מדרש תנחומא -> בראשית

פרשת ויצא



סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

סימן א
ילמדנו רבינו ההורג את הנפש בשגגה להיכן היה גולה, כך שנו רבותינו ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט לשלש הערים שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען, ויעקב אבינו גלה לחרן בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו, מכיון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום, א"ר אבהו בשם ר"ש בן לקיש כיון שראו האבנים שהיו תחת מראשותיו כבודו של הקדוש ברוך הוא נמחו כלם ונעשו אבן אחת, מנין שעד שלא ישן כתיב ויקח מאבני המקום אבנים הרבה כיון שננער כתיב ויקח את האבן אבן אחת:

סימן ב
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, א"ר שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העכו"ם דא"ר שמואל בר נחמן מלמד שהראה לו הקב"ה לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעין עוקים ויורד, ושל מדי חמשים ושנים, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה, באותה שעה נתירא יעקב אבינו ואמר שמא לזה אין לו ירידה, א"ל הקדוש ברוך הוא (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כביכול אפילו אתה רואהו עולה אצלי משם אני מורידו שנאמר (עובדיה א) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה', א"ר ברכיה בשם רבי חלבו ור"ש בן יוסינה מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, א"ל הקדוש ברוך הוא ליעקב יעקב למה אין אתה עולה, באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה, א"ל הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה, ר"ש בן יוסינה היה דורש (תהלים עח) בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו, א"ל הקדוש ברוך הוא אלו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכיות בעה"ז במסים ובארנוניות ובגולגליות, א"ל יעקב יכול לעולם א"ל אל תירא עבדי יעקב אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מארץ מגליא מאספניה ומחברותיה ושב יעקב מבבל ושקט ממדי ושאנן מיון ואין מחריד מאדום כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם באומות העולם שהן מכלין את שדותיהן אבל ישראל שאין מכלין את שדותיהן ואותך לא אעשה כלה אלא מיסרך ביסורין בעולם הזה בשביל לנקותך מעונותיך לעתיד לבא, לכך נאמר ויחלום:

סימן ג
ויצא יעקב, זשה"כ (תהלים צח) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, א"ר מאיר עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, עשה שתי מצות מוסרין לו שני מלאכים, עשה מצות הרבה מוסרין לו מלאכים הרבה שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו', ולמה כדי לשומרו מן המזיקין שנאמר יפול מצדך אלף וגו', ומה הוא יפול משלימין לו כענין שנאמר (ד"ה א יב) וממנשה נפלו על דוד, ורבבה מימינך אמר רבי יצחק למה מן הימין רבבה ומן השמאל אלף לפי שהשמאל אינה צריכה מלאכים הרבה מפני ששמו של הקב"ה כתוב בתפילין ונתון בשמאל שנאמר (דברים י) וקשרתם לאות על ידך, א"ר אבהו בר חנינא לא כתיב יהא מצדך אלא יפול, שמאל שאינה פשוטה במצות כמו הימין אינה מפלת אלא אלף מזיקין, אבל ימין שהיא פשוטה במצות מפלת רבוא מזיקין, לכך כתיב כי מלאכיו יצוה לך, וילך חרנה זו אחד מארבע קפיצות שקפצה הארץ, אחת בימי אברהם (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה, ואחת לאליעזר שנאמר (שם כד) ואבא היום אל העין, ואחת בימי דוד שנאמר (תהלים ס) בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וזאת ויצא יעקב מבאר שבע, וכן דוד אומר (שם) הרעשת ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה, מלמד שהקפיץ הקדוש ברוך הוא את הארץ ליואב ולאבישי ולצבא המלחמה, וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים וגו', א"ר ברכיה בכל מה שתבע יעקב מן הקב"ה השיבו, אמר אם יהיה אלהים עמדי השיבו והנה אנכי עמך, אמר ושמרני השיבו ושמרתיך בכל אשר תלך, אמר ושבתי בשלום השיבו והשיבותיך, אמר ונתן לי לחם ולא השיבו על הפרנסה אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מבטיחו על הלחם מהו מבקש ממני עוד, לפיכך לא הבטיחו על הלחם ורבנן אמרי אף על הפרנסה השיבו שנאמר כי לא אעזבך, ואין כי לא אעזבך אלא לחם, כמד"א (תהלים לז) לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם:

סימן ד
וירא ה' כי שנואה לאה. ילמדנו רבינו מהו שיברך אדם על ריח בשמים של עבודת כו"ם כך שנו רבותינו אין מברכין על הנר ולא על הבשמים ולא על הריח של עבודת כו"ם אבל אם עבר בשוק על חנויות של בשמים חייב לברך, אבל על ריח של עבודת כו"ם אסור, אמר הקב"ה לישראל אל תטעו אחר עבודת כו"ם שאין בה ממש שנאמר (תהלים קטז) עינים להם ולא יראו וגו' כמוהם יהיו עושיהם אבל הקדוש ברוך הוא אדם מלחש בתוך לבו בתפלה מיד הוא שומע מנין מחנה שנאמר והנה היא מדברת וגו' (שמואל א א) תדע לך שהרי רחל ולאה לאה לא היתה ראויה להנשא אלא לעשו ורחל ליעקב והיתה לאה יושבת בפרשת דרכים ושואלת על עשו מה מעשיו והיו אומרים לה איש רע שופך דמים מקפח עוברים ושבים אדמוני כלו כאדרת שער רשע כל תועבות ה' עשה, כיון שהיתה שומעת כך היתה בוכה ואומרת אני ורחל אחותי מבטן אחד יצאנו רחל תנשא ליעקב הצדיק ואני לעשו הרשע והיתה בוכה ומתענה עד שנעשו עיניה רכות לפיכך כתיב ועיני לאה רכות, וירא ה' כי שנואה לאה שנואין מעשה עשו בפניה, אבל רחל שהיתה שומעת שהיא תנשא ליעקב היה לבה שמח ומתגאה, כיון שנשאו שתיהן ליעקב אמר הקב"ה אותה שהיתה בוכה ומתענה ושנאה מעשי עשו ומתפללת לפני בדין שלא תתרחק מן אותו צדיק הריני נותן לה בנים תחלה, לכך נאמר וירא ה' כי שנואה לאה:

סימן ה
וירא ה' כי שנואה לאה, זשה"כ כי הוא יודע מתי שוא וירא און ולא יתבונן (איוב יא) הכתוב מדבר בישמעאל בשעה שאמרה שרה לאברהם גרש את האמה הזאת וגו' (בראשית כא) כל אותו הענין מה כתיב שם וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וגו', כיון שכלו המים מן החמת והיה ישמעאל מת בצמא מיד ותשלך את הילד תחת אחד השיחים, ר' מאיר אומר זה הרותם הגדל במדבר, רבי יוסי בר חלפתא אומר מקום שהסיח עמה אחד מן המלאכים, רבי ברכיה אמר שהטיחה דברים קשים כלפי מעלה, אמרה לפניו רבש"ע כביכול אתה דומה לבני אדם שהן אומרים ליתן דבר וחוזרים בהן לא כך אמרת לי הרבה ארבה את זרעך הרי הוא מת בצמא, מיד רמז הקדוש ברוך הוא למלאך להראות לה את הבאר, אמר אותו מלאך רבש"ע לרשע הזה שעתיד לקפח את העוברים ואת השבים אתה מעלה לו את הבאר, א"ל הקב"ה מהו עכשיו לא צדיק הוא איני דן את האדם אלא על שעה שעומד בה בדין לפני, לפיכך כתיב כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם, הוי אומר כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן, דבר אחר כי הוא ידע מתי שוא מדבר בלאה כשבקש הקדוש ברוך הוא ליתן לה בנים אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה לזו את נותן בנים שעל ידי זמרי בן בנה יפלו כ"ד אלף, אמר להו הקדוש ברוך הוא עכשיו זו הצדקת איני מקפחה מן הבנים הוי אומר כי הוא ידע מתי שוא, לכך נאמר וירא ה' כי שנואה לאה:

סימן ו
ויזכור אלהים את רחל. ילמדנו רבינו הרואה אדם נאה כיצד הוא מברך, כך שנו רבותינו הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו אין לך נאה מן רחל ובשביל נויה בקש יעקב לישא אותה והיה משלח סבלונות ליתנם לרחל ולבן נותנן ללאה והיתה רחל שותקת, א"ר שמעון בן גמליאל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, רחל תפשה בשתיקה עמדה זרעה בשתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה, בנימין בנה האבן שלו מן האפוד ישפה יודע במכירת יוסף ושותק וזהו ישפה יש לו פה ושותק, שאול בן בנה ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (שמואל א י) אסתר אין אסתר מגדת מולדתה (אסתר ג) לאה תפשה בהודיה עמדה זרעה בהודי' אחריה, היא אמרה הפעם אודה את ה', יהודה בנה אחריה יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט) דוד הודו לה' כי טוב (תהלים קיח) דניאל מצלי ומודה (דניאל ו) א"ר יהודה גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים בישראל אפרים ומנשה יתר על השבטים, ולמה שתקה, אמר רשב"י אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי אינו נוטל אותי ואבא אין משיאני לו ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה, אמר לה הקב"ה את שתקת חייך בזכות אותה שתיקה זוכרך אני שנאמר ויזכור אלהים את רחל:

סימן ז
ויזכור אלהים, זשה"כ עושה משפט לעשוקים (תהלים קמו) אלו ישראל א"ר פנחס הכהן בר חמא מלמד שהיו במצרים משבעים אומות ולא היו משתעבדין אלא בישראל, ומי עשה דינן עושה משפט לעשוקים, דבר אחר עושה משפט לעשוקים זה יוסף הצדיק שעשקתו אדונתו ואמרה בא אלי העבד העברי (בראשית לט) אמרה לו אם אין את שומע לי אני פוסקת בלאדין שלך, אמר לה נותן לחם לרעבים יאכילני, אמרה לו אני מכניסך בכבלים, אמר לה ה' מתיר אסורים, אמרה לו עיניך היפות אני מעורתן, אמר לה ה' פוקח עורים, אמרה לו אני מגלה אותך, אמר לה ה' שומר את גרים, דבר אחר עושה משפט לעשוקים זו רחל שהיתה עשוקה שהושיבה אביה באפריון והכניס את לאה וכיבה את הפנסין והוציא בידו את רחל יש עושק גדול מזה, ומי עשה דינה נותן לחם לרעבים שהיתה רעבה מבנים, ה' מתיר אסורים שנא' ויזכור אלהים את רחל וגו', ויזכור אלהים את רחל למה נתעקרו האמהות רבי הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר כדי שיצאו השנים בלא שעבוד:

סימן ח
ויזכור אלהים את רחל. ילמדנו רבינו אם היתה אשתו מעוברת מהו שיתפלל יה"ר שתלד אשתי זכר, כך שנו רבותינו היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, ר"ה בשם רבי יוסי אומר אף על פי ששנינו היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא אינו כן אלא אפילו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר לפי שאין קשה לפני הקדוש ברוך הוא לעשות את הנקבות זכרים ואת הזכרים נקבות, וכן מפורש על ידי ירמיה (ירמיה יב) וארד בית היוצר והנהו עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא עושה וגו' ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות, מה הקב"ה אומר לירמיה הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם ה', וכן אתה מוצא בלאה אחר שילדה ששה בנים והיתה רואה בנבואה שי"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב וכבר ילדה ששה ונתעברה מן השביעי ומן שתי שפחות שנים שנים הרי עשרה, עמדה לאה והיתה מתרעמת לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבש"ע י"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב הרי כבר בידי ששה ומעוברת משביעי וביד השפחות שנים שנים הרי עשרה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות, מיד שמע הקב"ה תפלתה ונהפך העובר שבמעיה לנקבה שנאמר ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה ואחרת אין כתיב כאן אלא ואחר, ולמה קראה לאה דינה לפי שעמדה לאה הצדקת בדין לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לה הקב"ה את רחמנית ואף אני מרחם עליה מיד ויזכור אלהים את רחל:

סימן ט
ויזכור אלהים את רחל, זש"ה עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו כל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם גואלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם (ירמיה נ) הקדוש ברוך הוא עושה משפט לעשוקים, א"ר פנחס הכהן בר חמא היו במצרים משבעים ל' ולא היו משעבדין אלא בישראל שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה מהו ובכל עבודה בשדה אלא לאחר שהיו עושין מלאכתן בטיט ובלבנים ובאין לנוח לערב לבתיהן בא המצרי ואומר לו צא לקט לי ירק מן הגנה בקע לי את העץ הזה מלא לי חבית זו מן המים הוי ובכל עבודה בשדה, מהו את כל עבודתם וגו' שהיו נותנין עבודת האיש על האשה ועבודת האשה על האיש אומר לאיש קום לוש ואפה אומר לאשה מלאי חבית זו בקעי העץ הזה לכי לגנה הביאי ירקות, ומי עשה דינם עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים שהיו רעבים לגאולה ה' מתיר אסורים שהתיר אסוריהן וגואלן שנאמר מוצא אסירים בכושרות (תהלים סח) הוי אומר עושה משפט לעשוקים אלו ישראל, ויזכור אלהים מה כתיב למעלה מן הענין ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', למה לא אמרה בראובן ושמעון ולוי ובכלם הודיה אלא ביהודה משל לכהן שיצא לגורן ליטול תרומה ומעשר ובא בעל הגורן נתן לו תרומה ולא החזיק לו טובה נתן לו מעשר ולא החזיק לו טובה לאחר שנתן לו כל מה שהיה ראוי לכהן ליטול עמד בעל הגורן והוסיף לו מדה אחת של חולין החזיק לו טובה ונתפלל עליו, אמרו לו למה כשנתן לך בעל הגורן התרומה והמעשר לא החזקת לו טובה ועכשיו על מעט מדה אחת של חולין החזקת לו טובה, אמר להן הראשונות התרומה והמעשר שלי הן ושלי לקחתי אבל אותה המדה שהוסיף לי משלו לפיכך אני מחזיק לו טובה, וכך אמרה לאה שנים עשר שבטים עתידין לעמוד מיעקב והרי אנו ארבע נשים אנו ראויות לילד שלש לכל אחת ואחת שלש שילדתי כבר חלקי הן עכשיו כשהוסיף לי בן רביעי על חלקי בודאי הפעם אודה את ה', לפיכך קנאה רחל באחותה, אמר הקב"ה עד מתי תהא הצדקת הזו מצטערת בדין היא שתפקד לא תהא כאחת מן השפחות מיד ויזכור אלהים את רחל:

סימן י
ויאמר אלהים אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך. ילמדנו רבינו נר שיש עליו צורת עבודת כו"ם מהו שידליק ישראל ממנו את הנר כך שנו רבותינו נר שיש עליו צורת עבודת כו"ם אסור לישראל להדליק בו, לפי שנאמר (דברים ז) ולא תביא תועבה וגו' שאין השכינה שורה בבית שיש בו צורת עבודת כו"ם שנא' (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', תדע לך שכל זמן שהיה אברהם דבוק ללוט לא היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו, כיון שפירש ממנו נגלה עליו, מנין א"ר אלעזר בן פדת משום רבי יוסי בן זמרה שנאמר (בראשית יג) וה' אמר אל אברם אימתי אחרי הפרד לוט מעמו, וכן יעקב כל זמן שהיה בבית לבן לא היה הדבור נגלה עליו, אע"פ שהבטיח ואמר לו הנה אנכי עמך אמר הקב"ה איני יכול לטמא את כבודי בבית לבן הרשע אלא מה אני עושה משעה שהוא פורש ממנו אני מקיים את דברי ואהיה עמו, והיה יעקב מהרהר בלבו ואומר לא כך אמר לי כי לא אעזבך, א"ל הקדוש ברוך הוא מבקש את שאהיה עמך צא מבית לבן ושוב אל ארץ אבותיך:

סימן יא
שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך וגו', מה כתיב למעלה מן הענין שא נא עיניך וראה כל העתודים מה כתיב שם וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' ויאמר להן רואה אני את פני אביכן וגו' ללמדך שלא היה מתעצל אלא מתיגע בכל כחו, ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים מהו עשרת מונים עשרה פעמים אינו אומר אלא עשרת מונים א"ר אבא עשרת מונים ק' פעמים פעם מן עשר עשר, רבי חייא אמר ק' פעמים מן ק' ק' כך היה מתהפך עליו אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך וילדו וגו' ואם כה יאמר נקודים כיון שהיה רואה כך היה מתהפך עליו מן העקודים לנקודים ומן הנקודים לעקודים, אמר לבן וכי אלהא או לא כלומר היה אומר לבן וכי אלוה עושה או לא, מה היה לבן עושה משהיו הצאן מעוברות היה אומר כך וכשם שהיה אומר כך היו יולדות שהיה הקב"ה מחליף את העקודים לנקודים ואת הנקודים לעקודים שנאמר והחליף את משכורתי עשרת מונים ובדעת הזו היה מתהפך עליו שלא יהיה בידו כלום, והיה הקדוש ברוך הוא רואה באיזו דעת האחרונה עומדין והיה אומר למלאך צור אותם כדעת האחרונה שכך אמר הכתוב ולא נתנו אלהים להרע עמדי, כשאמר להן כך מה אמרו לו ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד וגו' הלא נכריות נחשבנו וגו', ויגנב יעקב את לב לבן שלא ירגיש בו לבן, ויקם יעקב וישא את בניו וגו' וינהג את כל מקנהו וגו' ויגד ללבן ביום השלישי ויקח את אחיו עמו מיד נגלה הקב"ה על לבן וצרם באזנו:

סימן יב
ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה זה אחד משני מקומות שטמא הטהור כבודו בשביל הצדיקים, כאן, ובמקום אחר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ) בשביל שרה, התחיל לבן אומר ליעקב ועתה הלך הלכת וגו' למה גנבת את אלהי, השיבו עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, באותה שעה נגזר על רחל מיתה, ומשש לבן את כל האהל ולא מצא, ורחל לקחה את התרפים, למה גנבה אותם כדי שלא יהו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו, וכי התרפים מדברים הם, כן דכתיב (זכריה י) כי התרפים דברו און, ואתה אומר עינים להם ולא יראו כל אותו ענין, אלא תרפים למה נקרא תרפים לפי שהן מעשה תורדף מעשה טומאה, וכיצד היו עושין מביאין אדם בכור ושוחטים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו ומניחין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמם בלחש, זש"ה כי התרפים דברו און לפיכך גנבה אותן רחל, ועוד כדי לעקור עבודת כו"ם מבית אביה נתכוונה לפיכך לא ידע יעקב כי רחל גנבתם וכתיב ותגנוב רחל:

סימן יג
השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע, מכאן אנו למדין שזכות מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמוד, שנאמר לולי אלהי אבי אלהי אברהם וגו' א"כ לא עמדה לו זכות אבותיו אלא לשמירת ממונו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו למד שלא יאמר אדם אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי ומן השמים ירחמו, לכך נאמר ומעשה ידיו ברכת (איוב א), צריך לאדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקדוש ברוך הוא שולח את ברכתו, ויחר ליעקב וירב בלבן ויאמר מה פשעי ומה חטאתי, אמרו קפדנותם של אבות ולא פיוסין של בנים, כתיב ויחר ליעקב וירב בלבן ראה מה אמר ליה בחרות אפו לא א"ל אלא מה פשעי ומה חטאתי, ואלו דוד בפיוסו שלא אבה לשלוח יד בשאול, כתיב (שמואל א כ"ו) כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה, עד הגל הזה זש"ה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר (במדבר כב), הגל הוא הקיר לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב שנאמר אם לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה, ובלעם זה לבן שנאמר ארמי אובד אבי (דברים כו), ועל שבקש לכלות ישראל נקרא ארמי שנאמר ולכה זועמה ישראל לכך נפרע הקיר ממנו לפי שהוא העד על השבועה כדכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה (דברים יד), וישבע בפחד אביו יצחק, ח"ו לא נשבע אותו צדיק בשמו של מלך אלא בחיי אביו כאדם הרוצה לאמת דבריו ואומר חי אבא אם אעשה זאת, ואף אותה שבועה לא נשבע לולי הפחד כדכתיב בן יכבד אב (מלאכי א):

סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך