משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות אבל

הלכות אבל פרק יב

א  ההספד, כבוד המת הוא; לפיכך כופין את היורשין ליתן שכר המקוננים והמקוננות, וסופדין אותו.  ואם ציווה אל תספדוהו, אין סופדין אותו.  אבל אם ציווה שלא ייקבר--אין שומעין לו, שהקבורה מצוה:  שנאמר "כי קבור תקברנו" (דברים כא,כג).

ב  כל המתעצל בהספדו של חכם, אינו מאריך ימים.  וכל המתעצל בהספד אדם כשר, ראוי לקוברו בחייו; וכל המוריד דמעות על אדם כשר, הרי שכרו על כך שמור אצל הקדוש ברוך הוא.

ג  אין מניחין ספר תורה על מיטתו של חכם, ואין משנין אותו ממיטה למיטה, ואין מוציאין מיטתו אלא דרך פתחים, לא שישלשלו אותה דרך גג.  ובשאר העם, מותר לעשות.

ד  אין פוחתין משבעה מעמדות, ושבעה מושבות למת; ואין עושין מעמד ומושב בפחות מעשרה, ואין עושין אלא בקרובים.  ואין עושין אלא ביום ראשון, ובבית הקברות, ובמקום שנהגו.

ה  כיצד עושין במקום שנהגו:  מעמידין שאר הקרובים ובני משפחה שאינן בני אבל, ואומרין לפניהם דברי קינות וכיוצא בהן; ואחר כך אומרין שבו יקרים שבו, ואומרין לפניהם דברים אחרים כשהן יושבין; ואחר כך אומרין עמדו יקרים עמודו, ואומרין כשהן עומדין.  וחוזר ואומר כך, שבעה פעמים.

ו  [ה] כדרך שעושין מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו, כך עושין לנשים; ומספידין את הנשים כאנשים, בכל מקום.  אבל אין מניחין מיטת האישה ברחוב לעולם, שזה גנאי לאישה; אלא סמוך למיתתה, קבורתה.

ז  [ו] המלקט עצמות--אין אומרין עליהם קינים ונהי, ולא ברכת אבילים, ולא תנחומי אבילים.  אבל אומרין עליהן דברי שבח להקדוש ברוך הוא, ודברי כיבושין.  [ז] המפנה ארונו של מת ממקום למקום--אם שדרו של מת קיימת--עומדין עליו בשורה, ואומרין עליו ברכת אבילים ותנחומי אבילים, ומספידין אותו, אף על פי שהעבירוהו לאחר שנים עשר חודש.

ח  ואם אין שדרו קיימת--אין מספידין אותו, ואין עומדין עליו בשורה, ואין אומרין עליו לא ברכת אבילים ולא תנחומי אבילים.  ואלו הן ברכת אבילים, דברים שאומרין בבית האבל; תנחומי אבילים, שאומרים בשורה.

ט  [ח] המלקט עצמות אביו ואימו--הרי זה מתאבל עליהם, כל היום כולו; ולערב אין מתאבל, אפילו צרורין לו בסדינו.  ואין אומרין עליהם קינות.

י  [ט] אין מספידין את הקטנים.  ובן כמה שנים יהיה ראוי להספד--בני עניים או בני זקנים, בני חמש; ובני עשירים, בני שש:  אחד זכרים ואחד נקבות.

יא  [י] תינוק שמת--כל שלושים יום--יוצא בחיק, ונקבר באישה אחת ובשני אנשים; אבל לא באיש אחד ובשתי נשים, מפני הייחוד.  ואין עומדין עליו בשורה; ואין אומרין עליו ברכת אבילים, ולא תנחומי אבילים.  בן שלושים יום גמורין--יוצא בגלוסקמה קטנה הניטלת באגפיים, ועומדין עליו בשורה; ואומרין עליו ברכת אבילים, ותנחומי אבילים.  בן שנים עשר חודש, יוצא במיטה.

יב  [יא] כל היוצא במיטה, רבים מצהיבין עליו; וכל שאינו יוצא במיטה, אין הרבים מצהיבין עליו.  וכל הניכר לרבים, רבים מתעסקין בו; וכל שאינו ניכר לרבים, אין הרבים חייבין להתעסק בו.  ומקום שנהגו נשים לצאת לפני המיטה, יוצאות לפני המיטה; לאחר המיטה, יוצאות לאחר המיטה.

יג  [יב] העבדים והשפחות--אין מספידין אותן, ואין עומדין עליהם בשורה; ואין אומרין עליהם ברכת אבילים, ולא תנחומי אבילים, אלא אומרין לו כשם שאומרין לו על שורו וחמורו שמת, המקום ימלא חסרונך.