משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות אבל

הלכות אבל פרק ח

א  אביל חייב לקרוע על מתו--שנאמר "ובגדיכם לא תפרומו, ולא תמותו" (ויקרא י,ו), הא אחר חייב לפרום.  ואין קריעה אלא מעומד, שנאמר "ויקם המלך ויקרע את בגדיו" (שמואל ב יג,לא).  ומהיכן קורע, מלפניו; והקורע מאחוריו או מן הצדדין או מלמטה, לא יצא ידי חובת קריעה--אלא כוהן גדול בלבד, שהוא פורם מלמטה.

ב  כמה שיעור הקרע, טפח.  ואינו צריך להבדיל שפת הבגד, ומותר לו לקרוע בכלי.  ויש לו לקרוע בפנים, שלא בפני אדם; לפיכך יש לו להכניס ידו בפנים, וקורע בצנעה.  ואינו חייב לקרוע אלא בגד העליון בלבד.  [ג] וכל שבעת ימי אבילות, הקרע לפנים; ואם בא להחליף--מחליף, ואינו קורע קרע אחר, שכל קרע שאינו בשעת חימום, אינו קרע.

ג  במה דברים אמורים, בשאר המתים, חוץ מאביו ואימו.  אבל על אביו ועל אימו--קורע עד שמגלה את ליבו, ומבדיל שפת הבגד, ואינו קורע בכלי אלא בידו, מבחוץ בפני כל העם.  וקורע את כל הבגדים שעליו; ובגד הזיעה הדבוק לבשרו, אינו מעכב.  ואם החליף בגד אחר, חייב לקרוע כל שבעה.  וכן על אביו ועל אימו--חולץ כתפו ומוציא זרועו מן החלוק, עד שיתגלה כתפו וזרועו; והולך כך לפני המיטה.  ואחר שיקבור אביו או אימו, אינו חייב לחלוץ.

ד  קורעין לקטן, מפני עגמת נפש.  וחולה שמת לו מת--אין מקרעין לו, ולא מודיעין אותו, שמא תיטרף דעתו עליו, ומשתקין את הנשים מפניו.  [ה] וקורע אדם על חמיו ועל חמותו, מפני כבוד אשתו; וכן היא קורעת על חמיה ועל חמותה, מפני כבוד בעלה.

ה  [ו] מי שאין לו חלוק לקרוע, ונזדמן לו חלוק--בתוך שבעה, קורע; לאחר שבעה, אינו קורע.  ועל אביו ועל אימו--אפילו לאחר שבעה--קורע, כל שלושים יום.  וכל היוצא בבגד הקרוע לפני מתים, כלומר שהוא קרע עתה עליהן--הרי זה גונב דעת הברייות, וזילזל בכבוד החיים והמתים.

ו  [ז] האומר לחברו השאילני חלוקך, ואבקר את אבי שהוא חולה, והלך, ומצאו שמת--קורע; ומאחה לו את חלוקו, ונותן לו דמי קרעו.  ואם לא הודיעו שהוא מבקר בו חולה, הרי זה לא ייגע בו.

ז  [ח] מי שהיה לו חולה בתוך ביתו, ונתעלף, וסבור שמת וקרע, ואחר כך מת--אם בתוך כדי דיבור, אינו חוזר וקורע; ואם לאחר כדי דיבור, חוזר וקורע קרע אחר.

ח  וכן מי שאמרו לו מת אביו וקרע, ואחר כך נמצא בנו--אם בתוך כדי דיבור נודע לו אמיתת הדבר, יצא ידי קריעה; ואם אחר כדי דיבור--לא יצא, וחייב לקרוע קרע אחר.

ט  מי שמתו לו מתים הרבה כאחד, קורע קרע אחד לכולם.  היה בכללן אביו או אימו--קורע על כולן קרע אחד, ועל אביו ועל אימו קרע אחר.

י  מי שמת לו מת וקרע עליו, ואחר כך מת לו מת אחר--אם בתוך שבעה, קורע קרע אחר; ואם לאחר שבעה, מוסיף על הקרע הראשון כל שהוא.  מת לו מת שלישי אחר שבעה של שני, מוסיף כל שהוא.  וכן מוסיף והולך, עד טבורו; הגיע לטבורו, מרחיק שלוש אצבעות וקורע.  נתמלא מלפניו, מחזירו לאחוריו; נתמלא מלמעלה, הופכו למטה.

יא  אמרו לו מת אביו וקרע, ואחר שבעה מת בנו והוסיף--התחתון מתאחה, והעליון אינו מתאחה כמו שיתבאר.  אמרו לו מת בנו וקרע, ואחר שבעה מת אביו--אינו מוסיף, אלא קורע קרע אחר:  שאין אביו ואימו בתוספת.