משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות מלכים ומלחמות

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

הלכות מלכים ומלחמות פרק ו

א  אין עושין מלחמה עם אדם בעולם, עד שקוראין לו לשלום--אחד מלחמת הרשות, ואחד מלחמת מצוה:  שנאמר "כי תקרב אל עיר, להילחם עליה--וקראת אליה, לשלום" (דברים כ,י).  אם השלימו, וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח עליהן--אין הורגין מהן נשמה; והרי הן למס, שנאמר "יהיו לך למס--ועבדוך" (דברים כ,יא).

ב  קיבלו עליהן המס, ולא קיבלו העבדות, או שקיבלו העבדות, ולא קיבלו המס--אין שומעין להם:  עד שיקבלו שניהם.  והעבדות שיקבלו--היא שיהיו נבזים ושפלים למטה, ולא ירימו ראש בישראל, אלא יהיו כבושים תחת ידם; ולא יתמנו על ישראל, לשום דבר בעולם.

ג  והמס שיקבלו--הוא שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם, כגון בניין החומות, וחיזוק המצודות, ובניין ארמון המלך וכיוצא בו:  שנאמר "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה, לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המילוא, ואת, חומת ירושלים . . . ואת כל ערי המסכנות, אשר היו לשלמה . . . ויעלם שלמה למס עובד, עד היום הזה.  ומבני, ישראל, לא נתן שלמה, עבד:  כי הם אנשי המלחמה, ועבדיו ושריו ושלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו" (מלכים א ט,טו-כב).

ד  [ב] ויש למלך להתנות עימהם שייקח חצי ממונם, או הקרקעות ויניח כל המיטלטלין, או כל המיטלטלין ויניח הקרקעות--כפי מה שיתנו.  [ג] ואסור לשקר בבריתם ולכזב להם, אחר שהשלימו וקיבלו שבע מצוות.

ה  [ד] ואם לא השלימו, או שהשלימו ולא קיבלו שבע מצוות--עושין עימהם מלחמה, והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם; ואין הורגין אישה ולא קטן--שנאמר "והנשים והטף" (ראה דברים כ,יד; וראה דברים ב,לד), זה טף של זכרים.

ו  במה דברים אמורים, במלחמת הרשות, שהיא עם שאר האומות.  אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו, אין מניחין מהם נשמה:  שנאמר "כן תעשה לכל הערים . . . רק, מערי העמים . . . לא תחייה, כל נשמה" (דברים כ,טו-טז), וכן הוא אומר בעמלק "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט).

ז  ומניין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו:  שנאמר "לא הייתה עיר, אשר השלימה את ישראל, בלתי החיווי, יושבי גבעון:  את הכול, לקחו במלחמה.  כי מאת ה' הייתה לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל, למען החרימם" (ראה יהושוע יא,יט-כ)--מכלל ששלחו להם לשלום, ולא קיבלו.

ח  [ה] שלושה כתבים שלח יהושוע, עד שלא נכנס לארץ:  הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח, יברח; וחזר ושלח מי שרוצה להשלים, ישלים; וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה, יעשה.

ט  אם כן, מפני מה הערימו יושבי גבעון:  לפי ששלח להם בכלל, ולא קיבלו; ולא ידעו משפט ישראל, ודימו שאין פותחין להם לשלום.  ולמה קשה הדבר לנשיאים, וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה:  מפני שכרתו להם ברית, והרי הוא אומר "לא תכרות להם ברית" (דברים ז,ב); אלא היה דינם, שיהיו למס עבדים.  והואיל ובטעות נשבעו להן--בדין היה שייהרגו על שהטעום, לולי חילול השם.

י  [ו] עמון ומואב--אין שולחין להם לשלום, שנאמר "לא תדרוש שלומם, וטובתם" (דברים כג,ז).  אמרו חכמים, לפי שנאמר "וקראת אליה, לשלום" (דברים כ,י), יכול עמון ומואב כן--תלמוד לומר "לא תדרוש שלומם".  לפי שנאמר "עימך יישב בקרבך . . . בטוב לו" (דברים כג,יז), יכול עמון ומואב כן--תלמוד לומר "וטובתם".  ואף על פי שאין שואלים בשלומם, אם השלימו מעצמם תחילה, מקבלין אותן.

יא  [ז] כשצרין על עיר לתופסה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלוש רוחותיה, ומניחין מקום לבורח, ולמי שרוצה להימלט על נפשו:  שנאמר "ויצבאו, על מדיין, כאשר ציווה ה', את משה" (במדבר לא,ז)--מפי השמועה למדו, שבכך ציווהו.

יב  [ח] אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה, ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו--שנאמר "לא תשחית את עצה" (דברים כ,יט); וכל הקוצץ, לוקה.  ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום, כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה--לוקה.  אבל קוצצין אותו, אם היה מזיק אילנות אחרות, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים; לא אסרה תורה, אלא דרך השחתה.

יג  [ט] כל אילן סרק--מותר לקוץ אותו, ואפילו אינו צריך לו.  וכן אילן מאכל שהזקין, ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו--מותר לקוצו.  וכמה יהיה הזית עושה, ולא יקוצנו--רובע הקב זיתים; ודקל שהוא עושה קב תמרים, לא יקוצנו.

יד  [י] ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בניין, וסותם מעיין, ומאבד מאכלות דרך השחתה--עובר ב"לא תשחית" (דברים כ,יט); ואינו לוקה, אלא מכת מרדות מדבריהם.

טו  [יא] צרין על עיירות הגויים בשבת, ועושין עימהם מלחמה בשבת--שנאמר "עד רדתה" (דברים כ,כ), ואפילו בשבת:  בין מלחמת מצוה, בין מלחמת הרשות.

טז  [יב] כשחונין, חונין בכל מקום.  ומי שנהרג במלחמה--במקום שייפול, שם ייקבר:  קונה מקומו, כמת מצוה.  [יג] וארבעה דברים, פטרו במחנה:  אוכלים הדמאי; ופטורים מרחיצת ידיים, בתחילה; ומביאין כל מיני עצים, מכל מקום--ואפילו מצאן תלושים ויבשים, אין מקפידין על כך במחנה.

יז  וכן פטורין מלערב עירובי חצרות במחנה, אלא מטלטלין מאוהל לאוהל ומסוכה לסוכה--והוא שיקיפו כל המחנה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, כדי שתהיה רשות יחיד כמו שנתבאר בהלכות שבת.  ואין מחנה פחותה מעשרה.  וכשם שפטורין מכל אלו בהליכתן, כך פטורין בחזירתן.

יח  [יד] ואסור להיפנות בתוך המחנה, או על פני השדה בכל מקום; אלא מצות עשה לתקן דרך שם מיוחדת להיפנות בה, שנאמר "ויד תהיה לך, מחוץ למחנה" (דברים כג,יג).  [טו] וכן מצות עשה להיות יתד לכל אחד ואחד תלויה עם כלי מלחמתו--ייצא באותה הדרך, ויחפור בה, וייפנה, ויכסה:  שנאמר "ויתד תהיה לך, על אזנך . . ." (דברים כג,יד).  ובין שיש עימהן ארון, בין שאין עימהן--כך הם עושים תמיד, שנאמר "והיה מחנך, קדוש" (דברים כג,טו).



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך