מדרש תנחומא -> שמות

פרשת ויקהל



סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י

סימן א
ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל. ילמדנו רבינו, עד כמה חייב אדם המטפל בכלאים. כך תני רבי שמעון בר יוחאי, ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך (ויק' יט יט), אפילו על גבי מאה כלים אסור לו ללבוש. אבל אם פירש אותו תחתיו בלבד שלא יהא נוגע בשרו בכלאים, מותר, שנאמר, ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. עליך לא יעלה, אבל אתה מציען תחתיך. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, שמרו מצותי וחקותי. למה. ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה. בן עזאי אומר, מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה. אמר רבי מאיר, על כל מצוה שאדם עושה, מוסרין לו מלאך לשמרו. עשה מצוה אחת, מוסרין לו מלאך אחד. עשה מצות הרבה, מוסרין לו מלאכים הרבה לשמרו, שנאמר, כי מלאכיו יצוה לך וגו' (תהל' צא יא). כל זמן שאדם מרבה במצות, הוא קונה שם טוב לעצמו. את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו. תדע לך, שהרי בצלאל על ידי שקנה שם טוב, זכה שיעשה מלאכת המשכן. וכתיב, נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב (משלי כב א). מנין. ממה שקראו בענין ראו קרא ה' בשם בצלאל. זה שאמר הכתוב, טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו (קהלת ז א). אמרו לשלמה, מה טוב שם משמן טוב. אמר להם, בשעה שאדם נולד, אין הכל יודעין מי הוא. נפטר בשם טוב, משפיע מעשים טובים, באין ישראל מטפלין עמו, עושין עמו גמילות חסד. מכריזין שבחו ואומרים, פלוני זה כמה צדקות כמה תורה כמה מצות עשה, משכבו תהא עם הצדיקים. ולמה לא אמר, טוב שם מיין הטוב ומדבש הטוב, והניח כל המשקין ואמר משמן טוב. אלא מה השמן אתה נותן לתוכו מים שהוא עולה וצף למעלה, אבל שאר משקין את נותן לתוכן מים והן בולעין, כך בעל שם טוב. דבר אחר, טוב שם משמן טוב. שם טוב עולה, ושמן טוב יורד. שם טוב עולה, שנאמר, ואעשך לגוי גדול, ואגדלה שמך (ברא' יב ב). ושמן טוב יורד, שנאמר, כשמן הטוב על הראש יורד (תהל' קלג ב). שמן טוב, לפי שעה. ושם טוב, לעולם, שנאמר, יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו (שם עב יז). וכן את אומר בנביאים וחכמים. שמן טוב כלה, ושם טוב אינו כלה, שנאמר, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישע' נו ה). שמן טוב, בעשירים. ושם טוב, בעניים ובעשירים. שם טוב, בחיים ובמתים. ושמן טוב, בחיים. ושמן טוב, כמה הולך, מקיטון לטרקלין. ושם טוב, מסוף העולם עד סופו. שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש, שנאמר, זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהל' י א). ושם טוב, נופל על המת ואינו מבאיש, שנאמר, ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד (מ"ב ד לד). דבר אחר, שמן טוב נופל על המים והוא נדח, שם טוב אינו נדח, שנאמר, ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב יא). דבר אחר, שמן טוב נופל על האור והוא נשרף, שם טוב נופל על האור ואינו נשרף, שנאמר, באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו (דני' ג כו). אמר רבי יהודה בר סימון, מצינו שבעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים ויצאו מתים. ובעלי שם טוב נכנסו למקום המתים ויצאו חיים. נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים, והם משוחים בשמן המשחה. וכתיב, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (ויק' י ב). חנניה מישאל ועזריה עלו לאתון נורא ויצאו חיים, שנאמר, באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מגו נורא (דניא' ג כו). ויום המות מיום הולדו (קהלת ז א). נולדה מרים, אין הכל יודעין. מתה, נסתלק הבאר. נולד אהרן, אין הכל יודעין. מת, נסתלק עמוד הענן. נולד בצלאל, אין הכל יודעין. נתמנה למלאכת המשכן, ידעו אותו הכל. טוב שם משמן טוב, טוב שמו של בצלאל מבני אהרן שנמשחו בשמן המשחה. שבצלאל, הקדוש ברוך הוא מעיד עליו, ראו קרא ה' בשם בצלאל:

סימן ב
ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה, שכבר היתה בו חכמה. ללמדך, שאין הקדוש ברוך הוא ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר. מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, מהו שכתב יהב חכמתא לחכימין (דני' ב כא). לטפשים היה צריך לומר. אמר לה, בתי, אם יבואו אצלך שנים, אחד עני ואחד עשיר, והן צריכין ללוות ממך ממון, לאי זה מהם אנת מלוה. אמרה לו, לעשיר. אמר לה, ולמה. אמרה לו, שאם יחסר, יהיה לו ממון שיפרע. אבל עני, אם יאבד מעותי, מהיכן יפרע. אמר לה, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. כך, אם היה הקדוש ברוך הוא נותן חכמה לטפשין, היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות, ואין מתעסקין בה. אלא נתנה הקדוש ברוך הוא לחכמים, שיהו יושבין בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקין בה. לכך כתיב, ואמלא, מלא מי שהיה בו כבר חכמה, בתבונה ובדעת ובכל מלאכה. וכן את מוצא ביהושע, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט), שכבר היה בו. החנוני הזה אדם הולך ליקח ממנו יין או דבש או שמן ומורייס, כשהחנוני פקח, מריח בכלים. אם היה של יין, נותן לתוכו יין. כן כלי של שמן ושל דבש ושל מורייס. והקדוש ברוך הוא כשרואה באדם שיש בו רוח חכמה ממלאו. הוי, ואמלא אותו רוח, שכבר היה בו:

סימן ג
ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם. זה שאמר הכתוב, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (מש' ג ד), מהו כן. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בהר על מלאכת המשכן, הראהו כל כלי וכלי היאך לעשות, שנאמר, וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה (שמו' כה מ). והיה משה סבור שהוא יעשה את המשכן, שאמר לו, ועשית את הקרשים, ועשית שלחן, ועשית מזבח, ועשית פרכת, ועשית כיור, כך כל מלאכת המשכן. כיון שסדר לו כל דבר ודבר, אמר משה, רבונו של עולם, מי יעשה כל זאת. אמר לו, ראה קראתי בשם בצלאל. כשירד משה אמר להם לישראל, כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, לעשות לו משכן קרשים ומזבח ושלחן. אמרו לו, ומי יעשה כל זאת. אמר להם, בצלאל. התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו, לא אמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו, על שהוא קרובו, משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה, אלעזר נשיא הלוי, בני קהת נושאי המשכן, וזה שליט על מלאכת המשכן, כל הגדולה הזו מבקש משה לכוין. אמר להם משה, אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקדוש ברוך הוא אמר. והוא מראה להם, ראו קרא ה' בשם בצלאל, לקיים מה שנאמר, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (מש' ג ד). הוי, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים, זה בצלאל, שאמר הקדוש ברוך הוא ראו קרא ה' בשם. ואדם. אלו ישראל, שנאמר, ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחז' לד לא). ולמה נקרא שמו בצלאל. שעשה צל לאל, שנאמר, יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן (תהל' צא א):

סימן ד
ראו קרא ה' בשם בצלאל. זה שאמר הכתוב, ואל מי תדמיוני ואשוה (ישע' מ כו). אמר הקדוש ברוך הוא, אל מי תדמיוני. בשר ודם, אם יהיה מהלך בחשכה ובא אדם ומאיר לו, אינו צריך להחזיק לו טובה ואתם ישנים בלילה ואני מעלה לכם את האורה, אין אתם צריכין להחזיק לי טובה, ואל מי תדמיוני ואשוה. שאו מרום עיניכם וראו (ישע' מ כו), בזכות מה עומדין אלה תולדות השמים, בזכות ואלה שמות. בזכות כל מה אלה עומדין, בזכות אלה העדות והחקים והמשפטים. מי ברא, אלה. המוציא במספר צבאם (שם). כתוב אחד אומר, לכלם שמות יקרא (תהל' קמז ד). וכתוב אחד אומר, לכלם בשם יקרא (ישעי' מ כו). אם שמות למה בשם, ואם בשם למה שמות. אלא כשהקדוש ברוך הוא רוצה, יקרא לכלם בשם אחד והם עומדים לפניו כאחד. וכשהוא רוצה, קורא לכל אחד בשמו, גבריאל, מיכאל, רפאל. הוי, לכלם שמות יקרא. דבר אחר, לכלם שמות יקרא, הרי מלמעלן. מנין מלמטן, ראו קרא ה' בשם בצלאל. מזכירין ומשבחים, מזכירין ומשחקים. מזכירין ומשבחים, ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמ' לח כג), שבח לו, שבח לאמו, שבח למשפחתו, שבח למטה דן שכך יצא ממנו. מזכירין ומשחקין, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויק' כד יא), גנאי לו, גנאי לאמו, גנאי למשפחתו, גנאי למטה שיצא ממנו. מזכירין ומשחקין, עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה (יהושע ז יח), גנאי לו, גנאי לאמו, גנאי למשפחתו, גנאי למטה שכך יצא ממנו. ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור. מה צורך לחזור להזכיר (חור) כאן, אלא שנתן נפשו להקדוש ברוך הוא. בשעה שבקשו לעשות את העגל, עמד כנגדם וגער בהם, ועמדו עליו והרגוהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, אני פורע לך. משל למה הדבר דומה. למלך שמרדו עליו לגיונותיו, עמד שר צבאו ונלחם עמהם. אמר להם, במלך אתם מורדין, עמדו עליו והרגוהו. בא המלך אמר להם, היכן שר צבא שלי. אמרו לו, הרגו אותו הלגיונות. אמר לו המלך, חייך וחיי, אלו ממון נתת עלי, הייתי פורע לך. עכשיו כשנתת נפשך עלי, כל בנים שיצאו ממך, אני עושה אותן דוכסין ואפרכין. כך חור נתן להקדוש ברוך הוא נפשו במעשה העגל. אמר לו הקדוש ברוך הוא, וכך עשית. חייך, כל בנים שיצאו ממך, אני מגדלן בעולם, שנאמר, ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור, וימלא אותו רוח אלהים. ולא תאמר בצלאל בלבד, אלא כל מי שעסק במלאכת המשכן, נתן בהם הקדוש ברוך הוא חכמה ודעת ובינה, שנאמר, ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה. ולא תאמר בבני אדם, אלא אפילו בחיה ובבהמה נתן בהם הקדוש ברוך הוא חכמה, שנאמר, אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה, שנתן הקדוש ברוך הוא חכמים בבני אדם ובבהמה. ומכלם לא נתפרסם אלא בצלאל, ראו קרא ה' בשם. כל השבח הזה מהיכן בא, משבט יהודה. ומהיכן זכה לכל דעת ובינה הזו, בזכותה של אמו. זהו שאמר הכתוב, אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ויאמר לאדם (איוב כח כז-כח). רבי אחא ורבותינו. רבותינו אומרים, שני פעמים אומר את הדבר בינו לבין עצמו, ואחר כך אומרו לישראל, שנאמר, אז ראה ויספרה, הרי אחד. הכינה וגם חקרה, הרי שנים. ואחר כך, ויאמר לאדם. ורבי אחא אומר, ארבע פעמים היה אומר כל דבור ודבור, ואחר כך אומרו לישראל, שנאמר, אז ראה ויספרה וגו', ואחר כך ויאמר לאדם]. ממי את למד, מיוכבד וממרים. מה כתיב בהם, ויקרא מלך מצרים למילדות ויאמר להן וגו' (שמ' א יח), וראיתן על האבנים (שם שם טז), במקום שהולד נבנה, אם בן הוא וגו' (שם). [ולמה היו עושין כן. אלא שאמרו לו אסטרולוגין שלו, ביום הזה גואל ישראל נולד, ואין אנו יודעים אם מצרי הוא אם ישראל. באותה שעה כנס את כל המצריים, אמר להם, השאילו לי בניכם יום אחד, שנאמר, כל הבן הילוד (שם שם כב). מישראל אין כתיב כאן, אלא כל הבן הילוד, בין מצרי בין ישראל, היאורה תשליכוהו (שם)]. ותיראן המילדות את האלהים וגו' (שם שם יז). מה פרע להם הקדוש ברוך הוא, עשה להם בתים. ומה בתים עשה להם, בית כהונה ובית מלכות. יוכבד נטלה כהונה ומלכות, אהרן כהן גדול משה מלך, ויהי בישרון מלך (דברים לג ה). ומה שכר נטלה מרים, חכמה, שנאמר, יראת ה' היא חכמה (איוב כח כח). שיצא ממנה בצלאל, שכתוב בו, ואמלא אותו רוח אלהים:

סימן ה
ראו קרא ה' בשם. ראו מה עשה בצלאל, שנתן הקדוש ברוך הוא בלבו חכמה, שנאמר, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. בשלשה דברים אלו ברא הקדוש ברוך הוא עולמו, שנאמר, ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג יט-כ). ובשלשתן עשה בצלאל את המשכן. וכן בית המקדש בשלשתן נבנה, שנאמר, בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חורש נחשת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת (מ"א ז יד). וכן לעתיד יבנה בית המקדש בשלשתן, שנאמר, בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים (משלי כד ג-ד). הוי, ואמלא אותו רוח אלהים. [ואמלא אותו רוח אלהים. כל החכמה הזאת מנין, מרוח אלהים. ואמלא אותו רוח אלהים, זה יהושע שבא משבט אפרים שכתוב בו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט), ואף עתניאל בן קנז שבא משבט יהודה, שכתוב בו, ותהי עליו רוח ה'], וישפוט את ישראל (שופ' ג י). וכל הנסים האלו, בזכות שברך משה את השבט, וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה, ועזר מצריו תהיה (דבר' לג ז), כשיהיו נכנסין לצרה תהא מסור להם. דבר אחר, שמע ה' קול יהודה, שתהא נותן בו רוח הקדש לגדולה והן מתגברין. לפיכך כל השבח הזה של בצלאל משל הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ואמלא אותו רוח אלהים. אמר אליהוא, אמרתי ימים ידברו וגו', אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם (איוב לב ז-ח), וכל הבינה שבבצלאל, מנשמת שדי שנתן בו. ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה, שהיה חכם בתורה. בתבונה, שהיה מבין בהלכה. ובדעת, שהיה דעתו מלאה בתלמוד. ובכל מלאכה, כמשמעו. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה. ולעתיד אני נותן בכם חכמה ומחיה אתכם, שנאמר, ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחזקאל לז יד):

סימן ו
ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. זה שאמר הכתוב, פתח דברך יאיר מבין פתיים (תהל' קיט קל). כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, היה העולם כלו מים במים, שנאמר, וחשך על פני תהום וגו' (ברא' א ב). רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, החשך ברא הקדוש ברוך הוא תחלה, ואחר כך ברא את העולם. ורבי נחמיה אומר, העולם ברא הקדוש ברוך הוא תחלה, ואחר כך ברא את החשך. שאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמן. אמר לו, אתה בעל הגדה, אמור לי היאך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. [משברא עולמו ברא את האור]. אמר לו רבי שמואל בר נחמן, כשבקש לברוא את העולם, נתעטף באורה וברא את העולם, שנאמר, עוטה אור כשלמה (תהל' קד ב), ואחר כך נוטה שמים כיריעה (שם). לפיכך, פתח דברך יאיר מבין פתיים. רבי יהודה בר אלעאי אומר, משל למלך שבקש לבנות פלטרין, והיה אותו מקום של חשך, והדליקו בו את הנרות, ואחר כך בנה. כך הקדוש ברוך הוא, היה העולם חשך, שנאמר, וחשך על פני תהום (בר' א ב), ונתעטף באור ואחר כך ברא את העולם. הוי, פתח דברך יאיר מבין פתיים. ומהקדוש ברוך הוא למדו הצדיקים שיהיו מתחילין תחלה באורה]. כיצד. בשעה שאמר משה לבצלאל מאמרו של הקדוש ברוך הוא שאמר ועשו לי מקדש, אמר לו משה, לך ועשה את המשכן. במה פתח תחלה, ויעש בצלאל את הארון. זה שאמר הכתוב, תן לחכם ויחכם עוד, הודע לצדיק ויוסף לקח (מש' ט ט). משה אמר לו להתחיל במשכן, והוא התחיל בארון. למה. בשביל שהארון מקום התורה שהוא אורו של עולמים, העולם הזה והעולם הבא. הודע לצדיק ויוסף לקח, מדבר בנח. כיצד. כשעשה נח התיבה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' (בראש' ז ב). וכשיצא מן התיבה מה כתיב בו, ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח (שם ח כ), מה שלא נצטווה. אמר נח, לא צוה לי הקדוש ברוך הוא להרבות מן הטהורות אלא כדי להקריב מהם עולות וקרבנות. לפיכך, ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף וגו'. הוי, הודע לצדיק ויוסף לקח. [תן לחכם ויחכם עוד, זה בצלאל. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות משכן, אמר לו בצלאל, מה מבקש מן המשכן הזה. אמר ליה, לשכון בו וללמד תורה לישראל. אמר לו בצלאל, והיכן תהא התורה נתונה. אמר לו משה, משאנו עושין את המשכן נעשה את הארון. אמר לו, לא כן, נעשה את הארון תחלה ואחר כך נעשה משכן]:

סימן ז
ויעש בצלאל את הארון. אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום אלא בארון. וכל המלאכות האחרות, כל הכלים האחרות, באמירתו ובעצתו. ולמה פירש בארון מלאכתו לבד ועשאו בידו, בשביל ששם צלו של הקדוש ברוך הוא, שהוא מצמצם שם שכינתו. ולפיכך קראו בצלאל, שעשה צלו של הקדוש ברוך הוא בין שני הכרובים, שנאמר, ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו' (שמ' כה כב). והלא כבר נאמר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמי' כג כד). אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, משל למערה שהיא נתונה על שפת הים, געש הים, נתמלאת המערה והים לא חסר כלום. כך הקדוש ברוך הוא יתברך זכרו, אף על פי שכתוב וכבוד ה' מלא את המשכן (שמ' מ לד), אף על פי כן, הודו על ארץ ושמים (תהל' קמח יג). ולא תאמר, שצמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו בתוך המשכן, אלא אף בתוך הארון שעשה בצלאל, צמצם שכינתו, שנאמר, הנה ארון הברית אדון כל הארץ (יהושע ג יא), זה הקדוש ברוך הוא שהיה בתוכו. ומי עשאו. בצלאל, שנאמר, ויעש בצלאל. אמר רבי חנינא דצפורן, שלש תיבות עשה בצלאל את הארון, שתים של זהב ואחד של עץ. שקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, ואחר כך צפה שפתותיהן זהב, לקיים מצות עשה, שנאמר, ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ, ואחר כך ויעש לו זר זהב סביב. מכאן, שיהא תלמיד חכם תוכו כברו, שנאמר, מבית ומחוץ תצפנו. מהו מבית ומחוץ תצפנו. אמר לו, אף על פי שהעץ נתון באמצע, הוי נוהג בו כבוד. למה, שהתורה נתונה בו. ואף הלוחות כן, אף על פי שנשתברו, הוי נוהג בם כבוד, שנאמר, ושמתם בארון (דבר' י ב), לוחות ושברי לוחות מונחין בו ושמתם בארון, כלומר, אף על פי שאתה רואה את בני תורה עניים ומדולדלים, הוי נוהג בם כבוד, שהתורה נתונה לתוכו. ויעש לו זר זהב, למה, לפי שהונח שם התורה. שלשה כתרים הם, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות. ועוד כתר אחד, כתר שם טוב, שהוא עולה על גביהן. כיצד כתר תורה. שנאמר, והחכמה תחיה את בעליה (קהלת ז יב), בעולם הזה ובעולם הבא. לכך כתיב, ויעש לו זר זהב. תדע לך שהוא כן, ראה כמה חביב הארון. כשם שכסא הכבוד חביב, כך הוא חביב, שהתורה נתונה בתוכו. ובשביל שהתורה נתונה מימינו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, מימינו אש דת למו (דבר' לג ב), לפיכך הארון חביב בשביל שהתורה נתונה בתוכו, שנאמר, והלוחות מעשה אלהים המה (שמ' לב טו). ולמה עצי שטים נתונה בתוכו, בשביל שהתורה נקראת עץ חיים, שנאמר, עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח). ויצף אותו זהב טהור, לפי שהתורה ודבריה, נחמדים מזהב ומפז, שנאמר, הנחמדים מזהב ומפז רב וגו' (תהל' יט יא). ועשית לו טבעות ובדים לשאת אותו, הם נושאים אותו, והוא נושא עונותיהם של ישראל. שהתורה שבו, נושא עונותיהם של ישראל. רבי נתן אומר, חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר, מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וגו' (שמ' טו יז). שמקדש של מעלה, מכוון כנגד בית המקדש של מטה. והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון (ירמ' יז יב). ובאיזה מקום היה מקום מקדשנו, הוי, פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. אל תקרי מכון [אלא מכוון, כנגד כסא הכבוד, הוא עשוי למעלה הימנה, שהם כפרה. עשה למעלה ממנו כפורת, שהשרפים עומדין ממעל לו]. ועשה בו שני כרובים, שהן חביבין לו כנגד שמים וארץ, שהיה בהם מושבו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ודברתי אתך שם מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים (שמו' כה כב). וכתיב, כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה (שם שם יט). כשם שהשמים נפתחין אוצרן לארץ, שנאמר, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו (דבר' כח יב), כך השכינה נתונה למעלה משני הכרובים שהן נתונין מזה ומזה ומגדלין לישראל [בלוחות, שנאמר בהם, מזה ומזה הם כתובים (שמ' לב טו). מכוונים זה לזה, שנאמר, ופניהם איש אל אחיו (שם לז ט), כנגד כסא הכבוד שהיה מכוון כנגד שני הכרובים, שנאמר, מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהל' נ ב). ראה מה הארון חביב, שהמשכן כלו לא נעשה אלא בשביל הארון, שהשכינה בתוכו]. וכל הנסים שהיו נעשים לישראל, בארון היו נעשים, לפי שהשכינה בתוכו. ראה מה כתיב בו, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במד' י לג). והיה הורג נחשים ועקרבים ושורף את הקוצין והורג שונאיהן של ישראל. אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא, שני ניצוצין יוצאין מבין שני הכרובים והורגים נחשים ועקרבים ושורפין את הקוצין, והיה העשן עולה ומתמר, וכל העולם מתבסם מן הריח שהיה מוציא. והאומות אומרים, מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וגו' (שה"ש ג ו). כיון שהיה מקדים שלשה ימים לתור להם מנוחה יומם ולילה שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, היה משה אומר באותה שעה, קומה ה' וגו' (במד' י לה). כלומר, עמוד והמתן לנו ולא תניח אותנו, שנאמר, ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויביך וגו' (שם). ובמשריה מה הוא אומר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל (שם שם לו). ראה כמה נסים היו בארון. ואם כן, היאך היו יכולים לטעון אותו ולא היו יראים. אלא כך היו בני קהת עושים, שני כהנים גדולים נושאין להם את הפרכת בקונטסין, והיה דומה לוילון גדולה, ועוביה טפח, ועל שבעים ושתים נימין נארגת, ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין, ושלש מאות כהנים נוטלין אותה, ושני כהנים גדולים נושאין אותה בקונטסין בפני הארון, ואחר כך נותנין כסוי עור תחש עליו שלא יראו בארון כלום, שנאמר, ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו (במד' ד כ). מהו כבלע. אמר רבי לוי, אם רואים בארון כבלע הזה שהוא נופל בעין, מיד היו מתין. תדע לך, שבשעה ששבו פלשתים את הארון ובקשו להחזירו, מיד הביאו את הפרות וקשרו אותן כמנהג, אחוריהן לארון, וידעו והבינו הפרות מיד מה היה נתון עליהם, ועקמו פניהם כלפי הארון, והיו מנהיגין את הארון לפניהם, שנאמר, וישרנה הפרות בדרך (ש"א ו יב). מהו וישרנה הפרות, שפתחו פיהן הפרות ואמרו שירה. כיון שהגיעו לבית שמש, היו רואין את העגלה ואת הפרות שהיו אומרות שירה, והארון נתון בעגלה, וישאו את עיניהם מרחוק וישמחו לראות. כיון שנכנסה הרוח ונתגלה הארון, הרג בהן שבעים אלף איש, שנאמר, ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה', ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש (שם שם יט). ראו כמה נסים בארון. ולמה. שהשכינה והתורה היתה בתוכו. וכל מקום שהתורה שם, השכינה שם עמה, שנאמר, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע (מלא' ג טז). לפיכך חביב הארון מכל כלי המשכן:

סימן ח
[ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. לפי שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם, שישראל חוטאים בשטים. לכך תקן להם הקדוש ברוך הוא שטים, לכפר על מעשה שטים]. ויצף אותו זהב טהור, אלו התלמידים בני תורה. כי כמו שמתכבד העץ בזהב, יותר ויותר מתכבדין התלמידים בתורה, שהיא בתוך לבם. וכמו שיאמרו אנשים זהב טהור, כך מטהר התורה לבן וכליותן של תלמידי חכמים. שכך כתיב, הנחמדים מזהב ומפז רב (תהל' יט יא). ויעש בצלאל. אנו מוצאין כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן, אמר לו על כל דבר ודבר, ועשית. ועל הארון אמר, ועשו. למה. אלא שצוה הקדוש ברוך הוא לעשותו לכל ישראל, שלא יהא לאחד מהם פתחון פה על חברו לומר, שאני נתתי הרבה בארון לפיכך אני לומד הרבה ואני יש לי בו יותר ממך ואתה לא נתת בארון כלום אלא מעט לפיכך אין לך חלק בתורה. ולכך נמשלה התורה למים, שנאמר, הוי כל צמא לכו למים (ישע' נה א). כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן ממנו למדני תורה, למדני דבר זה. וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה, לומד בלא מחיר ובלא כסף, שנאמר, לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר (שם). ולמה נתנה התורה במדבר. לומר, מה המדבר מופקר לכל בני אדם, אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד. שלא יהא אדם אומר, אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו, לכך כתיב, מורשה קהלת יעקב (דברי' לג ד), לכל מי שמתקהל ביעקב. אפילו הגרים שעוסקין בתורה, שקולים הם ככהן גדול, שנאמר, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' אלהיכם (ויקרא יח ה), כהן ולוי וישראל לא נאמר אלא אדם. לפיכך תורה אחת ומשפט אחד יהיה וגו' (במדבר טו טו). [ראה מה כתיב בבני יתרו, ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים (דה"א ב נה). תרעתים, שהיו יושבים בלשכת הגזית. שמעתים, שהיו כל ישראל שומעים הלכה מפיהם. שוכתים, שנסתוככו ברוח הקדש. ומי הם, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (שם), מבני קני חותן משה. ושמעיה ואבטליון בני בניו של סיסרא היו, ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה. כל כך למה. שהתורה נתנה לישראל. לפיכך כתיב, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דב' ה יט). וכתיב, ועשו ארון עצי שטים (שמו' כה י). אמר רבי שמעון בר יוחאי, שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות. כתר תורה מנין. שכך כתיב בארון, ועשית זר זהב. כתר כהונה, שכך כתיב במזבח, זר זהב. כתר מלכות, שכך כתיב בשלחן, זר זהב. ולמה כתוב זר וקורין זר. ללמדך, זכה אדם, נעשה לו זר זהב. לא זכה נעשה זר בתוכם מהם. ומפני מה בכלם כתוב ועשית, ובארון כתיב ועשית עליו. ללמדך, אם זכה לתורה, זכה לכולם. וכן הוא אומר, ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות (במד' ג לא). ללמדך, שאין לך גדול מן העוסק בתורה:

סימן ט
ויעש את הקרשים למשכן עצי שטים. אמר רבי תחליפא דקסרין, למד הקדוש ברוך הוא דרך ארץ, שאם בקש אדם לבנות בית מאילן עושה פירות, אומר לו, ומה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהכל שלו, כשאמר לעשות לו משכן, חס על אילן עושה פירות, אתה על אחת כמה וכמה. מהו למשכן. שאם יתחייבו שונאי ישראל, יהא המשכן מתמשכן עליהם. אמר משה, רבונו של עולם, בזמן שאין להם לא משכן ולא מקדש מה תהא עליהם. אמר לו, נוטל אני צדיקים שבהם מביניהם ויהיו מתמשכנין עליהם. וכן הוא אומר, ויהרוג כל מחמדי עין (איכה ב ד), אלו הצדיקים. לכך כתיב, ויעש את הקרשים למשכן:

סימן י
ויעש בצלאל את הארון. אתה מוצא כל מה שהיה במשכן, על הסדר היה עשוי. בתחלה עשה את הקרשים וחברם, ואחר כך עשה יריעות עזים, שיהא פורש[עליהם, שנאמר, ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן (שמ' כו ז), ואחר כך עשה את הפרכת, שתהא ניתלת בפני ארון. משעשה את הארון ועשה אותה, עשה כפרת זהב, שהיתה נתונה על הארון. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, אני ראיתי את הכפרת ברומי וראיתי עליה כמין טפי דם, ושאלתי אותם מה הדם הזה שעל הכפרת. ואמרו לי, מדם של יום הכפורים מה שהיה כהן גדול מזה. לפיכך כפרת היתה נתונה על ארון. ולמה נקרא שמה כפרת, שהיתה מכפרת על ישראל. משעשה כפרת, עשה את השלחן, שהיה לחם הפנים עליו, שהיה נתון לפני הארון. משעשה את השלחן, עשה את המנורה, שתהא מאירה על השלחן. הוי, כטכסין של מלכים עשה אותה. לפיכך כתיב, ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. ובצלאל עצמו עשה הכל שכל פעם ופעם הוא אומר ויעש בצלאל אלא על ידי שנתן נפשו הרבה על המשכן, לפיכך לא קפח הקדוש ברוך הוא שכרו והוא מפרסמו בכל פעם ופעם, שנאמר, ויעש בצלאל. כיוצא בדבר אתה אומר, אך יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת, ומשלם ושבתי הלוי עזרום (עזרא י טו). כתיב יונתן, נתן נפשו ובאו אליו ועזרו אותו. אבל פרסמו הכתוב תחלה, על שנתן נפשו הרבה. ואף בצלאל, כל החכמים עשו עמו. ולפי שנתן נפשו על המשכן הרבה, לפיכך כתיב, ויעש בצלאל את הארון. אמר הקדוש ברוך הוא, חייכם, בזכות המשכן אני מאיר לכם, לפי שכל דבר ודבר שאתם עושים במשכן, כך אני פורע לכם. ולא תאמר במשכן, אלא אפילו בגדי כהן גדול, לכל אחד ואחד היו מכפרים. אמר הקדוש ברוך הוא, עשיתם יריעות עזים לאהל על המשכן, אף על פי שאתם פורעים לי, מעלה אני עליכם כאלו אתם גומלים עלי. לפי שבשעה שיצאתם ממצרים, הבאתי ענן והיה עשוי כמין אהל והיה מגין עליכם. ואני פורע לכם לעולם הבא, שנאמר, וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה (ישעיה ד ה)]. עשיתם לפני כפרת, חייכם, על ידי הכפרת אני מכפר לכם, שנאמר, בכפרי לך לכל אשר עשית (יחזקאל טז סג). אתם עשיתם לפני ארון שיצא ממנו אור לעולם הזה, חייכם, אני מאיר עליכם לעולם הבא, שנאמר, והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' (ישעי' ל כו). וכן הוא אומר, קומי אורי כי בא אורך (שם ס א). אמר הקדוש ברוך הוא, על כל הדברים והמצות שעשיתם, אני פורע לכם לעולם הבא. ובזכות הארון שעשיתם שהתורה נתונה לתוכו, לפיכך אני מאיר לכם ואני מטיב לכם הטובה הצפונה לצדיקים, שנאמר, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (תהל' לא כ). וכן הוא אומר, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (שם צח יא):

סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך