משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות אבל

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות אבל פרק יב

א  ההספד, כבוד המת הוא; לפיכך כופין את היורשין ליתן שכר המקוננים והמקוננות, וסופדין אותו.  ואם ציווה אל תספדוהו, אין סופדין אותו.  אבל אם ציווה שלא ייקבר--אין שומעין לו, שהקבורה מצוה:  שנאמר "כי קבור תקברנו" (דברים כא,כג).

ב  כל המתעצל בהספדו של חכם, אינו מאריך ימים.  וכל המתעצל בהספד אדם כשר, ראוי לקוברו בחייו; וכל המוריד דמעות על אדם כשר, הרי שכרו על כך שמור אצל הקדוש ברוך הוא.

ג  אין מניחין ספר תורה על מיטתו של חכם, ואין משנין אותו ממיטה למיטה, ואין מוציאין מיטתו אלא דרך פתחים, לא שישלשלו אותה דרך גג.  ובשאר העם, מותר לעשות.

ד  אין פוחתין משבעה מעמדות, ושבעה מושבות למת; ואין עושין מעמד ומושב בפחות מעשרה, ואין עושין אלא בקרובים.  ואין עושין אלא ביום ראשון, ובבית הקברות, ובמקום שנהגו.

ה  כיצד עושין במקום שנהגו:  מעמידין שאר הקרובים ובני משפחה שאינן בני אבל, ואומרין לפניהם דברי קינות וכיוצא בהן; ואחר כך אומרין שבו יקרים שבו, ואומרין לפניהם דברים אחרים כשהן יושבין; ואחר כך אומרין עמדו יקרים עמודו, ואומרין כשהן עומדין.  וחוזר ואומר כך, שבעה פעמים.

ו  [ה] כדרך שעושין מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו, כך עושין לנשים; ומספידין את הנשים כאנשים, בכל מקום.  אבל אין מניחין מיטת האישה ברחוב לעולם, שזה גנאי לאישה; אלא סמוך למיתתה, קבורתה.

ז  [ו] המלקט עצמות--אין אומרין עליהם קינים ונהי, ולא ברכת אבילים, ולא תנחומי אבילים.  אבל אומרין עליהן דברי שבח להקדוש ברוך הוא, ודברי כיבושין.  [ז] המפנה ארונו של מת ממקום למקום--אם שדרו של מת קיימת--עומדין עליו בשורה, ואומרין עליו ברכת אבילים ותנחומי אבילים, ומספידין אותו, אף על פי שהעבירוהו לאחר שנים עשר חודש.

ח  ואם אין שדרו קיימת--אין מספידין אותו, ואין עומדין עליו בשורה, ואין אומרין עליו לא ברכת אבילים ולא תנחומי אבילים.  ואלו הן ברכת אבילים, דברים שאומרין בבית האבל; תנחומי אבילים, שאומרים בשורה.

ט  [ח] המלקט עצמות אביו ואימו--הרי זה מתאבל עליהם, כל היום כולו; ולערב אין מתאבל, אפילו צרורין לו בסדינו.  ואין אומרין עליהם קינות.

י  [ט] אין מספידין את הקטנים.  ובן כמה שנים יהיה ראוי להספד--בני עניים או בני זקנים, בני חמש; ובני עשירים, בני שש:  אחד זכרים ואחד נקבות.

יא  [י] תינוק שמת--כל שלושים יום--יוצא בחיק, ונקבר באישה אחת ובשני אנשים; אבל לא באיש אחד ובשתי נשים, מפני הייחוד.  ואין עומדין עליו בשורה; ואין אומרין עליו ברכת אבילים, ולא תנחומי אבילים.  בן שלושים יום גמורין--יוצא בגלוסקמה קטנה הניטלת באגפיים, ועומדין עליו בשורה; ואומרין עליו ברכת אבילים, ותנחומי אבילים.  בן שנים עשר חודש, יוצא במיטה.

יב  [יא] כל היוצא במיטה, רבים מצהיבין עליו; וכל שאינו יוצא במיטה, אין הרבים מצהיבין עליו.  וכל הניכר לרבים, רבים מתעסקין בו; וכל שאינו ניכר לרבים, אין הרבים חייבין להתעסק בו.  ומקום שנהגו נשים לצאת לפני המיטה, יוצאות לפני המיטה; לאחר המיטה, יוצאות לאחר המיטה.

יג  [יב] העבדים והשפחות--אין מספידין אותן, ואין עומדין עליהם בשורה; ואין אומרין עליהם ברכת אבילים, ולא תנחומי אבילים, אלא אומרין לו כשם שאומרין לו על שורו וחמורו שמת, המקום ימלא חסרונך.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך