מדרש תנחומא -> דברים

פרשת דברים



סימן א ב ג ד

סימן א
אלה הדברים. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, יתברך ויתעלה זכרו. שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות ויתעלה זכרו. שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון. במדבר כתיב, אלה הדברים. ובציון כתיב, אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים (ישע' מב טז). במדבר כתיב, וכל העם רואים את הקולות (שמו' כ יח). ובציון כתיב, קול ששון וקול שמחה (ירמיה ג יא). במדבר, ארץ רעשה אף שמים נטפו (תה' סח ט). ובציון, אני מרעיש את השמים ואת הארץ (חגי ב ו). במדבר, וה' הולך לפניהם יומם (שמ' יג כא). ובציון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם וגו' (ישעי' נב יב). במדבר, כי ישוב ה' לשוש עליך (דב' ל ט). ובציון, וגלתי בירושלים וששתי בעמי (ישע' סה יט). ישושום מדבר וציה (שם לה א). מה ראה ישעיה לומר כך. אלא לפי שכשעברו ישראל את התורה, עמד הושע ואמר, ושמתיה כמדבר ושתיה כארץ ציה (הושע ב ה). לפיכך אמר ישעיה, ישושום מדבר וציה. וכל נחמות שאמר ישעיה, ישושום מדבר וגו', כפלים הם. לפי שלקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה (ישע' מ ב), לפיכך נחומיה בלשון כפלים, נחמו נחמו עמי (שם שם א), אנכי אנכי הוא מנחמכם (שם נא יב), עורי עורי (שם שם ט), התעוררי התעוררי (שם שם יז), שוש אשיש (שם סא י), פרוח תפרח ותגל (שם לה ב). דבר אחר, ישושום מדבר וציה. מפני מה כתיב כך. ללמדך, שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת. שאם יגלה להם טובתו כאחת, ימותו כלם. ראה מה כתיב, ומעולם לא שמעו לא האזינו, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (שם סד ג). צא ולמד מיוסף. בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם, אני יוסף אחיכם, מתו כלם, ולא יכלו לענות אותו וגו' (ברא' מה ג). הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה, מתגלה להם קמעא קמעא. בתחילה משיש את המדבר, שנאמר, ישושום מדבר וציה. ואחרי כן, [ו] תגל ערבה ותפרח כחבצלת. ואחרי כן, פרוח תפרח. ואחרי כן, כבוד הלבנון נתן לה. ואחרי כן, המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו. לפיכך אמר דוד, כי בנה ה' ציון, נראה בכבודו (תה' קב יז). ואומר, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעיה נב ח). ואומר, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו וגו' (שם כה ט):

סימן ב
אלה הדברים אשר דבר משה וגו'. אמרו ישראל, אתמול אמרת, לא איש דברים אנכי, ועכשיו אתה מדבר כל כך. אמר רבי יצחק, אם אתה חייך, שנה את התורה והתרפא. משה כבר למד את כל התורה. במדבר בערבה מול סוף. זה שאמר הכתוב, אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם בערבה מול סוף. זה שאמר הכתוב, אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם (ישע' לה ו). בא וראה כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך ואשלחך אל פרעה (שמות ג י). אמר לו משה, בייא אתה מעביר עלי, לא איש דברים אנכי (שם ד י). אמר לו, שבעים לשון עומדין בפלטרין של פרעה, שאם יבא אדם אחד ממקום אחר, מדברים עמו בלשונו. ואני הולך בשליחותך, והם בודקין אותי לומר, שאני שלוחו של מקום, וגלוי לפניהם שאיני יודע להשיח עמהם. אין שוחקין עלי לומר, ראו שליח של מי שברא העולם ואת כל הלשונות, אינו יודע לשמוע ולהשיב. הוי, בייא, לא איש דברים אנכי. הן אני ערל שפתים (שם ו ל). אמר לו הקדוש ברוך הוא, והרי אדם הראשון שלא למדו בריה, מנין היה יודע שבעים לשון, שנאמר, ויקרא להם שמות (בר' ב כ). שם לכל הבהמה אין כתיב כאן, אלא שמות. ואתה אומר, לא איש דברים אנכי. בסוף ארבעים שנה שיצאו ישראל ממצרים, התחיל מפרש התורה בשבעים לשון, [ שנאמר] באר את התורה הזאת. הפה שאמר, לא איש דברים אנכי, אמר אלה הדברים. והנביא צווח ואמר, אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישע' לה ו). למה. כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה (שם). לכך נאמר, אלה הדברים]:

סימן ג
ויאמר ה' אל משה רב לכם סב את ההר הזה, ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו. זה שאמר הכתוב, למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד (תהלים ס א). אימתי. בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף (תה' ס ב). והרי כבר נאמר, כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום (מ"א יא טז). ואחרי כן חוזר ואומר, וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח. זה שאמר הכתוב, קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי (ישעי' נ ח). נתן הקדוש ברוך הוא את התורה לישראל, כדי שיזכו בה לכל האומות. את מוצא, שיואב היה ראש סנהדרין, שנאמר, (ו) אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני (ש"ב כג ח), זה יואב. ודוד חכם מכלם היה, שנאמר, ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים (שם יד כ). ולא היו עושין דבר אלא על פי סנהדרין, שנאמר, למנצח על שושן עדות (תה' ס א). שושן, אלו סנהדרין, שנאמר, סוגה בשושנים (שה"ש ז ג). עדות, על שם התורה שנקראת עדות. מכתם, זה דוד, שנעשה מלך וקורא עצמו עני, תם, שהלך בתמימות עם קונו. ללמד, ללמדו הדבר. אימתי. בהצותו את ארם נהרים. מהו כשהלך יואב להלחם עם ארם נהרים, יצאו לקראתו, אמרו לו, את מבני בניו של יעקב ואנו מבני בניו של לבן, והרי התנאי שלהם קיים, דכתיב, עד הגל הזה וגו' (ברא' לא נב). כששמע יואב כך, חזר אצל דוד, אמר לו, מה אתה אומר, הרי תנאי שבועת יעקב. מיד, הושיבו סנהדרין שושן עדות ללמד. למדוהו ואמרו לו, באמת כך היה התנאי, אלא שהם עברו תחלה. בלעם הרשע לא כך אמר, מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו' (במד' כג ז). וכושן רשעתים לא שעבד בנו, שנאמר, ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים וגו' (שופ' ג ח). הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות. כיון שהורו להם סנהדרין כך, חזר עליהם והרגם, שנאמר, בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגי מלח (תהל' ס ב). והלא עם ארם עשה מלחמה, מהו ויך את אדום. היה צריך לומר, ויך את ארם, ולא אדום. אלא כשבא יואב להלחם עם ארם, עמדו עליו בני אדום ואמרו לו, לא כך אמר להם הקדוש ברוך הוא, אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל. השיב יואב, לא כך אמר לנו, אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, הניחו אותנו לעבור לארצנו. אמר יואב, אם נחריב אדום עכשיו, אין אנו מוצאין בחזרתנו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהן. לכך נאמר, וישב יואב ויך את אדום בגי מלח. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אתם מועילין שתכו את אדום קמעא קמעא. אבישי בן צרויה הרג שמונה עשר אלף. ויהי כל אדום לדוד לעבדים (נושאי מנחה) (ש"ב ח יד). כשיגיע זמן, אני אכלה את אדום ואחריבנה, שנאמר, וירשו הנגב את הר עשו וגו' את שדה אפרים ואת שדה שמרון וגו', וגלות החל הזה לבני ישראל וגו', ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגו' (עובדיה א יט-כא). באותה שעה, והיתה לה' המלוכה (שם):

סימן ד
רב לכם סב את ההר הזה. זה שאמר הכתוב, השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו' (שה"ש ב ז). שלש שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא בשיר השירים למה. אחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא יגלו את הקץ. ואחת, שלא ידחקו את הקץ. ואחת, שלא ימרדו על המלכיות. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אם אתם מקיימין את השבועות, מוטב. ואם לאו, אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות שאין להם דורש ומבקש, כך לא אדרוש את דמכם. ויאמר ה' אלי ראה החילותי תת לפניך את סיחון. וכתיב, ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם (עמוס ב ט). בזכות מה. בזכות התורה, שהחכמים מורין אותה. אמרו חכמינו זכרונם לברכה, קשה היה סיחון, כמגדל וחומה היה גבהו, והיה קשה מכל הבריות, וארוך מכל מגדל שבעולם, ורגליו מגיעות לארץ, ואין בריה בעולם יכולה לעמוד בפניו. [ ומה שהוא אומר, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (שם) -מה עשה הקדוש ברוך הוא. כפה שר שלו ושר ארצו והפילו ממקומו ומסרו לפני ישראל. לפיכך כתיב, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת]. אמרו חכמינו זכרונם לברכה, קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו. וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה וחילו, כך היו ראויין לומר שירה על מפלת סיחון ועוג. אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר, למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו, ויהרוג מלכים אדירים וגו', לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו וגו' (תהלים קלו יז-יט):

סימן א ב ג ד



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך