משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות אבל

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות אבל פרק יג

א  כיצד מנחמין את האבילים:  אחר שקוברין את המת, מתקבצין האבילים ועומדין בצד בית הקברות; וכל המלווין את המת עומדין סביב להם, שורה לפני שורה, ואין שורה פחותה מעשרה, ואין אבילים מן המניין.

ב  האבילים עומדין לשמאל המנחמין, וכל המנחמין באים אצל האבילים אחד אחד, ואומרין להם תנוחמו מן השמיים; ואחר כך הולך האביל לביתו.  ובכל יום ויום משבעת ימי אבילות, באים בני אדם לנחמו, בין שבאו פנים חדשות, בין שלא באו.

ג  האביל מסב בראש; ואין המנחמין רשאין לישב אלא על גבי קרקע, שנאמר "ויישבו איתו לארץ" (איוב ב,יג).  ואינן רשאין לומר דבר, עד שיפתח האביל תחילה את פיו--שנאמר "ואין דובר אליו, דבר" (שם), וכתיב "אחרי כן, פתח איוב את פיהו, ויקלל, את יומו" (איוב ג,א), "ויען, אליפז" (איוב ד,א).  וכיון שניענע האביל בראשו--שוב אין המנחמין רשאין לישב אצלו, שלא יטריחוהו יותר מדיי.

ד  מת שאין לו אבילים להתנחם--באים עשרה בני אדם כשרין, ויושבין במקומו כל שבעת ימי האבילות; ושאר העם מתקבצין עליהן.  ואם לא היו שם עשרה קבועין בכל יום ויום--מתקבצין עשרה משאר העם, ויושבין במקומו.

ה  הכול חייבין לעמוד בפני נשיא, חוץ מאביל וחולה; ולכל העומד מפניו אומר אדם שב, חוץ מאביל וחולה--שמשמע יישב באבלו, יישב בחולייו.

ו  מכבדין ומרבצין בבית האבל, ומדיחין קערות וכוסות וקיתונות וצלוחייות, ומדליקין את הנרות; אבל אין מביאין שם לא את המוגמר, ולא את הבשמים.

ז  אין מוליכין לבית האבל המאכל שמברין בו, לא בכלי כסף ולא בכלי שעם וכיוצא בהן; אלא בכלי נסרים של ערבה קלופה וכיוצא בהן, שלא לבייש את מי שאין לו.  ואין משקין בזכוכית לבנה אלא בצבועה, שלא לבייש את העניים שאין יינותיהן טובות.

ח  אין שותין בבית האבל יתר על עשרה כוסות לכל אחד ואחד--שלושה קודם אכילה, ושלושה בתוך אכילה, וארבעה אחר אכילה; ולא יוסיף, שמא ישתכר.

ט  אין אומרין שמועה והגדה בבית האבל, אלא יושבין דווין.  וכן אין אומרין בפני המת, אלא דברים של מת; אבל לעסוק בדברי תורה בפניו, או בבית הקברות--אסור.

י  אין בוכין על המת יתר משלושה ימים, ואין מספידין יתר על שבעה.  במה דברים אמורים, בשאר העם.  אבל תלמידי חכמים, הכול לפי רוב חכמתן; ואין בוכין עליהם יותר משלושים יום--שאין לנו גדול ממשה רבנו, וכתוב "וייתמו, ימי בכי אבל משה" (דברים לד,ח).

יא  וכן אין מספידין יתר על שנים עשר חודש--אין לנו בחכמים גדול מרבנו הקדוש, ושנים עשר חודש בלבד נספד.  וכן חכם שבאה שמועתו לאחר שנים עשר חודש, אין סופדין אותו.

יב  [יא] אל יתקשה אדם על מתו יתר מדיי--שנאמר "אל תבכו למת, ואל תנודו לו" (ירמיהו כב,י), כלומר יתר מדיי:  שזה הוא מנהגו של עולם; והמצער עצמו על מנהג העולם, הרי זה טיפש.  אלא כיצד יעשה--שלושה לבכי, שבעה להספד, שלושים יום לתספורת ולשאר החמישה.

יג  [יב] כל מי שלא מתאבל כמו שציוו חכמים, הרי זה אכזרי; אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו, ויחזור בתשובה.  ואחד מבני חבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה.

יד  כל שלושה ימים הראשונים, יראה את עצמו כאילו חרב מונחת לו על כתפו; משלושה ועד שבעה, מונחת בקרן זווית; מכאן ואילך, עוברת כנגדו בשוק.  כל זה כדי להכין עצמו לחזור, וייעור משינתו, והרי הוא אומר "הכית אותם ולא חלו" (ירמיהו ה,ג), מכלל שצריך להקיץ ולחול.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך