| |
משנה  סדר נשים נדרים
מסכת נדרים פרק א
א,א כל כינויי נדרים כנדרים, חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות. האומר לחברו, מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך--אסור; מנודה אני לך, רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר. כנדרי רשעים--נדר בנזיר, ובקרבן, ובשבועה. כנדרי כשרים, לא אמר כלום; כנדבותם, נדר בנזיר ובקרבן.
א,ב האומר קונם, קונח, קונס--הרי אלו כינויים לקרבן. חרק, חרך, חרף--הרי אלו כינויים לחרם. נזיק, נזיח, פזיח--הרי אלו כינויים לנזירות. שבותה, שקוקה, נדר במוהא--הרי אלו כינויים לשבועה.
א,ג לא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור, טמא, נותר, ופיגול--אסור. כאימרא, כדירים, כעצים, כאישים, כמזבח, כהיכל, כירושלים, נדר באחד מכל משמשי המזבח--אף על פי שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן; רבי יהודה אומר, האומר ירושלים, לא אמר כלום.
א,ד האומר קרבן, עולה, מנחה, חטאת, תודה, שלמים שאני אוכל לך--אסור; רבי יהודה מתיר. קרבן, כקרבן, הקרבן שאוכל לך--אסור. לא קרבן לא אוכל לך, רבי מאיר אוסר. האומר לחברו, קונם פי מדבר עימך, וידי עושה עימך, ורגלי מהלכת לך--אסור.
מסכת נדרים פרק ב
ב,א אלו מותרין: חולין שאוכל לך, כבשר חזיר, כעבודה זרה, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, כחלת אהרון וכתרומתו--מותר. האומר לאשתו, הרי את עליי כאימא--פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל את ראשו לכך. קונם שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך, האומר לאישה, קונם שאיני משמשך--הרי זה ב"לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג). שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך--אסור.
ב,ב קרבן לא אוכל לך, קרבן שאוכל לך, לקרבן לא אוכל לך--מותר; שבועה לא אוכל לך, שבועה שאוכל לך, לא שבועה לא אוכל לך--אסור: זה חומר בשבועות מבנדרים. וחומר בנדרים מבשבועות, כיצד: אמר קונם סוכה שאיני עושה, לולב שאיני נוטל, תפילין שאיני נותן--בנדרים אסור; ובשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצוות.
ב,ג יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד: אמר הריני נזיר אם אוכל, הריני נזיר אם אוכל, הריני נזיר אם אוכל, ואכל--חייב על כל אחת ואחת; שבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל, ואכל--אינו חייב אלא אחת.
ב,ד סתם נדרים להחמיר, ופירושן להקל. כיצד: אמר הרי עליי כבשר מליח, וכיין נסך--אם של שמיים נדר, אסור; ואם של עבודה זרה, מותר; ואם סתם, אסור. הרי עליי כחרם--אם כחרם של שמיים נדר, אסור; אם של כוהנים, מותר; אם סתם, אסור. הרי עליי כמעשר--אם כמעשר בהמה נדר, אסור; אם של דגן, מותר; אם סתם, אסור. הרי עליי כתרומה--אם כתרומת הלשכה נדר, אסור; אם של גורן, מותר. אם סתם, אסור, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, סתם תרומה ביהודה אסורה, ובגליל מותרת--שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה. סתם חרמין ביהודה מותרין, ובגליל אסורין--שאין אנשי הגליל מכירין את חרמי כוהנים.
ב,ה נדר בחרם, ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים, נדר בקרבן, ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים, הרי עצמי קרבן, ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו, קונם אשתי נהנית לי, ואמר לא נדרתי אלא מאשתי הראשונה שגירשתי--על כולם אין נשאלין להן. ואם נשאלו--עונשין אותן, ומחמירין עליהם, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, פותחין להן פתח ממקום אחר, ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
מסכת נדרים פרק ג
ג,א ארבעה נדרים התירו חכמים--נדרי זירוזין, נדרי הבאי, נדרי שגגות, נדרי אונסין. נדרי זירוזין: היה מוכר לו חפץ ואמר, קונם שאיני פוחת לך מן הסלע, והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל, ושניהם רוצים בשלושה דינרין. רבי אליעזר בן יעקוב אומר, אף הרוצה להדיר את חברו שיאכל אצלו ואמר לו, כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטיל--ובלבד שיהא זכור, בשעת הנדר.
ג,ב נדרי הבאי כיצד: אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזו כעולי מצריים, אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. נדרי שגגות: אמר אם אכלתי ואם שתיתי, ונזכר שאכל ושתה, שאיני אוכל שאיני שותה, ושכח ואכל ושתה, קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכת את בני, ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה. ראה אותם אוכלים תאנים ואמר להן, הרי הן עליכם קרבן, ונמצאו אביו ואחיו, והיו עימהן אחרים--בית שמאי אומרין, הן מותרין, ואלו שעימהן אסורין; בית הלל אומרין, אלו ואלו מותרין.
ג,ג נדרי אונסין: הדירו חברו שיאכל אצלו, וחלה הוא או שחלה בנו או שעיכבו נהר--הרי אלו נדרי אונסין. [ד] נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה, אף על פי שאינה תרומה, שהן של בית המלך, אף על פי שאינה שלהם. בית שמאי אומרין, בכל נודרין, חוץ מבשבועה; בית הלל אומרין, אף בשבועה. בית שמאי אומרין, לא יפתח לו נדר; בית הלל אומרין, אף יפתח לו. בית שמאי אומרין, במה שהוא מדירו; בית הלל אומרין, אף במה שאינו מדירו. כיצד: אמרו לו אמור קונם אשתי נהנית לי, ואמר קונם אשתי ובניי נהנין לי--בית שמאי אומרין, אשתו מותרת ובניו אסורין; ובית הלל אומרין, אלו ואלו מותרין.
ג,ד [ה] הרי הנטיעות האלו קרבן, אם אינן נקצצות, וטלית זו קרבן, אם אינה נשרפת--יש להן פדיון; הרי הנטיעות האלו קרבן, עד שיקצצו, וטלית זו קרבן, עד שתישרף--אין להן פדיון.
ג,ה [ו] הנודר מיורדי הים, מותר ביושבי היבשה; מיושבי היבשה, אסור ביורדי הים--שיורדי הים בכלל יושבי היבשה. לא כאלו ההולכים מעכו ליפו, אלא ממי שדרכו לפרש.
ג,ו [ז] הנודר מרואי החמה--אסור אף בסומין, שלא נתכוון זה אלא ממי שחמה רואה אותו. [ח] הנודר משחורי הראש--אסור בקירחים ובבעלי שיבות, ומותר בנשים ובקטנים: שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים.
ג,ז [ט] הנודר מן היילודים, מותר בנולדים. מן הנולדים, רבי מאיר מתיר אף ביילודים; וחכמים אומרין, לא נתכוון זה אלא ממי שדרכו להיוולד.
ג,ח [י] הנודר משובתי שבת--אסור בישראל, ואסור בכותים; מאוכלי השום--אסור בישראל, ואסור בכותים. מעולי ירושלים--אסור בישראל, ומותר בכותים.
ג,ט [יא] קונם שאיני נהנה לבני נוח--מותר בישראל, ואסור באומות. שאיני נהנה לזרע אברהם--אסור בישראל, ומותר באומות. שאיני נהנה לישראל--לוקח ביתר, ומוכר בפחות. שאין ישראל נהנין לי--לוקח בפחות, ומוכר ביתר, אם שומעין לו. שאיני נהנה להן והן לי, ייהנה לאומות.
ג,י קונם שאיני נהנה לערלים--מותר בערלי ישראל, ואסור במולי האומות; קונם שאיני נהנה למולים--אסור בערלי ישראל, ומותר במולי האומות: שאין העורלה קרואה אלא לשם הגויים--שנאמר "כי כל הגויים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיהו ט,כה), ואומר "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז,לו), ואומר "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א,כ). רבי אלעזר בן עזריה אומר, מאוסה היא עורלה שנתגנו בה רשעים, שנאמר "כי כל הגויים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב". רבי ישמעאל אומר, גדולה היא מילה ששלוש עשרה בריתות נכרתו עליה. רבי יוסי אומר, גדולה היא מילה, שהיא דוחה את השבת החמורה. רבי יהושוע בן קורחה אומר, גדולה היא מילה, שלא נתלה למשה הצדיק עליה מלוא שעה. רבי נחמיה אומר, גדולה היא מילה, שהיא דוחה את הנגעים. רבי אומר, גדולה היא מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם, עד שמל, שנאמר "התהלך לפניי, והיה תמים" (בראשית יז,א).
מסכת נדרים פרק ד
ד,א אין בין מודר הניה מחברו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. המודר מאכל מחברו--לא ישאילנו נפה וכברה וריחיים ותנור, אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות, וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש; ומקום שמשכירין כיוצא בהן, אסור.
ד,ב המודר הניה מחברו--שוקל את שקלו, ופורע את חובו, ומחזיר לו אבידתו; ומקום שנוטלין עליה שכר, תיפול הניה להקדש.
ד,ג ותורם את תרומתו, ואת מעשרותיו לדעתו. ומקריב עליו קיני זבין, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות. ומלמדו מדרש הלכות ואגדות; לא ילמדנו מקרא, אבל מלמד הוא את בניו מקרא. וזן את אשתו ואת בניו, אף על פי שהוא חייב במזונותם; לא יזון את בהמתו, בין טמאה בין טהורה. רבי אליעזר אומר, זן את הטמאה, ואינו זן את הטהורה. אמרו לו, מה בין טמאה לטהורה. אמר להם, שהטהורה, נפשה לשמיים וגופה שלו; והטמאה, נפשה וגופה לשמיים. אמרו לו, אף הטמאה, נפשה לשמיים וגופה שלו--שאם ירצה, הרי הוא מוכרה לגויים או מאכילה לכלבים.
ד,ד המודר הניה מחברו--נכנס לבקרו עומד, אבל לא יושב; מרפאהו רפאות נפשות, אבל לא רפאות ממון; ורוחץ עימו באמבטי גדולה, אבל לא בקטנה. וישן עימו במיטה. רבי יהודה אומר, בימות החמה; אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהנהו. ומסב עימו על המיטה, ואוכל עימו על השולחן; אבל לא מן התמחוי, אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר. לא יאכל עימו מן האיבוס שלפני הפועלין. לא יעשה עימו באומן, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, עושה הוא ברחוק ממנו.
ד,ה המודר הניה מחברו לפני שביעית--לא יירד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הנוטות; ובשביעית--לא יירד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנוטות. נדר ממנו מאכל לפני שביעית--יורד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הפירות; ובשביעית, יורד ואוכל.
ד,ו המודר הניה מחברו--לא ישאילנו ולא ישאל ממנו, לא ילוונו ולא ילווה ממנו, ולא ימכור לו ולא ייקח ממנו. אמר לו, השאילני פרתך, אמר לו, אינה פנויה, אמר קונם שדי שאיני חורש בה לעולם--אם היה דרכו לחרוש, הוא אסור וכל אדם מותרין; ואם אין דרכו לחרוש, הוא וכל אדם אסורין.
ד,ז המודר הניה מחברו, ואין לו מה יאכל--הולך אצל החנווני ואומר, איש פלוני מודר ממני הניה ואיני יודע מה אעשה; והוא נותן לו, ובא ונוטל מזה. היה ביתו לבנות, גדרו לגדור, שדהו לקצור--הולך אצל הפועלים ואומר, איש פלוני מודר ממני הניה ואיני יודע מה אעשה; והן עושין עימו, ובאין ונוטלין שכרן מזה.
ד,ח היו מהלכין בדרך, ואין לו מה יאכל--נותן לאחר משום מתנה, והלה מותר בה. ואם אין עימהם אחר--מניח על הסלע או על הגדר ואומר, הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ, והלה נוטל ואוכל; רבי יוסי אוסר.
מסכת נדרים פרק ה
ה,א השותפין שנדרו הניה זה מזה, אסורין ליכנס לחצר; רבי אליעזר בן יעקוב אומר, זה נכנס בתוך שלו, וזה נכנס בתוך שלו. ושניהם אסורין מלהעמיד שם ריחיים ותנור, ומלגדל תרנגולים. היה אחד מהן מודר הניה מחברו, לא ייכנס לחצר; רבי אליעזר בן יעקוב אומר, יכול הוא לומר לו, בתוך שלי אני נכנס, ואיני נכנס לתוך שלך. וכופין את הנודר שימכור את חלקו.
ה,ב היה אחד מן השוק מודר מאחד מהן הניה, לא ייכנס לחצר; רבי אליעזר בן יעקוב אומר, יכול הוא לומר לו, לתוך של חברך אני נכנס, איני נכנס לתוך שלך.
ה,ג המודר הניה מחברו, ויש לו שם מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר--אם יש לו בהן תפוסת יד, אסור; אין לו בהן תפוסת יד, מותר. האומר לחברו קונם לביתך שאיני נכנס, ושדך זו שאיני לוקח--מת או מכרן לאחר, מותר; לבית הזה שאיני נכנס, ושדה זו שאיני לוקח--מת או שמכרן לאחר, אסור.
ה,ד הריני עליך חרם, המודר אסור; הרי את עליי חרם, הנודר אסור. הרי אני עליך ואת עליי, שניהם אסורין; ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל, ואסורין בדבר של אותה העיר. [ה] איזה הוא דבר של עולי בבל--כגון הר הבית והעזרות, והבאר שבאמצע הדרך. ואיזה הוא דבר של אותה העיר--כגון הרחבה והמרחץ, ובית הכנסת התיבה והספרים. והכותב חלקו לנשיא. רבי יהודה אומר, אחד הכותב לנשיא ואחד הכותב להדיוט; מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט--שהכותב לנשיא אינו צריך לזכות, והכותב להדיוט צריך לזכות. וחכמים אומרין, אחד זה ואחד זה, צריכין לזכות; לא דיברו בנשיא אלא בהווה. רבי יהודה אומר, אין אנשי הגליל צריכין לכתוב, שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם.
ה,ה [ו] המודר הניה מחברו, ואין לו מה יאכל--נותן לאחר משום מתנה, והלה מותר בה: מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר ממנו הניה, והיה משיא את בנו. אמר לחברו, הרי החצר והסעודה נתונים לך במתנה, אם בפניך שיבוא אבא, ויאכל עימנו בסעודה. אמר לו, אם שלי הם, הרי הן מוקדשין לשמיים. אמר לו, לא נתתי לך את שלי אלא שתקדישם לשמיים. אמר לו, לא נתת לי את שלך, אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומתרצים זה לזה, ויהא העוון תלוי בראשי. אמרו חכמים, כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מוקדשת, אינה מתנה.
מסכת נדרים פרק ו
ו,א הנודר מן המבושל, מותר בצלוי ובשלוק. אמר קונם תבשיל שאיני טועם--אסור במעשה קדירה רך, ומותר בעבה; ומותר בביצת טרמיטא, ובדלעת הרמוצה. [ב] הנודר ממעשה קדירה, אינו אסור אלא ממעשה רתחתה; אמר קונם יורד לקדירה שאיני טועם, אסור מכל המתבשלין בקדירה.
ו,ב [ג] מן הכבש, אינו אסור אלא מן הכבש של ירק; כבוש שאיני טועם, אסור בכל הכבשין. מן השלק, אינו אסור אלא מן השלק של בשר, דברי רבי יהודה; שלוק שאיני טועם, אסור בכל השלקים. מן הצלי, אינו אסור אלא מן הצלי של בשר, דברי רבי יהודה; צלי שאיני טועם, אסור בכל הצלויים. מן המליח, אינו אסור אלא מן המליח של דג; מליח שאיני טועם, אסור בכל המלוחים.
ו,ג [ד] דג דגים שאיני טועם, אסור בהן--בין גדולים בין קטנים, בין מלוחים בין תפלים, בין חיים בין מבושלים; ומותר בטרית טרופה ובציר. הנודר מן הצחנה--אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס; הנודר מטרית טרופה, מותר בציר ובמורייס.
ו,ד [ה] הנודר מן החלב, מותר בקוס; רבי יוסי אוסר. מן הקוס, מותר בחלב. אבא שאול אומר, הנודר מן הגבינה--אסור בה, בין מליחה בין תפילה.
ו,ה [ו] הנודר מן הבשר, מותר ברוטב ובקופה; רבי יהודה אוסר. אמר רבי יהודה, מעשה ואסר עליי רבי טרפון ביצים שנתבשלו בתוכו. אמרו לו, וכן הדבר; אימתיי, בזמן שאמר הבשר הזה עליי אסור: שהנודר מן הדבר, ונתערב באחר--אם יש בו בנותן טעם, הרי זה אסור. [ז] הנודר מן היין, מותר בתבשיל שיש בו טעם יין; אמר קונם יין זה שאיני טועם, ונפל לתבשיל--אם יש בו בנותן טעם, אסור.
ו,ו הנודר מן הענבים, מותר ביין; מן הזיתים, מותר בשמן. אמר קונם זיתים וענבים אלו שאיני טועם--אסור בהן, וביוצא מהן. [ח] הנודר מן התמרים, מותר בדבש תמרים; מן הסתוונייות, מותר בחומץ סתוונייות. רבי יהודה בן בתירה אומר, כל ששם תולדתו קרואה עליו, ונדר הימנו--אסור אף ביוצא הימנו; וחכמים מתירין.
ו,ז [ט] הנודר מן היין, מותר ביין תפוחים. מן השמן, מותר בשמן שומשמין. מן הדבש, מותר בדבש תמרים. מן החומץ, מותר בחומץ סתוונייות. מן הכרישים, מותר בקפלוטות. מן הירק--מותר בירקות שדה, מפני שהוא שם לווי.
ו,ח [י] מן הכרוב, אסור באספרגוס; מן האספרגוס, מותר בכרוב. מן הגריסין, אסור במקפה; רבי יוסי מתיר. מן המקפה, מותר בגריסין. מן המקפה, אסור בשום; רבי יוסי מתיר. מן השום, מותר במקפה. מן העדשים, אסור באשישים; רבי יוסי מתיר. מן האשישים, מותר בעדשים.
ו,ט חיטה חיטים שאיני טועם--אסור בהן, בין חיים בין מבושלים; רבי יהודה אומר, קונם גריס וחיטה שאיני טועם, מותר לכוס חיים.
מסכת נדרים פרק ז
ז,א הנודר מן הירק, מותר בדלועים; רבי עקיבה אוסר. אמרו לו לרבי עקיבה, והלוא אומר הוא אדם לשלוחו, קח לנו ירק מן השוק, והוא אומר, לא מצאתי אלא דלועים. אמר להן, וכן הדבר, או שמא אומר הוא לו, לא מצאתי אלא קטנית; אלא שהדלועים בכלל הירק. ואסור בפול המצרי לח, ומותר ביבש.
ז,ב הנודר מן הדגן, אסור בפול המצרי יבש, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, אינו אסור אלא מחמשת המינים בלבד. רבי מאיר אומר, הנודר מן התבואה--אינו אסור אלא מחמשת המינים; אבל הנודר מן הדגן--אסור בכול, ומותר בפירות האילן והירק.
ז,ג הנודר מן הכסות--מותר בשק, וביריעה, ובחמילה. אמר קונם צמר עולה עליי, מותר לכסות בגיזי צמר; פשתן עולה עליי, מותר לכסות באניצי פשתן. רבי יהודה אומר, הכול לפי הנודר. טען והזיע, והיה ריחו קשה, אמר קונם צמר ופשתים עולים עליי--מותר לכסות, ואסור להפשיל לאחוריו.
ז,ד הנודר מן הבית, מותר בעלייה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, עלייה בכלל הבית. הנודר מן העלייה, מותר בבית. [ה] הנודר מן המיטה, מותר בדרגש, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, דרגש בכלל המיטה. הנודר מן הדרגש, מותר במיטה. הנודר מן העיר--מותר ליכנס בתחומה, ואסור ליכנס לעיבורה; אבל הנודר מן הבית, אסור מן האגף ולפנים.
ז,ה [ו] קונם פירות האלו עליי, קונם הן על פי, קונם הן לפי--אסור בחילופיהן ובגידוליהן. שאיני אוכל שאיני טועם--מותר בחילופיהן ובגידוליהן, בדבר שזרעו כולה; אבל דבר שאין זרעו כולה, אפילו גידולי גידולין אסורין. [ז] האומר לאשתו, קונם מעשה ידיך עליי, קונם הן על פי, קונם הן לפי--אסור בחילופיהן ובגידוליהן. שאיני אוכל, שאיני טועם--מותר בחילופיהן ובגידוליהן, בדבר שזרעו כולה; אבל בדבר שאין זרעו כולה, גידולי גידולין אסורים.
ז,ו [ח] שאת עושה איני אוכל עד הפסח, שאת עושה איני מתכסה עד הפסח--עשתה לפני הפסח, מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח; שאת עושה עד הפסח איני אוכל, שאת עושה עד הפסח איני מתכסה--עשתה לפני הפסח, אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח. [ט] שאת נהנית לי עד הפסח, אם הולכת את לבית אביך עד החג--הלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד הפסח; ואחר הפסח, ב"לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג). שאת נהנית לי עד החג, אם הלכת לבית אביך עד הפסח--הלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד החג; ומותרת לילך אחר הפסח.
מסכת נדרים פרק ח
ח,א קונם יין שאיני טועם היום, אין אסור אלא עד שתחשך. שבת זו--אסור בכל השבת, ושבת לשעבר. חודש זה--אסור בכל החודש, וראש החודש להבא. שנה זו--אסור בכל השנה, וראש השנה לעתיד לבוא. שבוע זה--אסור בכל השבוע, והשביעית לשעבר. אם אמר יום אחד, ושבת אחת, וחודש אחד, ושנה אחת, שבוע אחד--אסור מיום ליום.
ח,ב עד הפסח, אסור עד שיגיע; עד שיהא, אסור עד שייצא. עד פני הפסח, רבי מאיר אומר, אסור עד שיגיע; רבי יוסי אומר, אסור עד שייצא. [ג] עד הקציר, עד הבציר, עד המסיק--אין אסור אלא עד שיגיע. זה הכלל: כל שזמנו קבוע, ואמר עד שיגיע--אסור עד שיגיע; עד שיהא, אסור עד שייצא. וכל שאין זמנו קבוע--בין שאמר עד שיהא, בין שאמר עד שיגיע--אין אסור אלא עד שיגיע.
ח,ג [ד] עד הקיץ, עד שיהא הקיץ--עד שיתחילו העם להכניס כלכלות; עד שיעבור הקיץ, עד שיכפלו המקציעות. עד הקציר--עד שיתחילו העם לקצור קציר חיטים, ולא קציר שעורים. הכול לפי מקום נדרו--אם היה בהר, כהר; אם היה בבקעה, כבקעה. [ה] עד הגשמים, עד שיהיו הגשמים--עד שתרד רביעה שנייה; רבן שמעון בן גמליאל אומר, עד שתגיע זמנה של רביעה. עד שיפסקו גשמים, עד שייצא ניסן כולו, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, עד שיעבור הפסח.
ח,ד קונם יין שאיני טועם השנה, ונתעברה השנה--אסור בה ובעיבורה. עד ראש אדר, עד ראש אדר הראשון. עד סוף אדר, עד סוף אדר השני. רבי יהודה אומר, אמר קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח--אינו אסור, אלא עד לילי הפסח, שלא נתכוון זה, אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין. [ו] אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא צום--אינו אסור, אלא עד לילי הצום, שלא נתכוון זה, אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר. רבי יוסי בנו אומר, אמר קונם שום שאיני טועם עד שתהא שבת--אין אסור, אלא עד לילי שבת, שלא נתכוון זה, אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום.
ח,ה [ז] האומר לחברו קונם שאיני נהנה לך, אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חיטים ושתי חבייות של יין--הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, כלום אמרת לי אלא מפני כבודי, וזה הוא כבודי. וכן האומר לחברו קונם שאת נהנה לי, אם אין אתה נותן לבני כור אחד של חיטים ושתי חבייות של יין--רבי מאיר אומר, אסור עד שייתן; וחכמים אומרין, אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, הרי אני כאילו נתקבלתי. היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו, אמר קונם שהיא נהנית לי לעולם, וכן המגרש את אשתו, אמר קונם אשתי נהנית לי לעולם--הרי אלו מותרות להנות לו, שלא נתכוון זה אלא לשם אישות. היה מסרב בחברו שיאכל אצלו, אמר קונם לביתך שאיני נכנס, וטיפת צונין שאיני טועם לך--מותר ליכנס לביתו ולשתות צונין, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתייה.
מסכת נדרים פרק ט
ט,א רבי אליעזר אומר, פותחין לו לאדם בכבוד אביו ואימו; וחכמים אוסרין. אמר רבי צדוק, עד שפותחין לו בכבוד אביו ואימו, יפתחו לו בכבוד המקום; אם כן, אין נדרים. ומודים חכמים לרבי אליעזר, בדבר שבינו לבין אביו ואימו, שפותחין לו בכבוד אביו ואימו.
ט,ב ועוד אמר רבי אליעזר, פותחין בנולד; וחכמים אוסרין. כיצד: קונם שאיני נהנה לאיש פלוני, ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו, ואמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב, לא הייתי נודר; קונם לבית הזה שאיני נכנס, ונעשה בית הכנסת, ואמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת, לא הייתי נודר--רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין.
ט,ג רבי מאיר אומר, יש דברים שהן כנולד, ואינן נולד; וחכמים מודים לו. כיצד: אמר קונם שאיני נושא את אישה פלונית, שאביה רע, אמרו לו מת, או שעשה תשובה, קונם לבית הזה שאיני נכנס, שכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו, אמרו לו מת הכלב, או שנהרג הנחש--הרי הן כנולד, ואינן נולד; וחכמים מודים לו.
ט,ד ועוד אמר רבי מאיר, פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרין לו, אילו היית יודע שאתה עובר על "לא תיקום ולא תיטור" (ויקרא יט,יח), ועל "לא תשנא את אחיך" (ויקרא יט,יז), "ואהבת לריעך כמוך" (ויקרא יט,יח), "וחי אחיך, עימך" (ויקרא כה,לו), שמא יעני, ואין אתה יכול לפרנסו, ואמר אילו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נודר--הרי זה מותר.
ט,ה פותחין לאדם בכתובת אשתו. מעשה באדם שנדר מאשתו הניה, והייתה כתובתה ארבע מאות זוז, ובאת לפני רבי עקיבה, וחייבו ליתן לה כתובתה. אמר לו, רבי, שמונה מאות דינרין הניח לנו אבא, נטל אחי ארבע מאות, ואני ארבע מאות; לא דייה שתיטול היא מאתיים, ואני מאתיים. אמר לו רבי עקיבה, אפילו אתה מוכר שיער ראשך, אתה נותן לה כתובתה. אמר אילו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נודר; והתירו רבי עקיבה.
ט,ו פותחין בימים טובים ובשבתות. בראשונה, היו אומרין, אותן הימים מותרין, ושאר כל הימים אסורין--עד שבא רבי עקיבה ולימד, שהנדר שהותר מכללו, הותר כולו. [ז] כיצד: אמר קונם שאיני נהנה לכולכם--הותר אחד מהן, הותרו כולם. שאיני נהנה לזה ולזה ולזה--הותר הראשון, הותרו כולם; הותר האחרון--האחרון מותר, וכולם אסורין. שאיני נהנה לזה ולזה, קרבן ולזה קרבן--צריכים פתח לכל אחד ואחד.
ט,ז [ח] קונם יין שאיני טועם, שהיין רע למעים, אמרו לו, והרי המיושן יפה למעים--הותר במיושן; ולא במיושן בלבד הותר, אלא בכל היין. קונם בצל שאיני טועם, שהבצל רע ללב, אמרו לו, והלוא הכופרי יפה ללב--הותר בכופרי; ולא בכופרי בלבד הותר, אלא בכל הבצלים. מעשה היה, והתירו רבי מאיר בכל הבצלים.
ט,ח [ט] פותחין לאדם בכבוד עצמו, ובכבוד בניו. אומרין לו, אילו היית יודע שלמחר יהו אומרין עליך כך היא וסתו של פלוני, מגרש נשיו, ועל בנותיך יהו אומרין בנות גרושה הן, מה ראת אימן של אלו להתגרש--אמר אילו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נודר--הרי זה מותר.
ט,ט [י] קונם שאיני נושא לפלונית כעורה, והרי היא נאה, שחורה, והרי היא לבנה, קצרה, והרי היא ארוכה--לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה, שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה, אלא שהנדר טעות. ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הניה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה. אמר לו רבי ישמעאל, בני, מזו נדרת הניה, אמר לו לאו; והתירו רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר, בנות ישראל נאות הן, אלא שהענייות מנוולתן.
מסכת נדרים פרק י
י,א נערה מאורסה, אביה ובעלה מפירין נדריה. הפר האב ולא הפר הבעל, הפר הבעל ולא הפר האב--אינו מופר; ואין צריך לומר, שיקיים אחד מהן.
י,ב מת האב, לא נתרוקנה רשות לבעל; מת הבעל, נתרוקנה רשות לאב. בזה יפה כוח האב מכוח הבעל. דבר אחר: יפה כוח הבעל מכוח האב--שהבעל מפר בבגר, והאב אינו מפר בבגר.
י,ג נדרה והיא ארוסה, נתגרשה בו ביום, נתארסה בו ביום, אפילו למאה--אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. זה הכלל--כל שלא יצאת ברשות עצמה שעה אחת, אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
י,ד דרך תלמידי חכמים--עד שלא הייתה בתו יוצאה מאצלו, אומר לה, כל נדרים שנדרת בתוך ביתי, הרי הן מופרין. וכן הבעל, עד שלא תיכנס לרשותו אומר לה, כל נדרים שנדרת עד שלא תיכנסי בתוך ביתי, הרי הן מופרין: שמשתיכנס לרשותו, אינו יכול להפר.
י,ה בוגרת ששהת שנים עשר חודש, ואלמנה שלושים יום--רבי אליעזר אומר, הואיל ובעלה חייב במזונותיה, יפר; וחכמים אומרין, אין הבעל מפר, עד שתיכנס לרשותו.
י,ו שומרת יבם, בין יבם אחד בין שני יבמין--רבי אליעזר אומר, יפר; רבי יהושוע אומר, לאחד, אבל לא לשניים; רבי עקיבה אומר, לא לאחד, ולא לשניים. אמר רבי אליעזר, מה אם אישה שקנה הוא לעצמו, הרי הוא מפר נדריה--אישה שקנו לו מן השמיים, אינו דין שיפר נדריה. אמר לו רבי עקיבה, לא, אם אמרת באישה שקנה הוא לעצמו, שאין לאחרים בה רשות--תאמר באישה שקנו לו מן השמיים, שיש לאחרים בה רשות. אמר רבי יהושוע, עקיבה, דבריך בשני יבמין; מה אתה משיב על יבם אחד. אמר לו, אין היבמה גמורה לאישה, כשם שהארוסה גמורה לאישה.
י,ז האומר לאשתו, כל נדרים שתידורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני, הרי הן קיימין--לא אמר כלום. הרי הן מופרין, רבי אליעזר אומר, מופר; וחכמים אומרים, אינו מופר. אמר רבי אליעזר, אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור. אמרו לו, "אישה יקימנו, ואישה יפרנו" (במדבר ל,יד)--את שבא לכלל הקם, בא לכלל הפר; לא בא לכלל הקם, לא בא לכלל הפר.
י,ח הפר נדרים, כל היום; ויש בדבר להקל ולהחמיר. כיצד: נדרה בלילי שבת--מפר בלילי שבת, וביום שבת לכשתחשך; נדרה עם חשיכה, מפר עד שלא תחשך--שאם לא הפר וחשיכה, אינו יכול להפר.
מסכת נדרים פרק יא
יא,א אלו נדרים שהוא מפר: נדרים שיש בהם עינוי נפש--אם ארחץ, אם לא ארחץ, אם אתקשט, אם לא אתקשט. אמר רבי יוסי, אין אלו נדרי עינוי נפש.
יא,ב ואלו הן נדרי עינוי נפש: אמרה קונם פירות העולם עליי, הרי זה יפר. פירות המדינה הזו עליי, יביא לה ממדינה אחרת. פירות החנווני הזה עליי, אינו יכול להפר; אם לא הייתה פרנסתו אלא ממנו, הרי זה יפר, דברי רבי יוסי.
יא,ג קונם שאיני נהנה לברייות--אינו יכול להפר, ויכולה היא ליהנות בלקט ובשכחה ובפיאה. קונם כוהנים ולויים נהנים לי, ייטלו על כורחו; כוהנים אלו ולויים אלו נהנים לי, ייטלו אחרים.
יא,ד קונם שאיני עושה לפי אבא, לפי אביך, לפי אחי, ולפי אחיך--אינו יכול להפר. שאיני עושה לפיך, אינו צריך להפר. רבי עקיבה אומר, יפר--שמא תעדיף עליו, יתר מן הראוי לו; רבי יוחנן בן נורי אומר, יפר--שמא יגרשנה, ותהי אסורה לחזור לו.
יא,ה נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו, נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו, נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן, נדרה בקרבן וסבור שנדרה בנזיר, נדרה מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים, מן הענבים וסבור שנדרה מן התאנים--הרי זה יחזור ויפר.
יא,ו אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאיני טועמת--קיים לתאנים, כולו קיים; הפר לתאנים--אינו מופר, עד שיפר אף לענבים. אמרה קונם תאנה שאיני טועמת, ועינב שאיני טועמת--הרי אלו שני נדרים.
יא,ז יודע אני שיש נדרים, אבל איני יודע שיש מפירים--יפר. יודע אני שיש מפירים, אבל איני יודע שזה נדר--רבי מאיר אומר, לא יפר; וחכמים אומרין, יפר.
יא,ח המודר הניה מחתנו, והוא רוצה לתת לבתו מעות--אומר לה, הרי המעות האלו נתונים ליך מתנה, ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהם, אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך.
יא,ט "ונדר אלמנה, וגרושה--כול אשר אסרה על נפשה, יקום עליה" (במדבר ל,י). כיצד: אמרה הרי אני נזירה לאחר שלושים יום--אף על פי שנישאת בתוך שלושים יום, אינו יכול להפר. נדרה והיא ברשות הבעל, והפר לה--אמרה הרי אני נזירה לאחר שלושים יום--אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלושים יום, הרי זה מופר. נדרה בו ביום, נתגרשה בו ביום, החזירה בו ביום--אינו יכול להפר. זה הכלל--כל שיצאת לרשות עצמה שעה אחת, אינו יכול להפר.
יא,י תשע נערות נדריהן קיימין--בוגרת ויתומה, נערה ובגרה והיא יתומה, נערה שלא בגרה והיא יתומה; בוגרת ומת אביה, נערה ובגרה ומת אביה, נערה שלא בגרה ומת אביה; נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה, בוגרת ואביה קיים, נערה ובגרה ואביה קיים. רבי יהודה אומר, אף המשיא את בתו קטנה, ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו--עדיין היא נערה.
יא,יא קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך, אם עושה אני על פיך, שאיני נהנית לך, אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך--הרי זה יפר.
יא,יב בראשונה היו אומרין, שלוש נשים יוצאות ונוטלות כתובה--האומרת טמאה אני לך, והשמיים ביני לבינך, ונטולה אני מן היהודיים. חזרו לומר, שלא תהא אישה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, האומרת טמאה אני לך--תביא ראיה לדבריה. שמיים ביני לבינך, יעשו דרך בקשה. נטולה אני מן היהודיים--יפר את חלקו, ותהא משמשתו; ותהא נטולה מן היהודיים.
|
