בסלע.
יז,יב ויש שאמרו במידה גסה: מלוא תרווד רקב, מלוא תרווד גדול של רופאים. וגריס נגעים, כגריס הקלקי. האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה, כמוה וכגרעינתה. ונודות יין ושמן, שיעורן כפיקה גדולה שלהן. ומאור שלא נעשה בידי אדם--שיעורו מלוא אגרוף גדול, זה אגרופו של בן אבטיח; אמר רבי יוסי, ישנו כראש גדול של אדם. ושנעשה בידי אדם--שיעורו מלוא מקדח גדול של לשכה, שהוא כפונדיון האיטלקי, וכסלע הנירונית, וכמלוא נקב שבעול.
יז,יג כל שבים, טהור--חוץ מכלב המים, מפני שהוא בורח ליבשה, דברי רבי עקיבה. העושה כלים מן הגדל שבים, וחיבר להם מן הגדל בארץ--אפילו חוט, אפילו משיחה--דבר שהוא מקבל טומאה, טמא.
יז,יד ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה, בשני אין בו טומאה, בשלישי יש בו טומאה; ברביעי ובחמישי אין בהן טומאה--חוץ מכנף העוז, וביצת הנעמית המצופה. אמר רבי יוחנן בן נורי, מה שנה כנף העוז מכל הכנפיים. כל שנברא ביום השישי, טמא.
יז,טו העושה כלי קיבול מכל מקום, טמא; העושה משכב ומושב מכל מקום, טמא. העושה כיס מעור המצה, מן הנייר--טמא. הרימון, והאלון, והאגוז, שחקקום תינוקות למוד בהן את העפר, או שהתקינום לכף מאזניים--טמא, שיש להם מעשה, ואין להם מחשבה.
יז,טז קנה מאזניים, והמחוק שיש בהן בית קיבול מתכת, והאסל שיש בו בית קיבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קיבול מים, ומקל שיש בו בית קיבול מזוזה ומרגלית--הרי אלו טמאין. ועל כולן--אמר רבן יוחנן בן זכאי, אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר.
יז,יז תחתית הצורפים, טמאה; ושל נפחים, טהורה. משחזת שיש בה בית קיבול שמן, טמאה; ושאין בה, טהורה. פנקס שיש בה בית קיבול שעווה, טמאה; ושאין בה, טהורה. מחצלת הקש ושפופרת הקש--רבי עקיבה מטמא, ורבי יוחנן בן נורי מטהר; רבי שמעון אומר, אף של פקועות כיוצא בהן. מחצלת הקנים ושל חלף, טהורה. שפופרת הקנה שחתכה לקבלה--טהורה, עד שיוציא את כל הככיי.
מסכת כלים פרק יח
יח,א השידה--בית שמאי אומרין, נמדדת מבפנים; ובית הלל אומרין, נמדדת מבחוץ. מודים אלו ואלו, שאין עובי הרגליים ועובי לזביזין נמדד. רבי יוסי אומר, מודים שעובי הרגליים ועובי לזביזין נמדד, וביניהן אינו נמדד. רבי שמעון השזורי אומר, אם היו הרגליים גבוהות טפח, אין ביניהן נמדד; ואם לאו, ביניהן נמדד.
יח,ב מוכני שלה--בזמן שהיא נשמטת--אינה חיבור לה, ואינה נמדדת עימה, ואינה מצלת עימה באוהל המת, ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות; אם אינה נשמטת--חיבור לה, ונמדדת עימה, ומצלת עימה באוהל המת, וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות. הקמרון שלה--בזמן שהוא קבוע לה, נמדד עימה; ואם אינו קבוע--אינו חיבור לה, ואינו נמדד עימה. כיצד מודדין אותו, ראש תור. רבי יהודה אומר, אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, טהורה.
יח,ג השידה והתיבה והמגדל שניטלה אחת מרגליהן--אף על פי מקבלין, טהורין; ושאינן מקבלין כדרכן, רבי יוסי מטמא. נקליטי המיטה, וחמור, וחיפוי--טהורין. אין טמא, אלא מיטה ומלבן; ומלבני בני לוי, טהורין.
יח,ד מלבן שנתנו על לשונות--רבי מאיר ורבי יהודה מטמאין, רבי יוסי ורבי שמעון מטהרין. אמר רבי יוסי, מה שנה זה ממלבני בני לוי, שמלבני בני לוי טהורין.
יח,ה מיטה שהייתה טמאה מדרס--ניטלה קצרה ושתי כרעים, טמאה. ארוכה ושתי כרעים, טהורה; ורבי נחמיה מטמא. גרר שתי לשונות לוכסן, גרר שתי כרעים טפח על טפח לוכסן, או שמיעטן פחות מטפח--טהורה.
יח,ו מיטה שהייתה טמאה מדרס--נשברה ארוכה ותיקנה, טמאה מדרס; נשברה שנייה ותיקנה--טהורה מן המדרס, אבל טמאה מגע מדרס. לא הספיק לתקן את הראשונה, עד שנשברה שנייה--טהורה.
יח,ז כרע שהייתה טמאה מדרס, וחיברה למיטה--כולה טמאה מדרס; פירשה--היא טמאה מדרס, והמיטה מגע מדרס. הייתה טמאה טומאת שבעה, וחיברה למיטה--כולה טמאה טומאת שבעה; פירשה--היא טמאה טומאת שבעה, והמיטה טמאה טומאת ערב. הייתה טמאה טומאת ערב, וחיברה למיטה--כולה טמאה טומאת ערב; פירשה--היא טמאה טומאת ערב, והמיטה טהורה. וכן השן של מעדר.
יח,ח תפילה, ארבעה כלים: התיר קציצה הראשונה ותיקנה, טמאה טמא מת; וכן השנייה, וכן השלישית. התיר את הרביעית--טהרה מטמא מת, אבל טמאה מגע טמא מת. חזר לראשונה והתירה ותיקנה, טמאה במגע; וכן השנייה. התיר את השלישית, טהורה--שהרביעית במגע, ואין מגע עושה מגע.
יח,ט מיטה שנגנב חצייה, או אבד חצייה, או חלקוה אחין או שותפין--טהורה; החזירוה, מקבלת טומאה מכאן ולהבא. המיטה מיטמאת חבילה, ומיטהרת חבילה, דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרין, מיטמאת אברים, ומיטהרת אברים.
מסכת כלים פרק יט
יט,א המפרק את המיטה להטבילה, והנוגע בחבלים--טהור. החבל, מאימתיי הוא חיבור למיטה--משיסרג בו שלושה בתים. הנוגע מן הקשר ולפנים, טמא; מן הקשר ולחוץ, טהור. נומי הקשר--הנוגע בצורכו, טמא. וכמה הוא צורכו, רבי יהודה אומר, שלוש אצבעות.
יט,ב החבל היוצא מן המיטה--עד חמישה טפחים, טהור; מחמישה ועד עשרה, טמא. מעשרה ולחוץ, טהור--שבו קושרין את הפסחים, ומשלשלין את המיטות.
יט,ג מזרן היוצא מן המיטה, כל שהוא, דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר, עשרה טפחים. שיירי המזרן--שבעה טפחים, כדי לעשותו חבק לחמור.
יט,ד נישא הזב על המיטה, ועל המזרן--מטמא שניים, ופוסל אחד, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר, נישא הזב על המיטה, ועל המזרן עשרה טפחים--מטמא שניים ופוסל אחד; מעשרה ולחוץ--מטמא אחד, ופוסל אחד. נישא על המזרן--מעשרה ולפנים, טמא; מעשרה ולחוץ, טהור.
יט,ה מיטה שהייתה טמאה מדרס, וכרך לה מזרן--כולה טמאה מדרס; פירשה--היא טמאה מדרס, והמזרן מגע מדרס. הייתה טמאה טומאת שבעה, וכרך לה מזרן--כולה טמאה טומאת שבעה; פירשה--היא טמאה טומאת שבעה, והמזרן טמא טומאת ערב. הייתה טמאה טומאת ערב, וכרך לה מזרן--כולה טמאה טומאת ערב; פירשה--היא טמאה טומאת ערב, והמזרן טהור.
יט,ו מיטה שכרך לה מזרן--נגע בהן המת, טמאין טומאת שבעה; פירשו, טמאין טומאת שבעה. נגע בה שרץ, טמאין טומאת ערב; פירשו, טמאין טומאת ערב. מיטה שניטלו שתי ארוכות שלה, ועשה לה חדשות, ולא שינה את הנקבים--נשתברו חדשות, טמאה; וישנות--טהורה, שהכול הולך אחר הישנות.
יט,ז תיבה שפתחה מלמעלן, טמאה טמא מת; נפחתה מלמעלן, טמאה טמא מת. נפחתה מלמטן, טהורה. מגורות שבה--טמאות, ואינן חיבור לה.
יט,ח התורמל שנפחת הכיס שבתוכו--טמא, ואינו חיבור לו. החמת שהביצים שלה מקבלות עימה, ונפחתו--טהורות, שאינן מקבלות כדרכן.
יט,ט תיבה שפתחה מצידה--טמאה מדרס, וטמא מת; אמר רבי יוסי, אימתיי--בזמן שאינה גבוהה עשרה טפחים, או שאין לה לזביז טפח. נפחתה מלמעלן, טמאה טמא מת. נפחתה מלמטן, רבי מאיר מטמא; וחכמים מטהרין--מפני שבטל העיקר, ובטלה הטפילה.
יט,י משפלת שנפחתה מלקבל רימונים, רבי מאיר מטמא; וחכמים מטהרין--מפני שבטל העיקר, ובטלה הטפילה.
מסכת כלים פרק כ
כ,א הכרים, והכסתות, והשקין, והמרצופין שנפחתו--הרי אלו טמאים מדרס. הקלוסטר ארבעת קבין, והתרומל חמשת קבין, והכריתית סאה. והחמת של שבעת קבין--רבי יהודה אומר, אף הרובצל והמיזדה כל שהן, הרי אלו טמאין מדרס. וכולן שנפחתו, טהורין--מפני שבטל העיקר, בטלה הטפילה.
כ,ב חמת חלילין, טהורה מן המדרס. עריבת פיסונות--בית שמאי אומרין, מדרס; ובית הלל אומרין, טמא מת. עריבה משני לוג ועד תשעת קבין שנסדקה, טמאה מדרס; הניחה בגשמים ונתפחה, טמאה טמא מת. בקדים ונסדקה, מקבלת מדרס: זה חומר בשיירי כלי עץ, מבתחילתן. וחומר בכלי נסרים מבתחילתן: שתחילתן, אינן מקבלין טומאה, עד שיתחסמו; נתחסמו--אף על פי שנשרו שפתותיהן כל שהן, טמאין.
כ,ג מקל שעשאו יד לקורדום, חיבור לטומאה בשעת מלאכה. והדיוסטר, חיבור לטומאה בשעת מלאכה. קבעו בכלונס--טמא, ואינו חיבור לו. עשה בו דיוסטר, אין טמא אלא צורכו. כיסא שקבעו בכלונס--טמא, ואינו חיבור לו. עשה בו כיסא, אין טמא אלא מקומו. קבעו בקורת בית הבד--טמא, ואינו חיבור לה; עשה בראשה כיסא--טהור, מפני שאומרין לו, עמוד ונעשה את מלאכתנו.
כ,ד עריבה גדולה שנפחתה מלקבל רימונים--התקינה לישיבה, רבי עקיבה מטמא; וחכמים מטהרין, עד שיקצע. עשאה אבוס לבהמה--אף על פי שקבעה בכותל, טמאה.
כ,ה כופת שקבעו בנדבך--קבעו ולא בנה עליו, בנה עליו ולא קבעו--טמא; קבעו, ובנה עליו--טהור. מפץ שנתנו על גבי הקורות--קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה, נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו--טמא; קבעו, ונתן עליו את המעזיבה--טהור.
כ,ו קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל--כדרך קבלתה, טמאה; שלא כדרך קבלתה, טהורה.
כ,ז [ו] סדין שהוא טמא מדרס, ועשאו וילון--טהור מן המדרס, אבל טמא טמא מת. מאימתיי היא טהרתו--בית שמאי אומרין, משיישבר; בית הלל אומרין, משייקשר. רבי עקיבה אומר, משייקבע.
כ,ח [ז] מחצלת שעשה לה קנים לאורכה, טהורה; וחכמים אומרין, עד שיעשם כמין כי. עשאם לרוחבה--אם אין בין קנה לחברו ארבעה טפחים, טהורה. נחלקה לרוחבה, רבי יהודה מטהר. וכן המתיר ראשי המעדנים, טהורה. נחלקה לאורכה, ונשתיירו בה שלושה מעדנים של שישה טפחים--טמאה. מחצלת, מאימתיי מקבלת טומאה--משתתקנב, והיא גמר מלאכתה.
מסכת כלים פרק כא
כא,א הנוגע בכובד העליון, ובכובד התחתון, ובנירין, ובקירוס, ובחוט שהעבירו על גבי ארגמן, ובעירה שאינו עתיד להחזירה--טהור; בנפש המסכת, ובשתי העומד, ובכפול שהעבירו על גבי ארגמן, ובעירה שהיא עתידה להחזירה--טמא. הנוגע בצמר שעל העימה, באשוויה--טהור. הנוגע בפיקה--עד שלא פירעה, טמא; משפירעה, טהור.
כא,ב הנוגע בעול, ובקטרב, ובעין, ובעבות, אפילו בשעת מלאכה--טהור; בחרב, ובבורך, וביצול--טמא. בעין של מתכת, ובלחיים, ובעיראין--טמא; רבי יהודה מטהר בלחיים, שאינן עשויין אלא לרבות את העפר.
כא,ג הנוגע ביד מגירה, מכאן ומכאן--טמא. בחוט, ובמשיחה, באמה, ובסניפין, ובמכבש של חרש, ובקושטנית--טהור; רבי יהודה אומר, אף הנוגע במלבן של מסר הגדול, טהור. הנוגע ביתר ובקשת--אף על פי מתוחה, טהור. מצודת האישות, טהורה; רבי יהודה אומר, כל זמן שהיא מתוחה, חיבור.
מסכת כלים פרק כב
כב,א השולחן והדולפקי שנפחתו, או שחיפן בשיש ושייר בהן מקום הנחת הכוסות--טמאין; רבי יהודה אומר, מקום הנחת חתיכות.
כב,ב השולחן שניטלה אחת מרגליו, טהור; ניטלה השנייה, טהור. ניטלה השלישית--טמא, כשיחשב עליו; רבי יוסי אומר, אינו צריך מחשבה. וכן הדולפקי.
כב,ג ספסל שניטל אחד מראשיו, טהור; ניטל השני, טהור. אם יש בו גובה טפח, טמא. שרפרף שניטל אחד מראשיו, טמא. וכן הכיסא שלפני קתדרה.
כב,ד כיסא של כלה שניטלו חיפוייו--בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין. שמאי אומר, אף מלבן של כיסא, טמא. כיסא שקבעו בעריבה--בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין. שמאי אומר, אף העשוי בה.
כב,ה כיסא שלא היו חיפוייו יוצאין, וניטלו--טמא, שכן דרכו להיות מטהו על צידו ויושב עליו.
כב,ו כיסא שניטל חיפוייו האמצעי, והחיצונים קיימין--טמא; ניטלו החיצונים, והאמצעי קיים--טמא. רבי שמעון אומר, אם היה רחב טפח.
כב,ז כיסא שניטלו שניים מחיפוייו זה בצד זה--רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין. אמר רבי יהודה, אף כיסא של כלה שניטלו חיפוייו, ונשתייר בו בית קבלה--טהור: מפני שבטל העיקר, בטלה הטפילה.
כב,ח שידה שניטל העליון שלה--טמאה, מפני התחתון; ניטל התחתון--טמאה, מפני העליון. ניטל העליון, והתחתון--רבי יהודה מטמא, מפני הדפין; וחכמים מטהרין. ישיבת הסתת, טמאה מדרס.
כב,ט כופת שסירקו, וכירכמו, ועשאו פנים--רבי עקיבה מטמא; וחכמים מטהרין, עד שיחוק בו. הסל והכלכלה שמילאן תבן או מוכין, והתקינן לישיבה--טהורין; סירגן בגמי, או במשיחה--טמאין.
כב,י האסלה, טמאה מדרס וטמא מת; פירשה--העור טמא מדרס, והברזל טמא טמא מת. טרסקל שחיפוייו של עור, טמא מדרס וטמא מת; פירש--העור טמא מדרס, והטרסקל טהור מכלום. ספסלים שבמרחץ, ושתי רגליו של עץ--טמא; אחת של עץ, ואחת של אבן--טהור. הנסרין שבמרחץ ששיגמן, רבי מאיר מטמא; וחכמים מטהרין, שאינן עשויין אלא שיהו המים מהלכין תחתיהן. קנקילין שיש בה בית קבלת כסות, טמאה; והעשויה ככוורת, טהורה.
מסכת כלים פרק כג
כג,א הכדור והאימום והקמיע והתפילה שנקרעו--הנוגע בהן, טמא; במה שבתוכן, טהור. האכוף שנקרע--הנוגע במה שבתוכו--טמא, מפני שהתפר מחברו.
כג,ב ואלו טמאין משום מרכב--זרז האשקלוני, ומדיבה המדית, ועביט של גמל, וטפיטן של סוס. רבי יוסי אומר, טפיטן של סוס--טמא משום מושב, מפני שעומדין עליו בקומפון; אבל אכוף של נאקה, טמא.
כג,ג מה בין מרכב למושב: מרכב, חלק מגעו ממשאו; מושב, לא חלק מגעו ממשאו. התפית של חמור שהוא יושב עליה, טהורה; שינה בה את הנקבים, או שפירצן זה לתוך זה--טמאה.
כג,ד המיטה והכר והכסת של מת, הרי אלו טמאין מדרס. כיסא של כלה, ומשבר של חיה, וכיסא של כובס שהוא כורס עליו את הכלים--אמר רבי יוסי, אין בהן משום מושב.
כג,ה החרם--טמא, מפני הזוטו. הרשתות, והמכמרות, והמדף, והפלצור, מצודות הסכרין--טמאין; האקון, והרטוב, והכלוב--טהורין.
מסכת כלים פרק כד
כד,א שלושה תריסין הן: תריס הכפוף, טמא מדרס; ושמשחקין בו בקומפון, טמא טמא מת; ודיצת הערביים, טהורה מכלום.
כד,ב שלוש עגלות הן: העשויה כקתדרה, טמאה מדרס; כמיטה, טמאה טמא מת; ושל אבנים, טהורה מכלום.
כד,ג שלוש עריבות הן: עריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה, טמאה מדרס; שלמה, טמאה טמא מת; והבאה במידה, טהורה מכלום.
כד,ד שלוש תיבות הן: תיבה שפתחה מצידה, טמאה מדרס; מלמעלן, טמאה טמא מת; והבאה במידה, טהורה מכלום.
כד,ה שלושה תרבוסין הן: של ספרים, טמא מדרס; ושאוכלין עליו, טמא טמא מת; ושל זיתים, טהור מכלום.
כד,ו שלוש בסיסיות הן: שלפני המיטה ושלפני סופרים, טמאה מדרס; ושל דולפקי, טמאה טמא מת; ושל מגדל, טהורה מכלום.
כד,ז שלוש פנקסיות הן: האפיפורין, טמאה מדרס; ושיש בה בית קיבול שעווה, טמאה טמא מת; וחלקה, טהורה מכלום.
כד,ח שלוש מיטות הן: העשויה לשכיבה, טמאה מדרס; של זגגים, טמאה טמא מת; ושל סרגים, טהורה מכלום.
כד,ט שלוש משפלות הן: של זבל, טמאה מדרס; של תבן, טמאה טמא מת; והפוחלץ של גמלים, טהור מכלום.
כד,י שלושה מפצים הן: העשוי לישיבה, טמא מדרס; של צבעים, טמא טמא מת; ושל גיתות, טהור מכלום.
כד,יא שלוש חמתות ושלוש תורמלין הן: המקבלין כשיעור, טמאין מדרס; ושאינן מקבלין כשיעור, טמאין טמא מת; ושל עור הדג, טהורות מכלום.
כד,יב שלושה עורות הן: העשוי לשטיח, טמא מדרס; לתכריך כלים, טמא טמא מת; ושל רצועות ושל סנדלים, טהור מכלום.
כד,יג שלושה סדינין הן: העשוי לשכיבה, טמא מדרס; לווילון, טמא טמא מת; ושל צורות, טהור מכלום.
כד,יד שלוש מטפחות הן: של ידיים, טמאה מדרס; של ספרים, טמאה טמא מת; ושל תכריך ושל נבלי בני לוי, טהורה מכלום.
כד,טו שלושה פרקלימין הן: של צדי חיה ועוף, טמא מדרס; של חגבים, טמא טמא מת; ושל קייצין, טהור מכלום.
כד,טז שלוש סבכות הן: של ילדה, טמאה מדרס; ושל זקנה, טמאה טמא מת; ושל יוצאת החוץ, טהורה מכלום.
כד,יז שלוש קופות הן: מהוהה שטליה על הברייה, הולכין אחר הברייה; קטנה על הגדולה, הולכין אחר הגדולה; היו שוות, הולכין אחר הפנימית. רבי שמעון אומר, כף של מאזניים שטליה על שולי המיחם מבפנים, טמא; מבחוץ, טהור. טליה על צידו--בין מבפנים בין מבחוץ, טהור.
מסכת כלים פרק כה
כה,א כל הכלים, יש להם אחוריים ותוך--כגון הכרים, והכסתות, והשקין, והמרצופין, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, כל שיש לו תוברות, יש לו אחוריים ותוך; שאין לו תוברות, אין לו אחוריים ותוך.
כה,ב השולחן והדולפקי, יש להן אחוריים ותוך, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, אין להן אחוריים; וכן טבלה שאין לה לזביז.
כה,ג [ב] המרדע, יש לו אחוריים ותוך--משבעה לחרחור, ומארבעה לדורבן, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, אין להן: לא הוזכרו ושבעה וארבעה, אלא לשיירים.
כה,ד [ג] מידות יין ושמן, וזומי לסטרה, ומסננת של חרדל, ומשמרת של יין--יש להן אחוריים ותוך, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, אין להן. רבי שמעון אומר, יש להן: נטמאו מאחוריהן--מה שבתוכן טהור, וצריך להטביל.
כה,ה [ד] הרובע וחצי הרובע--נטמא הרובע, לא נטמא חצי הרובע; נטמא חצי הרובע, לא נטמא הרובע. אמרו לפני רבי עקיבה, הואיל וחצי הרובע, אחוריים לרובע--כלי שנטמא תוכו, לא נטמאו אחוריו. אמר להן, של בת קודמין היא, או שמא הרובע אחוריים לחצי הרובע; כלי שנטמאו אחוריו, לא נטמא תוכו.
כה,ו [ה] נטמא הרובע--הרובע ואחוריו טמאין, חצי הרובע ואחוריו טהורין; נטמא חצי הרובע--חצי הרובע ואחוריו טמאין, הרובע ואחוריו טהורין. נטמאו אחורי הרובע, אחורי חצי הרובע טהורין, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין, אין חולקין את הגביין: כשהוא מטביל, מטביל את כולו.
כה,ז [ו] כני כלים, והוגניהם, ואוזניהם, וידות הכלים המקבלין, שנפלו עליהן משקין--מנגבן, והן טהורין; ושאר כל הכלים שאין להן אחוריים ותוך, שנפלו משקין על מקצתן--כולו טמא. כלי שנטמאו אחוריו במשקין--אחוריו טמאין, תוכו והוגנו ואוזנו וידיו טהורין; נטמא תוכו, כולו טמא.
כה,ח [ז] כל הכלים--יש להן אחוריים ותוך, ויש להן בית הצביעה. רבי טרפון אומר, לעריבה גדולה של עץ. רבי עקיבה אומר, לכוסות. רבי מאיר אומר, לידיים טמאות וטהורות; אמר רבי יוסי, לא אמרו אלא לידיים הטהורות בלבד.
כה,ט [ח] כיצד: היו ידיו טהורות, ואחורי הכוס טמאין--אחזו בבית צביעתו, אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס. היה שותה בכוס שאחוריו טמאין--אינו חושש שמא נטמא משקה שבפיו באחורי הכוס, וחזר וטימא את הכוס. קומקמוס שהוא מרתיח--אינו חושש שמא יצאו משקין מתוכו ונגעו באחוריו, וחזרו לתוכו.
כה,י [ט] כלי הקודש--אין להן אחוריים ותוך, ואין להן בית הצביעה. ואין מטבילין כלים בתוך כלים, לקודש. וכל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואינן עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה. מעשה--מבטל מיד המעשה, ומיד המחשבה; והמחשבה--אינה מבטלת לא מיד המעשה, ולא מיד המחשבה.
מסכת כלים פרק כו
כו,א סנדל עמקי, וכיס של שנצות, רבי יהודה אומר אף קפיפה מצרית, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף סנדל הלדיקי כיוצא בהן--הרי אלו מיטמאין ומיטהרין שלא באומן. אמר רבי יוסי, והלוא כל הכלים מיטמאין ומיטהרין שלא באומן; אבל אלו--אף על פי מותרין--טמאין, שההדיוט יכול להחזירן. לא אמרו אלא בקפיפה מצרית, שאף האומן אינו יכול להחזירה.
כו,ב כיס של שנצות שניטלו שנציו, טמא; נפשט, טהור. טלה עליו את המטלת מלמטן, טמא. כיס בתוך כיס שנטמא אחד מהן במשקה, לא נטמא חברו. צרור המרגלית, טמא. צרור המעות--רבי אליעזר מטמא, וחכמים מטהרין.
כו,ג כף לוקטי קוצים, טהורה; והזון והבוכרייר, טמאין. השרוולים, טמאין; והפרקלימין, טהורין. וכל בית הצביעות, טהורות--חוץ משל קייצים, מפני שמקבלת את האוג; נקרעה--אם אינה מקבלת את רוב האוג, טהורה.
כו,ד סנדל שנפסקה אחת מאוזניו, ותיקנה--טמא מדרס; נפסקה שנייה, ותיקנה--טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס. לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שנייה, נפסק עקבו, ניטל חוטמו, או שנחלק לשניים--טהור. סוליים שנפסק מכל מקום, טהור. מנעל שנפחת--אם אינו מקבל את רוב הרגל, טהור. מנעל שעל האימום--רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.
כו,ה כל חמתות צרורות--טהורות, חוץ משל ערביים. רבי מאיר אומר, צרור שעה, טהורות; צרור עולם, טמאות. רבי יוסי אומר, כל חמתות צרורות, טהורות.
כו,ו [ה] אלו עורות טמאין מדרס: עור שחישב עליו לשטיח, עור סקורטיה, עור קטבוליה, עור החמור, עור החמר, עור הכתן, עור הכתף, עור הרופא, עור העריסה, ועור הלב של קטן, עור הכר, ועור הכסת--מדרס. עור הסרוק, ועור הסורק--רבי אליעזר אומר, מדרס; וחכמים אומרין, טמא מת.
כו,ז [ו] עב כסות, ותכריך כסות--מדרס. עב ארגמן, ותכריך ארגמן--בית שמאי אומרין, מדרס; ובית הלל אומרין, טמא מת. עור שעשאו חיפוי לכלים, טהור. ולמשקלות, טמא; רבי יוסי מטהר, משום אביו.
כו,ח [ז] כל מקום שאין חסרון מלאכה, המחשבה מטמאתן; וכל מקום שיש חסרון מלאכה--אין המחשבה מטמאתן, אלא העוצבה.
כו,ט [ח] עורות בעל הבית, המחשבה מטמאתן; של עבדן, אין המחשבה מטמאתן. של גנב, המחשבה מטמאתן; של גזלן, אין המחשבה מטמאתן. רבי שמעון אומר, חילוף הדברים: של גזלן, המחשבה מטמאתן; ושל גנב--אין המחשבה מטמאתן, מפני שלא נתייאשו הבעלים.
כו,י [ט] עור שהוא טמא מדרס, וחישב עליו לרצועות ולסנדלין--כיון שנתן בו את האוזמיל, טהר, דברי רבי יהודה; וחכמים אומרין, עד שימעטנו פחות מחמישה טפחים. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, אף העושה מטפחת מן העור, טמאה; ומן הכסתות, טהורה.
מסכת כלים פרק כז
כז,א הבגד, מיטמא משום חמישה שמות; השק, משום ארבעה; העור, משום שלושה; העץ, משום שניים; וכלי חרס, משום אחד. כלי חרס, מיטמא משום כלי קיבול; כל שאין לו תוך בכלי חרס, אין לו אחוריים. מוסף עליו העץ, שהוא מיטמא משום מושב. וכן טבלה שאין לה לזביז--בכלי עץ, טמאה; בכלי חרס, טהורה. מוסף עליו העור, שהוא מיטמא משום אוהלים. מוסף עליו השק, שהוא מיטמא משום אריג. מוסף עליו הבגד, שהוא מיטמא משום שלוש על שלוש.
כז,ב הבגד--מיטמא משום שלושה על שלושה, למדרס, ומשום שלוש על שלוש, לטמא מת. השק, משום ארבעה על ארבעה, העור, משום חמישה על חמישה, מפץ, משום שישה על שישה--שווין למדרס ולטמא מת. רבי מאיר אומר, השק--שייריו ארבעה, ותחילתו משייגמר.
כז,ג העושה שניים מן הבגד ואחד מן השק, שלושה מן השק ואחד מן העור, ארבעה מן העור ואחד מן המפץ--טהור; חמישה מן המפץ ואחד מן העור, ארבעה מן העור ואחד מן השק, שלושה מן השק ואחד מן הבגד--טמא. זה הכלל--כל שחיבר לו מן החמור ממנו, טמא; מן הקל ממנו, טהור.
כז,ד המקצע מכולן טפח על טפח, טמא. משולי הקופה טפח על טפח, טמא. מצדדי הקופה, רבי שמעון מטהר; וחכמים אומרין, המקצע טפח על טפח מכל מקום, טמא.
כז,ה בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה--רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין עד שיקצע. כיסא של קטן שיש לו רגליים--אף על פי שאין בו גובה טפח, טמא. חלוק של קטן--רבי אליעזר אומר, כל שהוא; וחכמים אומרים, עד שיהא בו כשיעור, ונמדד כפול.
כז,ו אלו נמדדין כפולין--אמפליה, ופימלניה, ומכנסיים, וכובע, וכיס של פונדה. ומטלית שטליה על השפה--אם פשוטה, נמדדת פשוטה; ואם כפולה, נמדדת כפולה.
כז,ז הבגד שארג בו שלושה על שלושה, ונטמא מדרס, והשלים עליו את כל הבגד--ניטל חוט אחד מתחילתו--טהר מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס; ניטל חוט אחד מתחילתו, ואחר כך השלים עליו את כל הבגד--טמא מגע מדרס.
כז,ח וכן בגד שארג בו שלוש על שלוש, נטמא טמא מת, השלים עליו את כל הבגד--ניטל חוט אחד מתחילתו--טהור מטמא מת, אבל טמא מגע טמא מת. ניטל חוט אחד מתחילתו, ואחר כך השלים עליו את כל הבגד--טהור: מפני שאמרו, שלוש על שלוש שנתמעטה, טהורה. אבל שלושה על שלושה שנתמעט--אף על פי שטהר מן המדרס, טמא בכל הטומאות.
כז,ט סדין שהוא טמא מדרס, ועשאו וילון--טהר מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס. אמר רבי יוסי, וכי באיזה מדרס נגע זה; אלא אם כן נגע בו הזב, ייטמא במגע הזב.
כז,י שלושה על שלושה שנחלק--טהר מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס. אמר רבי יוסי, וכי באיזה מדרס נגע זה; אלא אם כן נגע בו הזב, טמא במגע הזב.
כז,יא שלושה על שלושה--באשפות--בריא, וצורר מלח; בבית--או בריא, או צורר מלח. כמה מלח יהא צורר, רובע. רבי יהודה אומר, דקה; וחכמים אומרין, גסה. אלו ואלו מתכוונין להקל. רבי שמעון אומר, שווין שלושה על שלושה באשפות, לשלוש על שלוש בבית.
כז,יב שלושה על שלושה שנקרע--אם נותנו על הכיסא, ובשרו נוגע בכיסא--טהור; ואם לאו, טמא. שלוש על שלוש שנמהה ממנה חוט אחד, או שנמצא בה קשר, או שני חוטין מתאימין--טהורה. שלוש על שלוש שהשליכה על האשפות, טהורה; החזירה, טמאה. לעולם השלכתה מטהרתה, והחזרתה מטמאתה--חוץ משל ארגמן, ושל זהורית טובה; רבי אליעזר אומר, אף מטלית חדשה כיוצא בהן. רבי שמעון אומר, כולן טהורין: לא הוזכרו, אלא מפני השב אבידה.
מסכת כלים פרק כח
כח,א שלוש על שלוש, שנתנה בכדור או שעשאה כדור בפני עצמה--טהורה. אבל שלושה על שלושה, שנתנו בכדור--טמא; עשאו כדור בפני עצמו--טהור, מפני שהתפר ממעטו.
כח,ב פחות משלושה על שלושה שהתקינו לפקק בו את המרחץ, לנער בו את הקדירה, לקנח בו את הריחיים--בין מן המוכן, בין שאינו מן המוכן--טמא, דברי רבי אליעזר; רבי יהושוע אומר, בין מן המוכן, בין שאינו מן המוכן--טהור. רבי עקיבה אומר, מן המוכן, טמא; ושאינו מן המוכן, טהור.
כח,ג העושה אספלונית--בין בבגד בין בעור, טהורה. מלוגמה--בבגד, טהורה; ובעור, טמאה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף בבגד--טמאה, מפני שהיא ננערת.
כח,ד מטפחות הספרים--בין מצויירות, בין שאינן מצויירות--טמאות, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרין, מצויירות, טהורות; ושאינן מצויירות, טמאות. רבן גמליאל אומר, אלו ואלו טהורות.
כח,ה כפח שהוא טמא מדרס, ונתנו על הספר--טהור מן המדרס, אבל טמא טמא מת. חמת שעשאה שטיח, ושטיח שעשאו חמת--טהור. חמת שעשאה תורמל, ותורמל שעשאו חמת, כר שעשאו סדין, וסדין שעשאו כר, כסת שעשאה מטפחת, ומטפחת שעשאה כסת--טמא. זה הכלל--כל ששינהו לשמו, טמא; לשם אחר, טהור.
כח,ו מטלית שטליה על הקופה--מטמא אחד, ופוסלת אחד. הפרישה מן הקופה--הקופה מטמא אחד, ופוסלת אחד; והמטלית טהורה. טליה על הבגד--מטמא שניים, ופוסלת אחד. הפרישה מן הבגד--הבגד מטמא אחד, ופוסל אחד; והמטלית מטמא שניים, ופוסלת אחד. וכן הטולה על השק, או על העור, דברי רבי מאיר; ורבי שמעון מטהר. רבי יוסי אומר, על העור, טהור; ועל השק--טמא, מפני שהוא אריג.
כח,ז שלוש על שלוש שאמרו, חוץ מן המלל, דברי רבי שמעון; וחכמים אומרין, שלוש על שלוש מכוונות. טליה על הבגד מרוח אחת, אינו חיבור; משתי רוחות זו כנגד זו, חיבור. עשאה כמין גם--רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין. אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים, בטלית: אבל בחלוק--מלמעלן, חיבור; מלמטן, אינו חיבור.
כח,ח בגדי עניים--אף על פי שאין בהן שלוש על שלוש, הרי אלו טמאים מדרס. טלית שהתחיל בה לקורעה--כיון שנקרע בה רובה, אינה חיבור. העבים והרכים, אין בהן משום שלוש על שלוש.
כח,ט כסת הסבלים, טמאה מדרס. ומשמרת של יין, אין בה משום מושב. סבכה של זקנה, טמאה משום מושב. חלוק של יוצאת החוץ--העשוי כסבכה, טהור. העושה בגד מן החרם, טהור; ומן הזוטו, טמא. רבי אליעזר בן יעקוב אומר, אף העושה בגד מן החרם, וקיפלו--טמא.
כח,י סבכה שהתחיל בה מפיה--טהורה, עד שיגמור את קורקורתה; התחיל בה מקורקורתה--טהורה, עד שיגמור את פיה. שביס שלה, טמא בפני עצמו; החוטין שלה, טמאין משום חיבור. סבכה שנקרעה--אם אינה מקבלת את רוב השער, טהורה.
מסכת כלים פרק כט
כט,א נומי הסדין, והסודרין, והטרטין, והפליון של ראש--שש אצבעות; של פרקסין, עשר; נומי הסגוס, והרדיד, והחלוק, והטלית--שלוש אצבעות. נומי הכפח של זקנה, והגומדין של ערביים, והקולקין, והפונדה, והמעפורת, והפרגוד--נומיהן כל שהן.
כט,ב שלוש כסתות של צמר, שש של פשתן, שלושה סדינים, ושתים עשרה מטפחות, ושני סובריקין, וחלוק אחד, וטלית אחת, קלובקרין אחד--חיבור לטומאה, ולהזיה. יתר מכן--חיבור לטומאה, ואינו חיבור להזיה; רבי יוסי אומר, אף לא לטומאה.
כט,ג חוט משקולת, שנים עשר; ושל חרשים, שמונה עשר; ושל בניין, חמישים אמה. יתר מכן--אם רצה לקיים, טהור. של סיידין, ושל ציירין--כל שהן.
כט,ד חוט מאזניים של זהבים, ושל שוקלי ארגמן טוב--שלוש אצבעות. יד קורדום מאחוריו, שלוש אצבעות; רבי יוסי אומר, טפח, טהור.
כט,ה חוט מאזניים של חנוונים, ושל בעלי בתים--טפח. יד קורדום מלפניו, טפח. שיירי יד הפרגול, טפח. ויד מקבת של מפתחי אבנים טובות, טפח.
כט,ו חוט מאזניים של צמרים, ושל שוקלי זכוכית--טפחיים. יד המקור, טפחיים. יד המעצד של לגיונות, טפחיים.
כט,ז יד קורנס של זהבים, טפחיים; ושל חרשין, שלושה טפחים. [ז] שיירי הדורבן מלמעלן, ארבעה. יד הבדיד, ארבעה. יד קורדום של ניכוש, חמישה. ויד בן פטיש, חמישה; ושל פטיש, שישה. יד קורדום של ביקוע, ושל עדיר--שישה. יד מקבת של סתתין, שישה.
כט,ח שיירי חרחור מלמטן, שבעה. יד מגרפה של בעלי בתים--בית שמאי אומרין, שבעה; ובית הלל אומרין, שמונה. ושל סיידין--בית שמאי אומרין, תשעה; ובית הלל אומרין, עשרה. יתר מכן--אם רצה לקיים, טמא. ויד משמשי האור, כל שהן.
מסכת כלים פרק ל
ל,א כלי זכוכית--פשוטיהן טהורין, ומקבליהן טמאין. נשברו, טהרו; חזר ועשה מהן כלים, מקבלין טומאה מכאן ולהבא. הטבלה והאסקוטלא של זכוכית, טהורין; אם יש להן לזביז, טמאין. שולי קערה ושולי האסקוטלא של זכוכית שהתקינן לתשמיש, טהורין; קירטמן או שפן בשופין, טמאין.
ל,ב ספקלריה, טהורה. תמחוי שעשאו ספקלריה, טמא; אם מתחילה עשאו לשם ספקלריה, טהור. תרווד שהוא נותנו על השולחן--אם מקבל כל שהוא, טמא; ואם לאו--רבי עקיבה מטמא, רבי יוחנן בן נורי מטהר.
ל,ג כוס שנפגם רובו, טהור; נפגם בו שליש ברובו, טהור. רבי שמעון אומר, אם מפזר הוא את רוב המים, טהור. ניקב, ועשאו בין בבעץ ובין בזפת--טהור. רבי יוסי אומר, בבעץ, טמא; ובזפת, טהור.
ל,ד צלוחית קטנה שניטל פיה, טמאה; וגדולה שניטל פיה, טהורה. של פלייטון שניטל פיה--טהורה, מפני שהיא סורחת את היד. לגינין גדולים שניטל פיהן--טמאין, מפני שהוא מתקינן לכבשים. והאפרכס של זכוכית, טהורה. אמר רבי יוסי, אשריך כלים--שנכנסת בטומאה, ויצאת בטהרה.
|
